למה ה' תעמוד ברחוק
שיחות בספר תהלים
מחבר: יהודה איזנברג
תהילים י
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
(א) למה ה' תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה:
(ב) בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזמות זו חשבו:
(ג) כי הלל רשע על תאות נפשו ובצע ברך נאץ ה':
(ד) רשע כגבה אפו בל ידרש אין אלהים כל מזמותיו:
(ה) יחילו דרכו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו כל צורריו יפיח בהם:
(ו) אמר בלבו בל אמוט לדר ודר אשר לא ברע:
(ז) אלה פיהו מלא ומרמות ותך תחת לשונו עמל ואון:
(ח) ישב במארב חצרים במסתרים יהרג נקי עיניו לחלכה יצפנו:
(ט) יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו:
(י) ידכה ישח ונפל בעצומיו חלכאים:
(יא) אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח:
(יב) קומה ה' אל נשא ידך אל תשכח עניים:
(יג) על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש:
(יד) ראתה כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר:
(טו) שבר זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא:
(טז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו:
(יז) תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך:
(יח) לשפט יתום ודך בל יוסיף עוד לערץ אנוש מן הארץ:
הויכוח בין הצדיק לרשע חוזר הרבה במזמורי תהילים. גם במזמורנו מתלונן המשורר ומעלה את השאלה שאין לה תשובה עד היום הזה: למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה.
מזמורנו נותן לרשע את רשות הדבור, ואנו שומעים מהי האידיאולוגיה של הרשע. מעניין יהיה לעמוד על מחשבותיו של הרשע, ולבחון מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג; מדוע הוא רשע.
מה חושב הרשע? כיצד הוא מצדיק את מעשיו? נשמע מה הוא חושב: "אמר בלבו, שכח אל, הסתיר פניו, בל ראה לנצח".
שלש סיבות לו לרשע להצדיק את אכזריותו.
(א) שכח אל: האלוהים אינו זוכר מי עושה טוב ומי עושה רע. הוא שוכח את מעשיו, ולכן אינו מעניש עליהם.
(ב) הסתיר פניו: גם אם אינו שוכח, הוא מסתיר פניו; הוא מתעלם מן הנעשה בעולם, הוא אינו רוצה להתערב בעולם הפרוע הזה.
(ג) וסיבה שלישית: בל ראה לנצח. הוא מעולם לא ראה; הוא מעולם לא ידע מה מתרחש כאן. הוא מנותק מן העולם.
נבחן קצת יותר לעומק את האידיאולוגיה של הגנגסטר הזה, שפרקנו מתמודד אתו. השקפת העולם שלו תועלתית. הוא אינו מחפש סיבות להסביר מדוע זכותו לשדוד, להרוג נקי, לחטוף עני. השיקול היחיד שלו הוא השיקול התועלתי: האם הוא מסכן את עצמו במעשיו, או שאין סכנה, ולכן הכל מותר.
והרשע מגיע למסקנה כי אין סכנה. ולכן הכל מותר. נחזור ונבחן את ההסבר של הרשע, ונראה כי הוא מתפתח מרשע נאיבי, פרימיטיבי, הוא מתקדם ונעשה רשע-פילוסוף, רשע היודע להצדיק את עצמו בהסבר מתוכחם.
ההסבר הראשון של הרשע הוא "שכח אל". האלהים שוכח מה שבני אדם עושים, ולכן אין סיכון במעשי הרשע. הוא לא יזכור להעניש עליהם. ההסבר מגוחך קמעה. הכיצד מי שברא את האדם, את הזיכרון של האדם, את התחכום וההתאמה שבין מרכיבי העולם - כיצד יתכן שהוא יזכור לחוקק את חוקי הטבע המסובכים ביותר, אבל ישכח את מעשי האדם. "שכח אל" זו טענה ילדותית, פרימיטיבית.
אבל הרשע אינו שוקט של שמריו. הוא מתפקח. והוא מעלה סיבה נוספת למעשי הרשע שלו: "הסתיר פניו". כאן הרשע מדבר כתיאולוג, כמורה דת. הסתרת פנים היא מושג שבהמשך הדורות התפתח, והוא מבטא את המצב בו האל כמו מסתיר את פניו מבני אדם; הוא כאילו אומר להם: נראה כיצד תפעלו וכיצד תתנהגו כאשר איני מכוון את מעשיכם. כיצד תבחרו את המעשה הטוב בלי שאשלח נביא להורות לכם; בלי שיבוא עונש צמוד לחטא. הסתרת פנים זו היא הסבר שמסביר הצדיק את ההצלחה הרגעית של הרשע. הוא אומר: הרשע אינו מקבל עונש על מעשיו, כי ברגע זה מסתיר האל את פניו מאתנו, והוא נותן לבני אדם להחליט כל החלטה בלי שיתערב.
אבל ממתי הסבר זה הוא נימוק לרשע לעשות את מעשי הרשע שלו? עכשיו מסתיר האלוהים את פניו, אבל מחר יחזור ויגלה את פניו לנו. ומה יעשה אז הרשע?
והרשע ממשיך ולומד, ממשיך ונעשה מתוחכם. הנימוק השלישי הוא כבר נימוק פילוסופי. מרשע פרימיטיבי הוא נעשה רשע תיאולוגי; ומרשע תיאולוגי, הוא הופך להיות רשע פילוסוף: מדוע הרשע חוטא, כי האלוהים "בל ראה לנצח". האל אינו רואה את מה שמתרחש בעולם; הוא מנותק מן העולם וממעשי בני אדם. העולם פועל על פי חוקיו הוא. הרשע עכשיו הוא כמעט פילוסוף אריסטוטלי.
ומהי תשובת המתפלל לשרשרת טענות זו? התשובה היא תפילתו של המשורר:
"ה' מלך עולם ועד, אבדו גויים מארצו.
תאוות ענווים שמעת ה',
תכין לבם, תקשיב אוזנך".
מול ההתפלספות העקרה, שמטרתה להצדיק מעשי רשע, קורא המשורר: אני יודע כי ה' מלך עולם ועד; אני יודע כי תאוות עניים שמעת. החוויה הבלתי אמצעית מראה כי הרשע מרמה את עצמו. אני יודע כי ה' מלך, ואילו הרשע המתפלסף רוצה ברשעתו, והוא ממציא תיאוריות להצדקתו.
"שבור זרוע רשע, ורע תדרוש רשעו בל תמצא".