כבד את אביך / ויקטור פרנקל
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כבד את אביך

מחבר: ויקטור פרנקל

שמות כ, דברים ה

מתוך: השאיפה למשמעות, דביר תשמ"ה עמ' 71-71

תוכן המאמר:
סיפור אישי קצר שקרה בזמן השואה

מילות מפתח: כיבוד הורים, גבורה, שואה

כבד את אביך

 

זמן קצר לפני שהצטרפה ארצות-הברית למלחמת-העולם השניה הוזמנתי מטעם השגרירות האמריקנית בוינה לבוא ולקבל את אשרת ההגירה שלי. באותו זמן התגוררנו אני והורי הקשישים בוינה. הם כמובן ציפו ממני שאקח את האשרה שלי ואמהר להגר. אולם ברגע האחרון התחלתי מהסס, "האם כך באמת עלי לנהוג? האם אני יכול באמת לעשות דבר כזה?" משום שפתאום הבנתי מה צפוי להורי, כלומר, שבתוך כמה שבועות, כמו שנראה באותה שעה, הם יישלחו למחנה-ריכוז, או ליתר דיוק, למחנה-השמדה. והאם עלי להניח אותם סתם כך לגורלם בוינה? עד אז היה ביכולתי להגן עליהם מפני גורל זה בתוקף תפקידי כראש המחלקה לנאורולוגיה בבית-החולים היהודי. אולם לו נסעתי היה משתנה המצב מיד. בעודי שוקל מה הדבר הנכון לעשותו, חשתי שזהו ממין המצבים שאתה מיחל בו למה שמקובל לכנות אות משמים.
 
אחר-כך הלכתי הביתה, והבחנתי בחתיכת שיש על השולחן. שאלתי את אבי איך הגיעה לשם, והוא אמר, "אוה, ויקטור, מצאתי אותה הבוקר באתר שעמד בו לפנים בית-הכנסת" (הנאציונל- סוציאליסטים שרפו אותו). "ולשם מה לקחת אותה?" שאלתי אותו. "משום שהיא שבר של הלוחות שהכילו את עשרת הדיברות". והוא הראה לי איזו אות עברית מוזהבת החרוטה על חתיכת השיש. "חוץ מזה", המשיך, "אם זה מעניין אותך, האות העברית הזאת היא סימן קיצור לדיבר אחד בלבד מעשרת הדיברות". "איזה מהם?" שאלתי בקוצר-רוח, ותשובתו היתה: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה.." באותו רגע החלטתי להישאר בוינה עם הורי ולזנוח את עניין האשרה.