ה. נאום איוב השלישי: לעג מר על דברי התמימים ודרישה יותר נמרצת לצדק
מחבר: אהרן קמינקא
איוב מתמרמר בשמעו עוד הפעם הצדקה כללית לייסורי אדם בהתעלמות שלמה מן האכזריות שבגורלו (בלי שום ידיעה על איזו קללה קודמת מיוסדה בפשעים). בתשובתו הוא חוזר גם על דעותיו של אליפז ולועג למהללי-אל המקובלים. הן בודאי כדברי הנביאים אלוהים הוא "חכם לב ואמיץ כח" (ישעיהו מ, כו), "דורך על במתי ים" (מושפע מן עמוס ד, יג: דורך על במתי ארץ, ומן תהילים פט, י: אתה מושל בגאות הים). הוא עושה עש כסיל וכימה (עמוס ה, ח), "עושה גדולות עד אין חקר" (כמו שאמר אליפז). הן יעבור עלי ולא אראה (כתמונה שסיפר עליה אליפז). בודאי הוא אדיר ונורא מאד, תחתיו שחחו עוזרי רהב (תהילים פט, יא). איך אוכל להתייצב למשפט עמו? הן הוא לא יאזין קולי, הוא המדכא אותי בלי רחמים ומרבה פצעי חנם (ב - יח). אם לכוח - הוא התקיף לאין שיעור; ואם למשפט - מי יועיד אותי עמו; אם אצדק, יוכל לסלף דברי בפי להרשיעני. אני איש תם והוא יציגני כעיקש. לכן אני אומר: אחת היא אם תם או רשע; אבל יש שהוא ממית במכה פתאומית ויש שהוא כמו לועג להתלבטות נקיים הנמסים לאט (כג). אם יש הנהגה לעולם, אזי כנראה היא ביד רשע: ואם יש שופטים, אין רואה אותם, פניהם מכוסים (כב-כד). אין תקווה לצדק בימים הבאים (כתנחומי בלדד). אף אם אתרחץ במי שלג, בשחת יטבלני. כדי שאאמין בצדק אלוהי התנאי הראשון הוא שיסיר מעלי שבטו ושיהיה בינינו מוכיח שיוכל לשפוט בלי משא פנים בין שנינו ושאוכל לדבר עמו בלי פחד (כג -לה).
(י) נקטן ונפחת בעיני ערך נפשי בחיי, לכן אני יכול לעזוב שיחי (להסיר רסן) ולדבר במר נפשי דברים נועזים אל אלוהים: הודיעני על מה תריבני? הכי כך טוב בעיניך להיות עושק בכוחך יצור חלש ולהופיע במזימת רשעים? הכי אתה כאנוש בשר ודם מאשים אותי על עוון וחטאת, למרות ידעך (ז: על דעתך) כי לא רשעתי? הלא זה דמיון שאינו מתקבל על הדעת. לא תוכל להיות רשע עריץ. והולך איוב ומספר את כל הטוב והחסד, שהוא מכיר היטב, שנעשה עמו מאת היוצר מיום צאתו לאוויר העולם בלבוש עור ובשר. חיים וחסד עשית עמדי ורק השגחתך שמרה רוחי בקרבי (יב), הן לא נעלם ממך כל זה, ואם חטאתי אני מסכים שלא תנקני, וגם אם צדקתי, לא אתגאה בזה, אני נכנע מאד שבע קלון ורואה בחיי עוני וריש.
או שמא תכלית מכאובי הוא שיגאה מאד רק למען אעמוד לפניך כשחל, כחיה נפלאה שצדים אותה ושמים בכלוב למען יתמהו עליה ומציגים עדים לראותה, וזה טעם כעסך וחליפת התלאות לזמנים בחיי? (טז-יז). כאן נותן המחבר את איוב להתקרב בחריפות שכלו לפתרון חידת ייסוריו. בעוד שהוא חושב הדבר לבלתי אפשרי, הן באמת כך הוא כי מוצג הוא כמין חיה נפלאה וכל מצוקתו יצאה מזה שהתפאר בו אלוהים בפני השטן! - - הלא טוב מזה, הוא מסיים, אילו לא נולדתי או גוועתי כנפל, ועכשיו שאני חי - הנח לי בטרם אשוב אל ארץ אופל וצלמות ואפלתה מופיעה לי כמו אור של הצלה. המאמר נשען על תהילים לט, יד, "השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני".