"תפילה לחבקוק הנביא"
שיחות בספר חבקוק
מחבר: יהושע רוזנברג
חבקוק ג
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
ספר חבקוק מסתיים בתפילה. התפילה נושאת אופי של מזמור תהילים. כותרתו של המזמור:
"תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות."
וסיומו:
"למנצח בנגינותי".
יש בו שימוש במונח השכיח בתהלים: סלה.
התפילה פותחת בבקשה:
"ה' פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור."
ומסיימת בשיר תודה לה':
"ואני בה' אעלוזה אגילה באלוהי ישעי."
בתפילתו מתאר הנביא את הופעת ה', את התשועה שהוא מביא בכוחו לעמו ואת תבוסת אויביו. המונח "תפילה" בדרך כלל אינו מורה רק על בקשה מה', אלא על כל הבעת רגשות כלפי הקב"ה. התפילה יכולה להיות דברי שבח לה', בקשה או תודה. תפילתו של חבקוק קשורה לנושא המרכזי של הספר: הכשדים. הנביא שר מזמור תהילה לה' על המפלה העתידה לבוא על הכשדים, ועל גאולת ישראל שתבוא בעקבותיה. בפעם הראשונה בספר אנו שומעים על קשר בין הכשדים לבין עם ישראל. בפרקים הראשונים דיבר הנביא על אכזריות הכשדים, על כיבושיהם, רשעותם, מעשי העושק וכו' אל לא נזכר במפורש מיהו נשוא כל המעשים האלה. בתפילתו אומר הנביא במפורש:
"יצאת לישע עמך, לישע את משיחך..."
הנביא פותח את התפילה בקריאה:
"ה', שמעתי שמעך יראתי."
יתכן והנביא מתאר כאן את פחדיו בעת שבאה עליו הנבואה, שהוא מכנה "שמועה". העם הפונה לישעיה מכנה את הנבואה - שמועה:
"את מי יורה דעה, את מי יבין שמועה?"
בנבואה חזה הנביא לא רק פורענות לכשדים אלא על הסבל והייסורים שעם ישראל יסבול לפני כן. והנביא חרד ומבקש: החייה את עם ישראל, פעלך, בקרב השנים הקשות ואף בשעת הכעס והרוגז אל תשכח את מידת הרחמים:
"פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע, ברוגז רחם תזכור".
הנביא מזכיר בתפילתו את מעמד הר סיני ואת התגלות ה'.
"אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר פארן סלה,
כסה שמים הודו, ותהילתו מלאה הארץ.
ונגה כאור תהיה, קרנים מידו לו, ושם חביון עוזה".
במעמד הר סיני היה כל העם שותף לחוויה נפשית כבירה, של התגלות השכינה ושל שמיעת דבר ה'. לחוויה זו הדים רבים במקרא. המעמד נזכר בברכתו של משה לפני מותו:
"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו,
הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש,
מימינו אש-דת למו".
גם דבורה בשירתה מזכירה את מעמד סיני:
"ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום,
ארץ רעשה גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים.
הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' אלוהי ישראל."
חוויית מעמד הר סיני חיה בקרב העם, היא מועברת בתורשה מדור לדור. בנאומו לפני העם, ערב הכניסה לארץ אומר משה:
"רק השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך, כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך.
יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב, באמור ה' אלי, הקהל לי את העם, ואשמיעם את דברי, אשר ילמדון ליראה אותי, כל הימים אשר הם חיים על האדמה, ואת בניהם ילמדון."
רמב"ן בפירושו לתורה אומר על הפסוקים האלה:
"זהו שאמר שם: וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה אמת בלא ספק, כאילו ראוהו כל הדורות..."
באגרת תימן קורא הרמב"ם:
"... זכרו מעמד הר סיני, שציוונו הקב"ה לזוכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו. וצוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו... וראוי לכם אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא, הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדרו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו..."
זכירת מעמד סיני מביאה לאמונה. גם זכירת הנסים, המראים על שליטת ה' בטבע, מעוררת אמונה. הנביא מזכיר את הנס שנעשה ליהושע בגבעון:
"שמש ירח עמד זבולה, לאור חציך יהלכו, לנגה ברק חניתך",
הנביא מזכיר גם את נס בקיעת ים סוף:
"דרכת בים סוסיך, חומר מים רבים."
לא רק נסי העבר מעוררים לאמונה. הנביא רואה את ה' כאיש מלחמה:
"כי תרכב על סוסיך, מרכבותיך ישועה."
"יצאת לישע עמך, לישע את משיחך
מחצת ראש מבית רשע, ערות יסוד עד צואר, סלה".
הנביא מסיים את תפילתו בשיר תודה לה' שיושיע את עמו, יכה את הכשדים ויביא את עמו חזרה לארצו. הנביא שר כאילו כבר התרחשו הדברים בפועל:
"ואני בה' אעלוזה, אגילה באלוהי ישעי.
ה' אלוהים חילי, וישם רגלי כאילות, ועל במותי ידריכני. למנצח בנגינותי".