אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו
מחבר: יהודה איזנברג
הושע ח
שיחות בספר הושע
בפרק ח שבספר הושע מצוי פסוק סתום, המופיע כמאמר מוסגר בתוך נבואה אחרת.
הנושא הוא אפרים, המרבה מזבחות לחטוא. בפסוק יא נאמר:
כי הרבה אפרים מזבחות לחטוא היו לו מזבחות לחטוא.
בפסוק יג מתוארים הזבחים:
זבחי הבהבי, יזבחו בשר ויאכלו, ה' לא רצם,
עתה יזכור עונם ויפקוד חטאותם.
ההקשר ברור: אפרים זובח ואוכל קרבנות שאינם רצויים לה'.
ובין שני פסוקים אלה, הפסוק שבו נעסוק בשיחה זו:
אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו
בפסוק שתי מלים בהם קרי וכתיב: אכתוב או אכתב, רובי או רבי. הראשון אינו משנה משמעות, אבל השני משנה: אכתוב לו רובי תורתי - את הדברים הרבים שבתורתי, או שמא: אכתוב לו את רבי תורתי, את הדברים החשובים שבתורתי - והם כמו זר נחשבו לאפרים.
וכדרכם של פסוקים עמומים, המדרש מפרש את הפסוק בדרכו שלו. המדרש לפסוק זה עוסק ביריבות שבין היהדות לנצרות, אבל מפחד לומר את הדברים באופן ישיר, משתמשים בקודים מוצפנים, שהשומע והאומר מבינים את הכוונה, אבל האוזן הזרה אינה מבינה. וכך אומר המדרש:
מדרש תנחומא פרשת וירא סימן ה ד"ה (ה) ילמדנו רבינו
א"ר יהודה בר שלום בקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב, וצפה הקב"ה שאומות עתידין לתרגם את התורה, ולהיות קוראין אותה יוונית. והן אומרין אנו הן של ישראל, א"ל הקב"ה למשה: אכתב לו רובי תורתי, וא"כ כמו זר נחשבו (הושע ח) וכ"כ למה? מפני שהמשנה היא מסטורין של הקב"ה, ואין הקב"ה מוסר מסטורים שלו אלא לצדיקים, שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה).
הרעיון הכללי של מדרש זה ברור: אם הקב"ה יכתוב את המשנה, ולא רק את התורה שבכתב, יחשב עם ישראל לזר. מדוע? כי האומות יתרגמו גם את המשנה, ויאמצו אותה. והמשנה היא המסתורין של הקב"ה. היא הספר הסודי, הידוע רק לישראל.
אבל שני דברים מעורפלים במדרש זה: מיהם האומות שיתרגמו את המשנה, ובעיקר, מה יאמרו. במדרש קראנו והן אומרין אנו הן של ישראל. משפט זה הוא חסר משמעות. מה פירוש "אנו הן של ישראל"?
בשמות רבא מופיע הסיפור בניסוח קצת שונה:
שמות רבה פרשה מז ד"ה א כתב לך
אמר לפניו [משה] רבש"ע אכתוב אותה להם, אמר לו איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני שעובדי כוכבים עתידים לשלוט בהם, וליטול אותה מהם, ויהיו בזוים בעובדי כוכבים. אלא, המקרא אני נותן להם במכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה, שאם יבואו עובדי כוכבים וישתעבדו בהם יהיו מובדלים מהם. אמר לנביא אם אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, ומה אני עושה להם?נותן את המקרא בכתב והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה, "כתב" זה המקרא, כי "על פי הדברים האלה" זו המשנה והתלמוד, שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים.
במדרש זה האומות הופכים להיות עובדי כוכבים. והפעם ייטלו את התורה מישראל, וישראל יהיו בזויים בעובדי כוכבים. במדרש שמות רבא לא מופיע מה יאמרו עובדי הכוכבים שייקחו את התורה מישראל.
נקרא מדרש שלישי בו מופיע הרעיון:
במדבר רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה י ביום עשתי
נתן הקב"ה לישראל שתי תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. נתן להם תורה שבכתב שיש בה תרי"ג מצות, כדי למלאם מצות ולזכותם שנאמר (ישעיהו מב) "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". נתן להם תורה שבעל פה להיות מצויינין בה משאר האומות, שעל כך לא נתנה בכתב, כדי שלא יזייפוה ישמעאלים כשם שעשו תורה שבכתב, ויאמרו שהם ישראל. ועל זה אמר הכתוב (הושע ח) "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו". אמר הקב"ה: אם אכתוב לישראל רובי תורתי, זה המשנה שהיא גדולה מן המקרא כמו זר נחשבו...
אם האומות הם פעם אומות, ופעם עובדי כוכבים, ופעם ישמעאלים, אנו יכולים להסיק כי הכוונה לאומה אחרת. ומיהי? המדרש משקף את הויכוח עם הנוצרים. הנוצרים היו אלה שאימצו את התורה שבכתב, וטענו כי הם ישראל האמיתיים. הרעיון של החלפת ישראל בנצרות, הלא הוא החלפת ישראל בבשר בישראל ברוח. דהיינו: החלפתנו, אנו עם ישראל היסטורי, בני אברהם יצחק ויעקב, בעם ישראל חדש, שאימץ את רוחו של עם ישראל, הלא הוא הנצרות.
והנוצרים עדיני הנפש, אף לא הרשו לישראל להתלונן על מר גורלם. והמדרש שרצה להסביר את ההבדל בין ישראל לנוצרים, שרצה להדגיש כי המייחד את ישראל הוא התורה שבעל פה, ולא התורה שבכתב שאומצה על ידי הנצרות - מדרש זה נאלץ להתחפש: פעם דיבר על אומות העולם, פעם על עובדי האלילים (וייתכן כי יד הצנזורה כאן) ופעם על הישמעאלים - שהיו רחוקים מארצות הנוצרים ומהצנזורה הנוצרים, ואפשר היה להשתמש בהם כקוד מוסכם: אני אומר ישמעאלי, אבל אני מתכוון לנוצרים.