מבוא לחבקוק: משא חבקוק
שיחות בספר חבקוק
מחבר: יהושע רוזנברג
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
הספר השמיני בתרי עשר, לפי הסדר בתנ"ך שלנו, הוא ספר חבקוק. בספר הקצר חמישים וששה פסוקים בלבד. בספר שלוש נבואות מרכזיות, שנושאן: עליית מלכות הרשע של הכשדים, הצלחתה ומפלתה. במשא שחזה חבקוק הוא מתלונן על מעשי העוול של הכשדים, ועל הצלחתם. הנביא פותח בתפילה בה הוא קובל על העושק והעוול שראה. התיאור קצת מסתורי שכן אין הנביא מפרש לאיזה עוול מכוונים דבריו.
"למה תראני און, ועמל תביט, ושוד וחמס לנגדי..."
"כי רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעוקל".
לאחר ההקדמה עובר הנביא לתיאור הכשדים ומעשיהם ומתלונן על הצלחתם. לאחר דברי הנביא באה תשובת ה' ובה תיאור העונש שיוטל בעתיד על הכשדים. הנביא מביא ארבעה משלים של גנאי הבאים, כביכול, מפי העמים המדוכאים, העתידים למרוד בכשדים. המשלים פותחים בקריאה: "הוי!" וכולם מדברים על רוע מעשי הכשדים ועל עונשם. הספר מסתיים ב"תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות".
חבקוק מעלה, במלוא חומרתה, את הבעיה שמעלים נביאים רבים: הצלחת הרשעה בעולם, בניגוד לתורת הגמול שבתורה. כיצד מאפשר הקב"ה שכל משפטו צדק ואמת, את הצלחת הרשעים? ירמיה הנביא שאל:
"צדיק אתה ה', כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד"?
קהלת מתלונן:
"יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו". "יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים, אמרתי שגם זה הבל".
אסף משורר מזמור ע"ג בתהילים מתמודד אף הוא עם הבעיה:
"הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. אך ריק זיכיתי לבבי, וארחץ בנקיון כפי. ואהי נגוע כל היום, ותוכחתי לבקרים".
חלק גדול מספר איוב עוסק בבעיה הזאת. כל אחד מן הספרים מנסה לפתור את הבעיה לפי דרכו. לעומת הנביאים המציגים את הבעיה במישור האישי, כבעייתו של הפרט, מתריע חבקוק על העוול השורר ביחסים שבין העמים, על חוסר הצדק שבאירועים היסטוריים. הנביא אינו דואג לעמו בלבד. הוא מתייחס אל הבעיה המוסרית העקרונית. חבקוק אינו דורש מהקב"ה צדק לעם ישראל בלבד, אלא תובע שעקרונות הגמול יופעלו בצדק בכל אחד מהמהלכים ההיסטוריים. תיאור הכשדים שבפי הנביא אינו מדויק, שכן הכשדים כשלעצמם אינם עיקר עניינו, אלא הבעיה שבואם מעורר. הנביא משתמש בדמות הכשדים כדי להציג את הבעיה באופן אומנותי.
פרק ג' של חבקוק הוא תפילה הנושאת אופי של מזמור תהילים. כותרתו של המזמור:
"תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות".
וסיומו:
"למנצח בנגינותי".
יש בו שימוש במונח השכיח בתהלים: "סלה". התפילה פותחת בבקשה:
"ה' פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור".
ומסיימת בשיר תודה לה':
"ואני בה' אעלוזה אגילה באלוהי ישעי."
בכותרת הספר לא נזכרו פרטיו האישיים של הנביא. לא נכתב שם אביו, לא נרמז דבר דבר וחצי דבר על זמנו ומקומו של הנביא. כל הנאמר על נושאים אלה מקורו בהשערה בלבד.
בסדר עולם נאמר שחבקוק ניבא בימיו של מנשה מלך יהודה, שמלך משנת 698 לפנה"ס עד לשנת 643 לפנה"ס, והנביא אינו מזכירו בשמו שכן היה מלך לא הגון. אפשר אולי לומר שאם חבקוק מתלונן על מעשי הכשדים שנעשו לנגד עיניו, נוכל למקם את זמנו בעת שפלשו הכשדים ליהודה, בשנותיה האחרונות של ממלכת יהודה. אם נבאר את דברי חבקוק: "כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר", כפשוטם נוכל לומר כי בשעה שנאמרו הדברים, עדיין היו הכשדים שפלים וחסרי השפעה בעולם. אך מובן שאפשר לראות בדברים תיאור מאורעות שחבקוק היה להם עד ולא נבואה לעתיד, ואזי יש לאחר את נבואתו עד לאחר הזמן שכבשו הכשדים את הארצות שהיו קודם תחת שלטון אשור. ועל כל פנים מגדר השערה לא יצאנו.
בין מגילות ים המלח נתגלתה מגילה אחת הקשורה לספרנו והיא מגילת פשר חבקוק. במגילה נמצא רובם של שני פרקי הספר הראשונים בנוסח הדומה מאד לנוסח המסורה שבידנו.