פסח חזקיהו
מחבר: יהודה איזנברג
דברי הימים ב', פרק ל
הפעולות הראשונות של חזקיהו המלך היו טיהור המקדש, וכינוס העם לעשות את הפסח בירושלים. בפרק ל' שבדברי הימים תיאור מפורט לדרך בה כינס חזקיהו את העם, הנימוקים בהם השתמש כדי לשכנע את השבטים לעלות לירושלים, ותיאור השמחה בחג.
נברר את סדר הזמנים של טיהור המקדש ועשיית הפסח.
בפרק כ"ט נאמר על תחילת מלכותו של חזקיהו:
"הוא בשנה הראשונה למלכו, בחודש הראשון, פתח את דלתות בית ה' ויחזקם".
חישוב שנות המלוכה של מלך נעשה לפי יחידות מניסן עד אדר. מלך שהומלך בחודש אדר, נחשב חודש אדר לשנתו הראשונה, ובניסן מתחיל המניין לשנתו השנייה. דבר זה נעשה כדי שחשבון השנים יהיה אחיד. גם אנו נוהגים כך בחישובי שנות תקציב: מפעל המתחיל לעבוד בחודש ספטמבר, שנת התקציב הראשונה שלו היא ספטמבר - דצמבר, ושנת התקציב השנייה מינואר ואילך.
אם נאמר על חזקיהו שפתח את דלתות בית ה' בשנה הראשונה למלכו, בחודש הראשון, פירוש הדבר שחזקיהו פתח את דלתות ההיכל בחודש הראשון שבו הומלך. כי השנה מתחילה בניסן, החודש הראשון.
הדבר יהיה מעניין יותר אם נמשיך ונקרא כי חזקיהו החל את קידוש המקדש ב"אחד לחודש הראשון" (כט, יז). מכאן משתמע כי ביום הראשון למלכותו יצא לקדש את בית המקדש. פעולתו במקדש נמשכה עד ששה עשר לחודש הראשון - יום אחד אחרי המועד בו צריך להקריב את קרבן הפסח. (כט, יז).
חזקיהו נועץ עם שריו כיצד לתקן את המעוות:
"ויוועץ המלך ושריו, וכל הקהל בירושלים, לעשות הפסח בחודש השני, כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא, כי הכהנים לא התקדשו למדי, והעם לא נאספו לירושלים."
ההצעה היתה זו: לחוג את הפסח לא בחודש ניסן, אלא בחודש אייר. אנו מכירים מספר במדבר את האפשרות להקריב קרבן פסח בחודש אייר:
"איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה', בחודש השני בארבעה עשר יום..."
אבל תאור הפסח בדברי הימים אינו מניח אפשרות לזהותו עם פסח שני. הסיבה לכך פשוטה: פסח שני, המתואר בספר במדבר, נעשה יום אחד בלבד, בארבעה עשר לחודש אייר. ואילו הפסח המתואר בדברי הימים ל, נעשה שבעה ימים.
הפסח שעשה חזקיהו בחודש השני לא היה "פסח שני" במשמעותו בספר במדבר. מה, אם כן, עשה חזקיהו?
כדי להבין את מעשה הפסח, עלינו להיזכר בדרך בה נקבעו המועדים והחודשים בזמנו של חזקיהו. אנו יודעים בתחילת השנה אם תהיה שנה מעוברת, ויהיו בה שני חודשי אדר אם לאו. בזמנו של חזקיהו הייתה החלטה על עיבור השנה נופלת סמוך לחודש ניסן: אם ראו בחודש אדר שהגיע עונת האביב, קבעו כי החודש הבא יהיה ניסן. אם ראו שהחורף עדיין לא עבר, קבע בית הדין כי החודש הבא יהיה אדר שני, ולא ניסן.
חזקיהו הספיק לסיים את טהרת המקדש בששה עשר לחודש ניסן. כאשר היה המקדש טהור, נוכח כי עבר כבר זמן הקרבת הפסח. ההצעה שהועלתה בדיון עם השרים היתה: להכריז על החודש הנוכחי, ניסן, כעל חודש אדר, ולחוג את הפסח בחודש הבא, שיהיה "ניסן".
החלטה זו היא יוצאת דופן: אי אפשר לשנות את שמו של החודש למפרע. ההחלטה על עיבור שנה צריכה ליפול בחודש אדר, ולא בניסן.
ואמנם, בדיון שדנים אמוראים בגמרא במעשהו של חזקיהו, מסביר רבי שמעון כי חזקיהו המלך בקש רחמים על עצמו מפני שעבר על הדין. וכך מסביר רבי שמעון את הפסוק "כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמור, ה' הטוב יכפר בעד" - "רבי שמעון אומר... מפני מה ביקש רחמים על עצמו? שאין מעברין אלא בחודש אדר, והוא עיבר ניסן בניסן" דהיינו: לאחר שהתחיל כבר חודש ניסן, הפך אותו לחודש אדר.
למרות עניין זה, חגגו את חג המצות שבעה ימים בשמחה גדולה, ובסופם נועצו:
"כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים, ויעשו שבעת ימים שמחה".