טז. נאום בלדד השלישי: שני תחומים נפרדים הם, השלום במרומים ופחד עריצים בארץ לריב אלא לשמוח על סדרי עולם
מחבר: אהרן קמינקא
על הפרק הקצר הזאת הביטו מבארים חדשים במנוד ראש, ראו אותה כקטע לבד, ואף לא של בלדד אלא של נאום איוב שאבד ואשר בו סיפר חלום נורא, וכל התוכן כאילו דבר שחזר כמה פעמים. כבר ביארנו כי כל סברא מעין זו תלושה מהמציאות הספרותית, וכן אין קטעים ואין דברים בטלים בספרנו זה. אין גם להקשות, למה חסר נאום שלישי של צופר, למשורר לא הייתה כלל תכנית חיצונית של שלשה נאומים לכל אחד, אלא מספר שמונה רעיונות בדבר סדרי עולם, ובחלקו אותם בין שלשת הרעים נשארו לשלישי שנים. ואם כיוון למספר עגול, אפשר שהוא לעשרה נאומים בצירוף זה של אליהו וזה של מענה שדי בסוף, וכנגד אלה גם עשר תשובות של איוב (מלבד קינת הפתיחה בפ' ג' שאינה נוגעת עוד כלל בשאלת הצדק האלוהי), שמונה על נאומי חבריו ושני מונולוגים (ויוסף שאת משלו) אשר עוד נפרש את תכנם הנעלה.
בנאום השלישי של בלדד רעיון חדש מופיע לבאר את הסתירה בין רוממות אל ובין סבלנותו לנאקת שדודים וחללי האכזריות: אמנם אלוהים מושל במרום, אך למען הבטיח סדרים בארץ הוא מסתייע במורא פחד שהוא נותן בלב ההמונים מפני שליטים בארץ. לולא פחד זה לא היה חוק ומשפט מתקיים (כמו שאמרו חכמינו: לולא מורא מלכות היה איש את רעהו בולע חיים). זאת כוונת הפתגם: המשל וגם פחד עמו; הוא משגיח ממרום כמו השמש שנברא לממשלת היום, ובהסכמתו נוצר הפחד מפני אדירים. הוא במרומיו עושה שלום בין שני הכוחות (פירוש דרושי היא: עושה שלום בצבאות השמים; אבל ביניהם אין קנאה ותחרות, הם נעים לעולם במסלולם). מצד אחד הוא מקים גדודים לוחמים ושודדים (השווה: וארם יצאו גדודים, מ"ב, ה, ב) ומצד אחר הוא יוצר האור המשמש במידה שווה לכל באי עולם, ומי הוא שלא נהנה ממנו ("על מי לא יקום אורהו?) אף לרוצחים ולגנבים "מורדי אור" (כד, יג) זורח השמש, כמו שאמרו חכמינו: וכי מפני השוטים שקלקלו יאבד הוא את עולמו? אין אפוא לבקש עוד צדק עם אל ולזכות כנגדו? בוא וראה כי אף עד הירח מגיע הסדר אשר תיקן: ניגוד בין המשל ופחד, חוזק ואפיסות) ולכן לא הכין לו אוהל תמידי (לא יאהיל כמו השמש, אשר לו "שם אהל בם" תהילים יט, ג) והוא מאיר אבל פוחת והולך ואובד בערפל. וכוכבים לא זכו בעיניו להאיר בתמידות - ומהיתאונן אנוש הזוחל על אדמה כרימה ותולעה, אם לא תמיד מתקיים אשרו וטובו בחייו?