"ולא שבתם עדי נאום ה'"
עיונים בספר עמוס
מחבר: יהושע רוזנברג
עמוס ד
שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
לאחר שפנה אל נשות שומרון, ותאר את חטאן ואת ענשן, פונה הנביא אל אנשי שומרון. הנביא מתלונן על העבודה במקדשים. כמו יתר הנביאים, המנסים לסלק את טעות העם שלקרבנות יש ערך עצמי, ושניתן להתכפר או להתקרב לה' באמצעותם בלבד, מגנה עמוס את הבאת הזבחים. הנביאים טוענים שאין חפץ לה' בעולות וזבחים אם לא מצורפת אליהם הטהרות וכוונת הלב.
אין הקב"ה שועה לקרבנות אם אין הם מלווים בתיקון ההתנהגות, ובנקיון פנימי. הנביאים אינם טוענים שהקרבנות מיותרים, שהרי מעשה הקרבן מורה על נכונותו של האדם להקריב משלו לגבוה. אך אם מחזיק האדם בחטאו, ובאותה עת עובד את ה' אין הקב"ה חפץ בקרבנו, והרי
זה כאילו לא הקריבו כלל. עמוס קורא לעם:
"בואו בית אל ופשעו, הגלגל הרבו לפשוע, והביאו לבקר זבחיכם, לשלושת ימים מעשרותיכם. וקטר מחמץ תודה, וקראו נדבות השמיעו, כי כן אהבתם בני ישראל..."
ארבע קרבנות מזכיר כאן הנביא: זבח - זבחי שלמים, מעשרותיכם - מעשר בהמה, תודה וקרבנות נדבה - נדבות. יש המבארים כי הקרבנות הוקרבו שלא על פי דין תורה, ועל כן נחשב הדבר לפשע.
בנבואה זו משתמש הנביא בפעלים רבים של ציווי: בואו, ופשעו, הרבו לפשוע, הביאו, וקטר, וקראו, השמיעו. פניה כזו נראית מוזרה. האם קורא הנביא לעם לחטוא? וכך מבאר רד"ק את הדבר:
זה הציווי אינו על דרך מצווה רצונית, אלא על דרך גיזום, כמו 'שמח בחור בילדותך'...
ראב"ע רואה בכך לשון היתול
"לכו עבדו הבעל אולי יושיעכם, כדרך שהתל אליהו בעובדיו..."
רש"י מבאר:
"כאדם האומר לבן בליעל עשה עשה עד שתתמלא סאתך".
בפסוקים הבאים באות חמש התראות שהתרה הקב"ה בעם. כל התראה מסתיימת בקריאה: "ולא שבתם עדי, נאום ה'". ואלה דברי אברבנאל:
לפי שהיו ההתראות ההן עונשים פרטיים, באים על האומה, כדי שיראו ויקחו מוסר וישובו אל ה'.
מבנה הנבואה דומה למבנה פרשת התוכחה כאשר הקב"ה מזכיר את המכות שיבואו על ישראל בהדרגה. לאחר סיום הקטע הראשון נאמר: "ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם". ובהמשך: "ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי, ויספתי עליכם מכה, שבע כחטאתיכם." ואח"כ: "ואם באלה לא תוסרו לי, והלכתם עמי קרי. והלכתי אף אני עמכם בקרי והכתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם". ושוב: "ואם בזאת לא תשמעו לי, והלכתם עמי בקרי. והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם." יש כאן הדרגה מן הקל אל החמור.
הנביא פותח בתיאור הרעב שיבוא על העם. נשות שומרון אמרו לאדוניהם: "הביאה ונשתה", על אנשי שומרון נאמר: "ויין ענושים ישתו", וכמידה נגד מידה יבוא עליהם רעב. תהיה עצירת גשמים בזמן שהם נחוצים ביותר: שלושה חודשים לפני מועד הקציר, וגשם רק בחלק מאזורי הארץ:
"והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש. ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו."
המשנה במסכת תענית מדברת על צרות שבגללן יש לקבוע תעניות. במשנה ג' אנו שונים:
"וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, ככתוב: 'והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש וגו'.' אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. וכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת.
על אלו מתריעין בכל מקום: על השדפון ועל הירקון, ועל הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב...
לאחר שעמוס מתאר רעב ובצורת הוא ממשיך ואומר:
"הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם. שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם..."
אך ההתראה לא הועילה:
"ולא שבתם עדי."
הנביא קורא לעם: "הכון לקראת אלוהיך ישראל". ה' יופיע עליך. יש המבארים הכון לפורענות שיביא ה' עצמו עליך, לא על ידי שליח. ויש המבארים כי יש כאן קריאה נוספת לתשובה. יתגלה עליך בורא העולם ה' אלוהי צבאות שמו.