משמרות העבודה שבמקדש
מחבר: יהודה איזנברג
דברי הימים א', פרק כ"ד
מי שמאזין לקריאת פרק כ"ד בדברי הימים א' מרגיש את ההרגשה של אדם שמשמיעים באוזניו ספר טלפונים: רשימה של שמות ומספרים, ואם אין פוגשים ביניהם מכרים - הרשימה משעממת למדי.
לאמיתו של דבר פותח פרק זה בפנינו פתח לנושא מעניין של עבודת המקדש בירושלים: סדר עבודתם של הכוהנים, וחלוקתם למשמרות.
נכיר תחילה את המושג "משמרות כהונה". הכוהנים אינם עובדים כולם במקדש בבת אחת, צריך לקבוע סדר לעבודתם. לשם כך מחולקים הכוהנים למשמרות. כל משמרת עולה לירושלים ועובדת במקדש שבוע אחד, ולאחר תום מחזור של המשמרות, חוזרת המשמרת הראשונה לעבודה, וחוזר חלילה.
בימי החגים מרובה עבודת המקדש, ובימים אלה עולות כל המשמרות לירושלים, וכולם עובדים את עבודת המקדש.
לכל משמרת אדם אחראי, הוא ראש המשמר, הממונה על המשמרת כולה. ראש המשמר מחלק את המשמרת לבתי אבות, וכל בית אב עובד יום אחד מתוך שבוע עבודה של המשמרת. גם בתי האבות מופעלים על ידי אדם אחד, הוא ראש בית אב האחראי לעבודת היום של בית האב שהוא ממונה עליו.
כמה משמרות כוהנים היו? בפרקנו מתואר סופו של תהליך, ואנו נעקוב אחריו מתחילתו. מסורת המובאת במסכת תענית מספרת על שנים או שלשה שלבים בחלוקת הכוהנים למשמרות. לפי מסורת אחת היו שלשה שלבים בחלוקה: משה חילק את הכוהנים לשמונה משמרות: ארבע ממשפחת אלעזר, וארבעה ממשפחת איתמר, שני אלה הם בני אהרון שנותרו בחיים לאחר האסון שאירע במשכן. שמואל הנביא הכפיל את מספר המשמרות, כאשר היו יותר כוהנים, והעמיד את מספר המשמרות על שש עשרה. ואילו דוד העמיד את מספר המשמרות על 24 משמרות, הוא המספר הסופי של משמרות הכהונה, וזהו גם המספר הידוע ביותר.
מספר פסוקים בפרקנו מתארים את החלוקה המחודשת של משמרות הכהונה בימי דוד המלך. נשמע את הפסוקים, ונעקוב אחרי דרך החלוקה של משמרות הכוהנים:
"וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר, ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר, ולבני איתמר לבית אבותם שמונה."
בפסוק זה מתוארת הרחבת מספר משמרות הכהונה: ברבות השנים התרבו בני משפחת אלעזר, ומספר הכוהנים במשפחה היה כפול ממשפחת בני איתמר. משום כך חילק דוד את המשמרות מחדש: לא עוד שמונה משמרות לכל משפחה, אלא שש עשרה משפחות למשפחת אלעזר, ושמונה למשפחת איתמר.
כיצד הייתה החלוקה? נשמע את הפסוק, וננסה להבין את הדרך בה חילק דוד את המשמרות:
"ויחלקום בגורלות אלה עם אלה, כי היו שרי קודש ושרי האלהים מבני אלעזר ומבני איתמר."
החלוקה, לפי פסוק זה, הייתה בגורלות. והסיבה: שתי המשפחות היו בהן "שרי קודש ושרי האלקים". דהיינו: שתי המשפחות מקודשות, שתיהן שוות במעלה, ואי אפשר לקבוע סדר חלוקה לפי מעלתם של הכוהנים.
נמשיך לקרוא בפרק:
"ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך, והשרים וצדוק הכוהן ואחימלך בן אביתר וראשי האבות לכהנים וללויים, בית אב אחד אחוז לאלעזר, ואחוז אחוז לאיתמר."
הפסוק קשה. וניתן להבינו בכמה דרכים. אולי נבין אותו אם נזכור כי בחלוקה החדשה חילק דוד את משמרות בני אלעזר לשנים: במקום שמונה משמרות, הרכיב שש עשרה משמרות. אם כן, אולי זה הפירוש: "בית אב אחד אחוז לאלעזר" - כל בית אב ממשפחת אלעזר אחז ממנו דוד והרכיב ממנו בית אב נוסף; "ואחוז אחוז לאיתמר" - משמרות איתמר נשארו באחיזתן הישנה; המשמרות האחוזות לאיתמר נשארו אחוזות כפי שהן: לא חל בהן כל שינוי.
לאחר תיאור חלוקת המשמרות, מונה הפרק את עשרים וארבע משמרות הכוהנים. נתעכב רק על שם אחד מבין עשרים וארבע השמות שברשימה: המשמרת השבעה עשר היא של חזיר. והיה אם תבקרו בירושלים, צאו לבקר את יד אבשלום. ליד יד אבשלום מספר מערות קבורה, הקרויות על שם משפחת בית חזיר. אין בטחון כי אותה משפחה היא בעלת הקברים וזו הנזכרת בפרקנו, אבל שם אחד להן.