יז. נאום איוב התשיעי: אין להקטין שלטון אלוהים ולשחרר אותו מאחריות על הנעשה בארץ
מחבר: אהרן קמינקא
לעומת התיאוריה של בלדד, כי אל דר במרום אמנם עושה חסד לשלוח אורו לכל היצורים, אבל לא איכפת לו גם אם גדודיו שודדים ורוצחים כאות נפשם כי הניח להם חופש פעולה ואינו אחראי לצדק ומישרים; לעומת צמצום זה של שלטון כולל פעיל מאלוהים יושב על כיסאו בשמים וצדקתו כאילו מתבטלת בארץ מתחת, מתקומם איוב עוד פעם בלעג שנון וכדי ליתן יתר תוקף לתלונתו הוא הופך השיטה ונעשה מצדו למקנא קנאת המנהיג העליון נגד המעיזים להכחיש את התעניינותו בעולם התחתון בכלל, רק למען הצדיק אותו. הוא טוען:
מה עזרת ללא כוח, אתה הסניגור בלי חכמה לאלוהים, מה עזרת לו בעשותך אותו למושל חסר כוח בעולמנו? במה הושעת לו, אם זרועו בלי עוז? ומה בזה העצה ממך והתושייה לרבים? (ב-ג). - את מי... ונשמת מי. למי אתה מדבר ואיך היא הנשמה בקרבך המרשהלך לדבר דברים מסולפים כאלה? (ד). הכוונה הזאת בשאלת "ונשמת מי יצאה ממך" מתבלטת על ידי קריאת איוב אחרי כן בניגוד לזה בלשון שבועה (כז, ג): "כי כל עוד נשמתי בי" אנוכי לא אעשה שקר בנפשי כמוכם. הרעיון הנשגב בנאום איוב הוא, כי הנשמה באדם, השכל והרגש שניתנו לו, הם למרות כל אכזבותיו העירבון היותר חזק והראיה היותר ניצחת לשלטון חסד שאינו פוסק מאת אלוהים, כמו שאמר כבר בוידויו י, יב, והרי רק מטעם זה אינו מבין את העוול שנעשה לו ולכל המקופחים.
הרפאים יחוללו? הייתכן, לפי הדעה שהשמעת (כי ממשלתו היא רק מעל לירח וכוכבים) כי הרפאים בשאול, אשר גם הם מתחת לאדמה ולמים, וגם הענקים האגדיים אשר אינם כבני אדם, אשר אתה מבטל ואומר עליהם שהם רמה ותולעה (כה, ו) ואין כדאי לאל להשגיח עליהם - גם הם אינם נחשבים בפני עליון כדי לשפוט אותם בצדק, וגם הם יקפחו את גדולתם וגאונם ויהיו "מחוללים", מושפלים ומודחים מרוממותם? (השווה ישעיהו, יד, ט-י, הרפאים בשאול קוראים: "גם אתה חולית כמונו - הורד שאול גאונך" זהו החילול). תמימות הראיה שהוא מביא מן הרפאים האגדיים היא לפי השקפת רוב העמים העתיקים.
ערום שאול. הרי אין ספק כי השגחתו חודרת גם שמה והשאול והאבדון גלויים לפניו, כי הוא הלא הנוטה צפון ותולה ארץ. או שמא תאמר כי הוא הצורר מים בעביו (וזה מן הגדולות והנפלאות אשר הילל אליפז, ה, ט-י) אין בכוחו להבקיע ענן כבודו לרדת לתחתיתשבתם? או שמא תאמר שהוא סוגר עצמו בפניהם (ז-ח) ושהוא "מאחז פני כסא" שם מעצור בפני כסא כבודו, פורש ושוזר סביבו את הענן - ומצמצם אותו ואת יכולתו, הוא אשר עמודי השמים ירופפו מגערתו (השווה "וינועו אמות הספים", ישעיהו ו) ובכוחו רגע הים (לא יעוז להניע גליו מפחד, ניצבו כמו נד נוזלים לפי רצון אלוהים) ובתבונתו הוא מנצח את החיה הענקית? - בשתי התמונות הוא נסמך על ישעיהו נא, ט-י, אשר שם הן זו אצל זו, המחצבת רהב - מחוללת תנין, ושם הנבואה מדברת על מצרים ועבור גאולים בים, ובדומה לזה, "כימי קדם", על מפלת סנחריב בהישאר צבאו הגדול במצרים בלי מזון, וזהו שם נא, יד, ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו, וכן מן נא, כג, "אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה", ברור שמדבר על נסיעת צבא אשור דרך יהודה והחריבו הארץ בדרך מצרים - נחש בריח, נשען גם כן על ישעיהו (כז, א) וכל התמונות נסמכות עם זה על תהילים פט, י-יד: אתה מושל בגאות הים - דכית כחלל רהב - צפון וימין אתה בראתם (ט-יג). אלה קצות דרכיו, מעשי גבורותיו אשר הזכרתי הרי הם רק מעט מפעולותיו, ואיך נוכל לקבל דברי גנות, צמצום, על יכולתו לעומת רעם גבורותיו (השווה לז, ד-ה, וגם בתפלת חנה: עליו בשמים ירעם). - סוף דבר: אין להסיר משכמו האחריות על מעשי עולם.