פרשת וישב
פשרם של חלומות יוסף
מחבר: הרב אלחנן סמט
בראשית ל"ב-ל"ג
מתוך: עיונים בפרשות השבוע, הוצאת מעליות שע"י ישיבת מעלה אדומים
תוכן המאמר:
א. האם היו חלומות יוסף חלומות נבואיים?
ב. הגישה המקובלת לפשרם של חלומות יוסף והקשיים עליה
ג. התגשמות החלומות על פי רש"י ורמב"ן
ד. פשר ההשתחוויה בחלומות יוסף
ה. פשר החלום הראשון
ו. פשר החלום השני
ז. עבדות ולא שררה
ח. "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם"
א. האם היו חלומות יוסף חלומות נבואיים?
האם היו חלומותיו של יוסף חלומות נבואיים? האם הייתה בהם הגדת העתיד, כמו בחלומות שרי פרעה ובחלומו הכפול של פרעה1? לדעת חז"ל והמפרשים הראשונים אין ספק שכך הוא2, וכך גם מסתבר: בסיפור יוסף ואחיו תופסים החלומות מקום מרכזי בעלילה, ובהם משתקפת ההתערבות האלוהית הנסתרת בסיבוב האירועים. אין זה מתקבל על הדעת כי דווקא חלומות יוסף, המשמשים נקודת מוצא לעלילה, יחרגו מכלל החלומות האחרים.
אולם כשנשווה את צמד חלומותיו של יוסף לשני צמדי החלומות הבאים בהמשך הסיפור, נמצא כמה הבדלים עקרוניים המקשים על תפיסה זו:
א. חלומות השרים ופרעה זכו לפתרונו המבואר של יוסף, המפענח את הוראתם הכללית אך גם כל פרט שבהם. חלומות יוסף, לעומת זאת, אינם זוכים לפתרון מוסמך ומפורט במהלך הסיפור.
ב. בבוא יוסף לפתור את חלומות השרים ואת אלו של פרעה, הוא מדגיש ביותר שם שמים3, ובכך הוא מייחס הן את החלומות עצמם והן את כשרונו לפתרם לאלוהים. ייחוס כזה לא נעשה לחלומותיו של יוסף, לא בדבריו שלו או של אחרים, ולא בלשון הכתוב: שם שמים לא נזכר כלל בקשר לחלומות יוסף.
ג. לאחר שפתר יוסף לשרים ולפרעה את מה שחלמו, מספרת התורה על התגשמותם המלאה של חלומותיהם בהתאמה למה שפתר4. בכך מתברר לנו שהיו אלה הודעות אלוהיות לאותם אישים. לגבי חלומות יוסף - אין עדות מפורשת בכתוב האם התגשמו וכיצד.
ד. התכלית שלשמה הודיע אלוהים לשרים ולפרעה בחלומותיהם את העתיד להתרחש ברורה לנו: החלומות מהווים אמצעי לשינוי מצבו של יוסף מאסיר בבור למשנה למלך מצרים. אולם מה תכליתה של הודעת העתיד האלוהית ליוסף?
ב. הגישה המקובלת לפשרם של חלומות יוסף והקשיים עליה
קשה למצוא תשובות מספקות לשאלות אלו בדברי המפרשים: נראה כי המפרשים לא ראו צורך לעסוק בפתרון חלומותיו של יוסף, משום שהדבר נראה להם פשוט בתכלית. המסר בחלומו של יוסף כה בהיר, עד כי נדמה שאין צורך כלל בפתרון. זאת, שלא כמו בחלומות השרים ופרעה, שבהם מצויים סמלים קשי פענוח. ועוד זאת: פתרון חלומותיו של יוסף מצוי כבר בדברי האחים: "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו", ובדברי יעקב: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה". ואף שאמירות אלו נאמרו בטרוניה ובסימן שאלה בסופן5, נראה שהן הן הפתרון הנכון של החלומות6.
אולם אין התייחסות זו מספקת: דרכי פתרון חלומות - מיוסף עצמו למדנו. הפותר צריך לתת דעתו על משמעותו של כל פרט בחלום. מה אפוא פשר הסמל של אלומות האחים המשתחוות לאלומתו של יוסף בחלום הראשון? ומדוע אין הן משתחוות ליוסף עצמו, כמו שעושים גרמי השמים בחלום השני? ומדוע זה מדומים האחים בחלום הראשון לאלומות ואילו בשני לכוכבים? ומדוע מופיעים השמש והירח, כסמל ליעקב ואשתו, דווקא בחלום השני, בעוד שבחלום הראשון אין להם כל הקבלה?
ועוד: הצד השווה בין שני החלומות הוא ההשתחוויה ליוסף (ועל כן אומר יוסף: "הנה חלמתי חלום עוד"). מה צורך אפוא בשני חלומות האומרים דבר אחד? על שאלה דומה ענה יוסף באמרו (מ"א, לב): "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות חלומו של יוסף, שכן שנים רבות (עשרים ושתיים שנה) עברו עד להתגשמות חלומו.
ג. התגשמות החלומות על פי רש"י ורמב"ן
אף ביחס להתגשמות חלומותיו של יוסף בהמשך העלילה אין מנוח בדברי הפרשנים: הכתוב אינו מעיד על כך דבר. הפסוק "ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם" (מ"ב, ט) מתייחס למחשבתו של יוסף, ואף הוא נתון במחלוקת פרשנים. רש"י אומר:
וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו.
אולם הרמב"ן משיג עליו:
ולפי דעתי שהדבר בהפך! כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחווים לו, זכר כל החלומות אשר חלם להם, וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כיכל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון "והנה אנחנו מאלמים אלמים", כי 'אנחנו' ירמוז לכל אחיו אחד-עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני7.
בהמשך מסביר הרמב"ן כי מעשיו של יוסף בהתנכרו לאחיו נועדו לקיים את חלומותיו, תחילה בהביאם את בנימין כדי שיתגשם החלום הראשון:
ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם (- שהוא יוסף) לקיים החלום השני.
שהרי לאחר שנתגלה להם בא אביו וכל ביתו אליו. והרמב"ן מסכם דעתו בעניין:
את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת.
אין כאן המקום לדון בדברי הרמב"ן הקשים הללו לגופם8, אלא רק במה שנוגע לשאלת התגשמות החלומות. החלום הראשון נתקיים לפי דבריו בפרק מ"ג, בבוא כל האחים לפני יוסף (טו-טז), ובמפורש בפסוק כו שם "וישתחוו לו ארצה". אולם חלומו של יוסף לא נזכר שם כלל, לא בעדות הכתוב ולא במחשבתו של יוסף. חמורה מכך השאלה ביחס לחלום השני: בשום מקום אין מסופר על אירוע שבו כל בני המשפחה כולל אביו, השתחוו ליוסף. אם כן אין התגשמותו של החלום השני מתוארת כלל, וספק אם אירעה במציאות.
ונסיים שוב בשאלת תכלית החלומות: הרמב"ן רואה חשיבות רבה בחלומות יוסף, שהם המפתח להבנת התנהגותו התמוהה בהתנכרו לאחיו. אולם אף לשיטתו, תוצאת החלומות - התנהגותו של יוסף אל אחיו - אינה יכולה לשמש הסבר לתכלית נתינתם ליוסף.
ד. פשר ההשתחוויה בחלומות יוסף
הפתרון לבעיות שהעלינו מותנה בניתוח מדוקדק של החלומות. נראה שהסיפור בשלמותו בא ללמדנו שחלומות אלו לא הובנו כראוי בראשית הסיפור, לא על ידי יוסף החולם, לא על ידי אחיו ואף לא על ידי יעקב (וכתוצאה מכך גם לא על ידי הפרשנים, שהלכו בעקבות דברי האחים ויעקב). מהי הטעות? כולם ייחסו להשתחוויה, החוזרת בשני החלומות, משמעות מילולית. הן בדברי יעקב: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיךלהשתחות לך ארצה?", והן בדברי האחים: "המלך תמלך עלינו", נתפסת ההשתחוויה פשוטה כמשמעה, כביטוי למלכות ושלטון. לפיכך חיפשו המפרשים בהמשך הסיפור את ההתממשות הריאלית של החלום בהשתחוויית האחים ליוסף.
אולם האם כך היא שפת החלומות9? האם, דרך משל, יש לחפש את מימושו הריאלי של פרט כמו בליעת הפרות השמנות על ידי הפרות הרזות בחלום פרעה? הרי כך נתפרש פרט זה על ידי יוסף (מ"א, ל): "וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים... ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן...". כשם שהפרות מהוות סמל לשנים, כך גם בליעת השמנות על ידי הרזות מהווה סמל לתהליך שיימשך זמן רב, ואין לחפשו כלל בהתרחשות קונקרטית אחת.
מה מסמלת אפוא השתחוויה? השתחוויה אכן מסמלת בדרך כלל שלטון, אולם בהיבט מסויים שלו: המשתחווה מביע את תלותו בזה שאליו הוא משתחווה (ישנם מקומות במקרא שבהם ההשתחוויה מביעה תלות בלבד ולא שלטון10). מצב של תלות האחים ובית יעקב ביוסף אינו דבר שיקשה עלינו למצאו בהמשך הסיפור, ואין צורך למקדו בסיטואציה קונקרטית מסוימת שבה משתחווים האחים בפועל ליוסף.
נברר עתה את פשר הסמלים השונים בחלומות יוסף, ואת משמעות "הישנות החלום".
ה. פשר החלום הראשון
קל להבין שהחלום הראשון מבטא את תלותם הכלכלית של האחים ביוסף בעת שנות הרעב ובעת התיישבם בארץ גושן. האלומות11 הן סמל לתבואה וללחם12. החלום מורכב משלושה שלבים המסומנים במילה "והנה":
א. והנה אנחנו מאלמים אלמים...
ב. והנה קמה אלמתי וגם נצבה
ג. והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי.
בשלב הראשון יוסף כלול באחיו - 'אנחנו' - במאמץ הכלכלי המשותף לקיום המשפחה (לפני מכירתו). בשלב השני קורה דבר מפתיע ('והנה'): תוך כדי עבודתם המשותפת של האחים כולם, מתבלטת באופן מופלא אלומתו של יוסף, והיא מזדקפת ומתקיימת במצב זה לאורך זמן. שלב א' מתאר תמונה טבעית, אולם בשלב ב' מתואר דבר פלא. שלב זה מכוון לעלייתו המופלאה של יוסף להיות משנה למלך מצרים. בשלב זה יוסף מצוי לבדו והאחים אינם נזכרים כלל - בחלום כמו במציאות.
שלב ג' בחלום אף הוא מפתיע ('והנה'): אלומות האחים סבות - נעקרות ממקומן, ומשתחוות לאלומתו של יוסף. כאן האחים ויוסף שוב יחדיו, כמו בשלב א', אולם הפעם לא במצב של שוויון, אלא במצב של תלות האחים ביוסף המשביר. זהו השלב שבו יורדים האחים לשבור בר במצרים ושבו מתאחדת המשפחה במצרים כדי להתקיים בשנות הרעב על ידי יוסף. הרי מונח לפנינו סיפור יוסף, מתחילתו ועד סופו, כשהוא מקופל בחלום זה.
האם פתרונם של האחים לחלום זה - "המלך תמלך עלינו" - מספק? נראה שאת דעתו של יוסף הוא סיפק. אולם אם היה יורד לעומק משמעותו של החלום, היה צריך לשלול את דברי האחים ולומר להם: לא כי, אלא יום יבוא ו"אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם" (נ', כא).
ו. פשר החלום השני
נעבור עתה לחלומו השני של יוסף: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי". כולו תמונה אחת: יוסף אינו מסומל בה אלא הוא הוא שאליו משתחווים, ואילו משפחתו מסומלת בצבא השמים13.
במה נבדלת תלות המשפחה ביוסף בחלום השני מזו שבחלום הראשון? ברור שאין היא במישור הכלכלי, אולם מה מסמלים שמש, ירח וכוכבים?
נראה שהם מסמלים את משפחת בית יעקב כיסודו של העם הנבחר. עם זה נועד להאיר לעולם - "ונברכו בך כל משפחות האדמה". ואכן, את דימוי העם העתידי לכוכבים מצאנו כבר בברית בין הבתרים, בדבר ה' לאברם:
ט"ו, ה הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפר הַכּוכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפּר אתָם
וַיּאמֶר לו כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
ודימוי זה נשנה בדבר ה' ליצחק (כ"ו, ד). אף ששם מודגש ריבוי הזרע ככוכבים, ברור שדימוי זה נועד לתאר גם את תכונתו הנבדלת והמאירה של זרע אברהם. בית יעקב הוא התא הראשון של עם זה המדומה לכוכבים, ואבי המשפחה ואמה, מדומים הם באופן טבעי לשמש ולירח. ומהי תלותם של הללו ביוסף? נראה שהרעיון המסומל כאן הוא שקיומה של משפחת בית יעקב כבסיס לקיומו של העם הנבחר לעתיד לבוא, כגורם נבדל ומאיר לעולם, תלוי הוא ביוסף. ולא ביוסף המשביר והמכלכל (המסומל באלומה בחלום הראשון), אלא ביוסף האיש-האדם, ברגישותו ובתכונות נפשו.
שליחות כפולה הוטלה על יוסף במצרים: לדאוג לקיומה הפיזי של משפחתו בשנות הרעב, אך לא פחות מכך, לדאוג לאחדותה ולקיומה הלאומי-הרוחני הנבדל של משפחת בית אביו בגלותה, גלות ראשונה של עם ישראל. יוסף הוא מכין הגלות בשני מובנים: בכך שהוא דואג לאחדות המשפחה כלפי פנים כתנאי לעמידה בגלות, ובכך שהוא דואג להיבדלותה כלפי חוץ: "בעבור תשבו בארץ גשן, כי תועבת מצרים כל רעה צאן" (מ"ו, לד). יוסף מכין את העמידה בגלות גם בכך שהוא הדואג לשמר במשפחת בית יעקב את הגעגועים לארץ אבותיהם. זאת הוא עושה בערכו את מסע הלוויה של יעקב לארץ כנען, ובצוותו את אחיו בטרם מותו: "ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב... והעלתם את עצמתי מזה" (נ', כד-כה). חלומו השני של יוסף מטיל עליו אפוא את האחריות לקיומה של משפחתו כתא הראשון של עם ישראל.
כשם ששאלנו על פתרון האחים את החלום הראשון, נשאל גם כאן: האם פתרונו של יעקב את החלום השני "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" מספק? כלל וכלל לא! תלות זו של השמש והירח והכוכבים אינה מחייבת כלל השתחוויה ארצה בפועל! יותר מכך: תלות זו אינה מחייבת את קיומם של הללו בחיים! גם אחר שיסתלק יעקב מן העולם, הרי שמשו ממשיך להאיר לעולם, "יעקב אבינו לא מת - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה ע"ב), והארה זו, שתמשיך להאיר לעולם דרך זרעו - ביוסף היא תלויה. (ומכאן גם פתרון לבעיית מותה של רחל, אם אכן הירח בא לסמל אותה).
אולם כמו שיעקב לא פתר את החלום נכונה, גם יוסף לא עמד על פתרונו. שאם לא כן היה צריך לשלול את דברי יעקב ולענות לו: לא תבואו להשתחוות לי ארצה, אולם יום יבוא, ואורה של משפחתנו שיהא מאיר לעולם יהיה תלוי בי! ובמילותיו של יוסף עצמו, שרומז לאופייה זה של שליחותו הרבה יותר מאוחר, כשהוא מתאר את עתידה של משפחת יעקב כעם גדול - "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכםלפליטה גדלה" (מ"ה, ז), ולהלן: "להחיות עם רב" (נ', כ).
יוצא מדברינו כי 'הישנות החלום פעמיים' אל יוסף נועדה לבשר לו כי עומדת להיות מוטלת עליו שליחות קיומית כפולה ביחס למשפחתו, ועליו להתכונן לקראתה: השליחות האחת היא בעלת אופי כלכלי והיא נוגעת לקיום המשפחה בעתיד הקרוב, ואילו השליחות האחרת אופייה הוא רוחני והיא נוגעת לעתיד הרחוק, שבו תהפוך משפחת יעקב לעם רב ככוכבים.
ז. עבדות ולא שררה
אולם יוסף, שבהמשך דרכו השכיל לפתור חלומות של אחרים, את חלומותיו שלו לא ידע לפתור. שכן אם היה פותר אותם נכונה, לא היה מספר את חלומותיו לאחיו ולאביו ומצפה שיפתרו לו אותם כפי שפתרו. נוח היה לו ליוסף הנער בפתרונם של אחיו ואביו, שכן חלומותיו כפי שדימה להבינם, תאמו את מצבו בבית אביו: "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה" (רש"י ל"ז, ב ד"ה והוא נער). כתונת הפסים אשר עשה יעקב ליוסף - לבוש מלכות היא14, וחלומותיו המחמיאים של יוסף נראו לו אך המשך ישיר לאותה כתונת פסים. מה נאים דברי רבן גמליאל לתלמידיו אשר להם הציע רבנות (הוריות י ע"א-ע"ב) כמבטאים את טעותו של יוסף בתפיסת פשר חלומותיו: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!".
ומי שתפס בחלומותיו רק את השררה בצדה החיצוני הריק, ולא את תוכנה הפנימי שבו מצויה השליחות-העבדות כלפי בני משפחתו, נתחייב להבין את פשר חלומותיו בדרך הקשה: "לעבד נמכר יוסף" (תהילים ק"ה, יז). דרכו של יוסף מכאן ואילך מלמדת אותו כי כל גדולה הניתנת לו משמים, למענם של אחרים ניתנת לו, ולא לצורך עצמו. כך בבית פוטיפר, כך בבית האסורים, וכך יותר מכול בהיותו משנה למלך מצרים.
ועוד זאת למד יוסף, כי חלומות הניתנים משמים אינם באים סתם, להחמיא לאדם ולבשרו על עתיד מזהיר הצפוי לו, אלא הם באים לבשר לאדם את העתיד על מנת שיתכונן לקראתו ויכשיר עצמו לשליחות המיועדת לו. חלומות כאלה תמיד תכליתיים הם, ותובעים מן האדם נכונות לעשיית השליחות ולנשיאה בעול. ואף זאת: לשם פתרונם של חלומות יש צורך בסיוע משמים ובפענוחו של כל פרט בסמלי החלום. כל זאת יישם יוסף בהמשך דרכו.
ח. "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם"
לאחר שעבר יוסף את דרך הייסורים ושינן את לקחו פעם אחר פעם, ולאחר שבשלו הנסיבות שבהן הוטל על יוסף למלאות את שליחותו ביחס למשפחתו, הוא נזכר בחלומותיו הרחוקים ומבינם נכונה: "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם". רש"י מפרש את הכינוי הרומז 'להם' - עליהם. אולם כבר הקשה ר"י אברבנאל על פירושו: "מה עניין אמרו 'אשר חלם להם' - כי החלומות לא היו בעצם ובראשונה להם כי אם לו!" - הרי במרכז חלומותיו עמד יוסף עצמו, ואליו משתחווים כולם?
אולם אם נפרש שימושה של מילה זו כמו בפסוק (שמות י"ד, יד) "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" - 'לכם' למענכם - כמשמעה בכמה וכמה מקראות15, יתברר לנו שפסוק זה מהווה תפנית בתפיסת יוסף את חלומותיו. לאחר כל מה שעבר עליו, הבין יוסף כי חלומותיו לא למען עצמו חלם, אלא 'להם' - למענם חלם. ומעתה מוטל עליו התפקיד הכפול של כלכלת המשפחה ואיחודה מחדש בתנאי הגלות של ארץ מצרים. ומתוך שהבין זאת, התנכר לעת עתה אל אחיו והאשימם "מרגלים אתם"16.
מאוחר יותר, בהתגלות יוסף לאחיו בפרשת ויגש, מבטא יוסף במילים ברורות את תפיסת תפקידו כשליחות כפולה, שהאחת מכוונת לשעה זו והאחרת לעתיד רחוק יותר (מ"ה, ה-ז):
"כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם...
וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם לָשׁוּם לָכֶם שְׂאֵרִית בָּאָרֶץ
וּלְהַחֲיות לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדלָה".
הערות:
1. בפירוש בעלי התוספות ובפירושים הקרובים אליו כמו "מושב זקנים", פירושי התורה לר' חיים פלטיאל ועוד, נאמר על פרשתנו כי היא 'סתומה' ונתנו לכך כמה טעמים. מן הטעמים הללו מתברר שהם סברו שפרשת ויצא מחוברת לסוף פרשת תולדות ללא כל הפסקה, כמו שפרשת ויחי מחוברת לסוף פרשת ויגש (מה שהביא את חז"ל במדרש (בראשית רבה צ"ו, א) ואת רש"י לדון ביחס לפרשת ויחי בשאלה "למה פרשה זו סתומה?"). אולם באמת בין סוף תולדות לתחילת ויצא קיים הפסק של פרשה סתומה, ואין כל עדות להבדלים בין כתבי היד בעניין זה, וגם חז"ל במדרשיהם לא שאלו כזאת. ראה על כך בהגהות מיימוניות לרשימת הפרשות הפתוחות והסתומות שברמב"ם פרק ח מהלכות ספר תורה אות ג. אפשר שבמקור הדברים כינו את פרשת ויצא פרשה "סתומה" על שום היותה פרשת מסורה רצופה ללא כל הפסק, כפי שהציע לבאר את כינויה זה של פרשתנו בעל מנחת שי בראש הפרשה (אף שהפרשנים שהזכרנו לא הבינו כך, כפי העולה מטעמיהם להיותה פרשה "סתומה", וראה בייחוד את דברי החזקוני המציין גם את היותה פרשה סתומה וגם את היותה פרשה אחת).
2. טעם כללי ביותר, שאין בו כדי לבאר את הסיבות המדוייקות לאבחנת הפרשות, ניתן בתורת כוהנים פרשה א: "ומה היו הפסקות משמשות? ליתן רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין".
3. כ"ט, יד: "וישב עמו חדש ימים"; שם כ: "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים"; שם ל: "ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות"; ל"א, מא: "זה לי עשרים שנה בביתך, עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך".
4. מלבד ברמז ב-כ"ט, יג: "ויספר ללבן את כל הדברים האלה", ופירש רש"י: "שלא בא אלא מתוך אונס אחיו", וכן פירשו רד"ק וספורנו.
5. מסגרת זו שבה נתון הסיפור, מחזקת את פירושו של רש"י בדבר תפקידם של המלאכים בשני המקומות: בכ"ח, יב בד"ה עולים ויורדים כתב: "מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו", וב-ל"ב, ב בד"ה ויפגעו בו מלאכי אלהים כתב: "מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ". ולהלן בד"ה מחניים כתב: "שתי מחנות: של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו". מקורם של דברי רש"י בראש הפרשה הוא באחת הדעות בבראשית רבה ס"ח, יב, ובתנחומא בובר וישלח ג. המקור האחרון הוא גם מקור דבריו שבסוף הפרשה.
6. שני סיפורים שעסקנו בהם בעיונינו הקודמים הם כאלה: סיפור הולדת יצחק ושילוח הגר וישמעאל, וסיפור השליחות של עבד אברהם למצוא אישה ליצחק. עמדנו על כך בקיצור באותם עיונים.
7. בקושי מוכן יעקב לצאת מארצו ומבית אביו לשם כך, ואמו משתמשת בכמה תחבולות כדי להשיג את יציאתו זו. נראה כי אחת מהן היא הגדלת הסכנה הצפויה ליעקב מעשו, והאחרת, הקטנת התקופה שבה ייאלץ להיפרד מארצו ומהוריו (כ"ז, מג-מה): "ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה. וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך... ושלחתי ולקחתיך משם".
8. ושמא יטען הטוען כי יעקב נאלץ להישאר כדי לצבור מעט רכוש, משום שלא יכול היה לחזור בעירום ובחוסר כל. אם כך, כיצד הודיע ללבן קודם לכן על הליכתו למקומו ולארצו? ואכן, ר' עובדיה ספורנו, בפירושו לדברי יעקב הללו, בפסוק כה ד"ה שלחני ואלכה, דוחה רעיון זה משלושה טעמים: "שאף על פי שלא היה אז בידו מקנה, כי במקלו עבר, אמנם היה בידו די לחיות עם נשיו ובניו, לפחות די לקנות לחם ושמלה ומזון לדרך. (א) כי באופן אחר לא היה ראוי לצדיק וחכם שיחפוץ ללכת למות ולהמית ברעב. (ב) ולא יעלה על לב שיסכים על ידו לבן, שהיה עשיר ונשוא פנים בעירו, וישלחהו עם בנותיו ובני בנותיו להמית את כל הקהל ברעב ובצמא ובעירום ובדרך רחוקה. (ג) והנה לבן התחנן לו שישב עמו לתועלתו...".
9. בהמשך סעיף זה, נדון ביחס שבין המחציות באופן כללי בלבד, ואילו את ההקבלה המפורטת ביניהן נערוך בנספח לעיון זה, הבא בסופו. אגב כך יתברר שם אף מבנה סיפורנו.
10. השורש גנ"ב מופיע (במשמעויות שונות ומנוגדות) שבע פעמים בסצינת הבריחה והוויכוח בין לבן ליעקב (ל"א, יז - ל"ב, א).
11. מובן שלולי רימהו לבן והיה נושא רק את רחל, היה מקדים את שובו לאחר שבע שנים בלבד, ושב עם אישה אחת בלבד. דבר זה כמובן אינו עולה על דעתנו, קוראי הסיפור היודעים כי יעקב אמור להעמיד י"ב שבטים מרחל ולאה "אשר בנו שתיהם את בית ישראל", אף שעלה על דעתו של יעקב.
12. התביעה העולה מן המחצית השנייה של סיפורנו כלפי יעקב היא כה גלויה, והסיפור הופך להיות כה ביקורתי, שאנו מוצאים עצמנו חייבים לחפש סנגוריה על אבינו הזקן: אפשר שהסבר עיכובו חסר הקצבה של יעקב הוא פחדו מפני עשו, ורצונו לדחות את המפגש עמו ככל האפשר. הסבר זה הוא בתחום הפסיכולוגי (הפחות מודע). אבל אפשר שיש כאן דחייה רציונאלית של המפגש הזה למשך שנים אחדות, מתוך מחשבה שבינתיים יצבור יעקב רכוש שישמש אותו במפגש עם עשו כ'דורון' לרצות ולפייס את אחיו (אף כי אפשר שההפך הוא הנכון: יעקב ללא רכוש לא היה מעורר אצל עשו קנאה, אלא רק רחמים). בינתיים גם יגדלו בניו הראשונים של יעקב ויוכלו לסייע בידו לעמוד מול עשו מבחינה פיזית (הכנה ל'מלחמה'). כל הצידוקים הללו הם השערות בלבד. העובדה שהתורה אינה מזכירה דבר מכל אלו מלמדת שאין לראות בהם צידוקים תקפים, אף אם עלו בדעתו של יעקב. למרות חששו מפני עשו, היה על יעקב להתאזר בגבורה ובביטחון בה', שהבטיחו בשמירתו ובהשבתו בשלום לבית אביו, כפי שעשה יעקב ממילא לבסוף.
13. מבחינת ההבחנה בין הסצינות אמנם מהווה זו המשך של קודמתה, משום שיש בה המשך הדו-שיח בין יעקב ללבן שהחל שם. אולם מפאת השינוי הגדול בנושא הנידון בין שני חלקי הדו-שיח, שינוי שהוא העומד ביסוד הבחנת מחציותיו של הסיפור כולו, ציינו זאת כסצינה עצמאית.
14. סצינה זו היא סצינת מעבר: מבחינת ממד המקום היא עדיין מתארת את שהיית יעקב בבית לבן, אולם כל המתואר בה הוא בבחינת הכנה - מנטלית ומעשית - לקראת הבריחה. ודבר זה הוא המכריע בשיוכה.
15. פסוקים ב-ג בפרק ל"ב חורגים מעניינה של סצינה זו.
16. אמנם, דבר זה תואם גם את יחס הזמנים ביניהן.
17. יש לציין שהשם רחל, וכנראה גם השם לאה, הם שמות הקשורים בצאן ובקר. רחל היא כבשה בוגרת, ואחת מארבע ההופעות במקרא של השם במשמעות זו נמצאת בסיפורנו (ל"א, לח) "רחליך ועזיך לא שכלו". אף את השם לאה יש מציעים לפרש על פי הערבית והאכדית במשמעות "פרה" (ואז מתפרשים השמות בהתאמה: "שם הגדולה לאה" - פרה; "ושם הקטנה רחל" - כבשה), אך לשם זה ישנן גם הצעות פירוש אחרות.
18. דוגמה אחת כזו כבר הובאה בסוף סעיף ד לעיל: ביציאתו מארצו הובטח יעקב (כ"ח, טו) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", ואילו בעת שנצטווה לשוב לארצו נאמר לו (ל"א, ג) "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך".
19. כוונתנו למערכות היחסים הבאות: יעקב-לבן; יעקב-רחל; יעקב-הקב"ה; יעקב-יצחק ורבקה.