דמותו של יהוא

הפרקים ט-י מתארים את מהפכת יהוא בן נמשי, אשר חתמה את מלכות בית עמרי שמשכה קרוב לארבעים שנה, 845-882 לפני סה"נ. מי הוא האיש יהוא? מהם הגורמים שסייעו להצלחתו מהפכתו? מה היו תוצאותיה וכיצד העריך אותה הסופר הנבואי? מתוך העיון בשני פרקים אלה אפשר להעלות תשובות לשאלות אלה: על חיי יהוא שומעים אנו מתוך דבריו אל בדקר שלישו (ט' 25): "כי זכר אני ואתה את רכבים צמדים אחרי אחאב אביו, וה' נשא עליו את המשא הזה". מכאן מסתבר ששירת יהוא בחיל המשמר האישי של אחאב ונמצא בסמוך לו בשעת נבואתו הקשה של אליהו אחרי רצח נבות היזרעאלי. הוא היה, אפוא, חייל מקצועי אשר עלה בדרגות הפיקוד עד למעלת שר צבא ויהורם בן אחאב אז הפקיד אותו על צבא ישראל שחנה ברמות גלעד. מתוך סיפור הכתרתו בידי פיקודיו אנו למדים שהיה מקובל על החיילים והקצינים וזכה בתמיכתם הנלהבת משנודע כי בן הנביא משחו למלך. ועוד, קווי דמותו המתוארים בשני הפרקים עולים יפה עם חייל מקצועי העשוי ללא חת, המוכן לפעול ולבצע את זממו במהירות, בקור רוח ובאכזריות ללא התחשבות בחיי אדם. ונדמה שדברי הצופה "והמנהג כמנהג יהוא בן נמשי כי בשגעון ינהג" (ט' 20) באים לאפיין אותו. הגורם העיקרי שסייע להצלחת מרדו היתה ההתמרמרות בחוגים רחבים של האומה על פולחן הבעל הצורי שהונהג בימי אחאב. אמנם מסתבר לפי מ"ב, ג, 2, כי יהורם בן אחאב ביקש לשכך התמרמרות זאת כשהסיר מצבת הבעל שעשה אביו, אבל השפעת איזבל אמו לא בטלה והיא היתה בעוכריו כפי שיוצא מתוך דברי יהוא: "מה השלום עד זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים?" (ט' 22). אכן ההתנגדות לפולחן הבעל ליכדה את פשוטי העם, את החיילים והקצינים, את הנביאים ואת בני רכב משומרי המסורת הקיצוניים בהתנגדותם הנמרצת לבית אחאב ובתמיכתם הנלהבת ביהוא המורד. אין ספק שכשלונותיו הצבאיים של יהורם בן אחאב ותבוסתו והמרד המוצלח של מישע מלך מואב ותבוסת ישראל ברמות גלעד במלחמה בחזאל מלך ארם, אין ספק שכשלונות אלה עוררו אי שקט ותסיסה בחוגי הצבא. על זה יש להוסיף את הקשיים הכלכליים הגדולים בהם התלבטה ישראל בימיו כפי שעולה מתוך הסיפורים על הרעב שבאים במ"ב ד.

מה התוצאה הבלתי אמצעית של מהפכה זו?

השמדת בית אחאב ורציחת אחזיה מלך יהודה, הריגת איזבל ותומכיה, הביאו לבידודה הגמור של ישראל. נותקו היחסים עם צור ואף שובשו היחסים עם יהודה בה שלטה עתליה בת איזבל. רק על רקע זה מוסברת כניעתו הנחפזת של יהוא לפני שלמנאסר השלישי מלך אשור כשנתיים לאחר מכן, כאשר מלך אור נלחם בחזאל מלך ארם. תשלום המס שכלל זהב כסף וכלי זהב שונים מתואר באוביליסק השחור של שלמנאסר השלישי. אולם משפסק הלחץ האשורי על ארם בשנת 838 חש יהוא מחדש את נחת זרועם של בני ארם. לפי י' 33-32 הצליח מלך ארם לקרוע מעל ישראל את תחום יישובי ישראל בעבר הירדן המזרחי. מלכות יהוא שנחלשה עם שידוד המערכות הדתי שבא עליה עם עלייתו של יהוא, לא יכלה לעמוד בפני לחץ הארמים. מלחמות אלה הביאו שואה כלכלית על הארץ, דלדלו את העם ושיבשו את המבנה הסוציאלי של ישראל כפי שיוצא מדברי עמוס איש תקוע שחי בשלהי התקופה הזאת. אכן יהוא ביקש ללכת בדרך שונה ממלכי בית עמרי. הללו היו שקודים לחזק את קשרי ישראל עם שכניה, ויהא אף במחיר הוויתור על עצמאותה הדתית והתרבותית. ואילו יהוא היה שקוד לשמור על עצמאותה הדתית כפי שהוא הבין אותה ויהא מתוך וויתור על שיקולים בטחוניים ראשונים במעלה.

פרי ההילולים של מדיניות בית עמרי היתה ברית מלכי ישראל, ארם וחמת שהדפו בכוחות משותפים את שלמנאסר השלישי מלך אשור במלחמת קרקר של שנת 853 והצליחו בדרך זו לשמור על חירותם של עמי האיזור. קרבנה האיום של המדיניות הזאת נגלה בימי איזבל. ואילו ההישג של מדיניות יהוא היה השמדתו הגמורה של פולחן הבעל הצורי מישראל. קרבנה היה חולשתה הפוליטית, הצבאית והכלכלית שממנה לא נתאוששה ישראל עד ימי ירבעם בן יואש. ברם מתוך דברי הספר שומעים אנו על קרבן שני אשר מיעט באופן ניכר את ההישג הדתי, כי האלילות הושמדה מתוך אי התחשבות בחיי אדם מתוך שיהוא שפך נהרי נחלי דמים. ביקורתו של הסיפור הנבואי איננה גלוייה; היא עולה בין השיטין כאשר הוא מצייר ברחבות מעוררת פלצות את מעשי הדמים של יהוא. ביקורת זו פורצת באופן גלוי וללא הסוואה מפי נביא שחזה באחריתו של בית יהוא, הריהו הושע בן בארי שחרץ את דינו על הדרך בה הגשים את מטרותיו בהכריזו: "כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל אל בית יהוא" (הושע א' 4).