אין אפוד ותרפים
מחבר: יהודה איזנברג
הושע ג
שיחות בספר הושע
הושע מדגים בחייו את גורל עם ישראל. הוא לוקח אישה אהובת רע ומנאפת, בדיוק כמו שה' לקח את בני ישראל. והוא משלם לה את מחירה: חמשה עשר כסף, וחומר שעורים, ולתך שעורים. וההסכם ביניהם צריך לשקף את היחסים שבין ה' לישראל: ימים רבים תשבי לי, לא תזני ולא תהיי לאיש, וגם אני אליך. והנמשל: ישראל לא יבגוד באלהיו, וגם אלהים לא ייקח לו עם אחר - כפי שכמעט קרה לאחר חטא העגל, כאשר נאמר למשה: "ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב י].
בתיאור התקופה בה לא תהיה האישה לאיש, או בנמשל: לא יתקשר ישראל לאל אחר, מתוארת הבדידות של העם: "כי ימים רבים ישבו בני ישראל, אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה, ואין אפוד ותרפים." [הושע ג ד].
ננסה להבין מהם התרפים, שבני ישראל ימנעו משימוש בהם. הם רודפים אחרינו משחר היסטוריה, ותשובה ברורה להסביר מהם - אין.
פגישה ראשונה לנו עם תרפים כאשר רחל גונבת את התרפים אשר לאביה. לבן מחפש את התרפים, ושואל "למה גנבת את אלוהי" [בראשית לא ל]. יש כאן משמעות מאגית של התרפים, הם אלוהי לבן מצד אחד, אבל אפשר לגנוב אותם.
רמב"ן, לבראשית פרק לא פסוק יט מסביר:
ואפשר כי היו ללבן לעבודה זרה כאשר אמר למה גנבת את אלהי, אבל לא היו כל התרפים נעבדים, כי איך תמצא עבודה זרה בבית אדונינו דוד ? (עיין שמואל א יט יג)
רמב"ן מתכוון לתרפים ששמה מיכל במיטת דוד, כאשר באו להרגו. אם תרפים הם פולחנות עבודה זרה, כיצד היו בביתו של דוד? ורמב"ן ממשיך:
והקרוב מה שאומרים שהם כלים לקבל השעות, ויקסמו בהם לדעת עתידות. והמלה נגזרת מלשון רפה ידים (שם ב יז ב), נרפים אתם נרפים (שמות ה יז). יקראו אותם "תרפים" לרמוז בשמם כי דבורם כמו נבואה רפה, תבוא ברוב, ותכזב לעתים רחוקות, כמו שאמרו (זכריה י ב) "כי התרפים דברו און." והנה יעשו אותם קטני אמנה להם לאלהים, לא ישאלו בשם הנכבד ולא יתפללו אליו, רק כל מעשיהם בקסמים אשר יגידו להם התרפים.
יש כאן הסבר מעניין: התרפים הם מעין שעון. אנו רואים את השעון ככלי שאין לו משמעות מעבר למדידת הזמן, אבל הקדמונים ראו בו משהו מורכב יותר. נזכר בבלעם, שידע לכוון דעת עליון, והמדרשים המפרשים שידע לכוון את השעה שאם מקללים בה - הקללה אמנם גורמת נזק. אך למה להרחיק נדוד: אם נפתח את מדור ההורסקופ של העיתונים, נמצא כי יש משמעות מאגית לזמן שאדם נולד בו. אמונה טפלה זו של מדור ההורסקופ, הייתה בווריאציה אחרת נחלתו של לבן אבי רחל, שחיפש את אלהיו שנגנבו.
והתרפים חוזרים ומופיעים כאשר ישראל נכנסו לארץ. בסוף ספר שופטים מופיע סיפורו של מיכה, שעשה לו אפוד ותרפים. ורמב"ן ממשיך להסביר את התרפים האלה, שהם כבר על רקע עבודת האלקים במשכן:
וכתוב (שופטים יז ה) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים, ושם כתוב (יח ה) שאל נא באלהים ונדעה התצליח דרכינו, כי בתרפים היו שואלים. וכן היה העניין בישראל באפוד, כי אחרי אשר הורגלו באפוד הקדש, עשו כדמותו, והיו שואלים בו ומאמינים בדבריו ותועים אחריו, גם בחוליים לא ידרשו את ה' כי אם בהם. וזה טעם ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש (שופטים ח כז), כי סרו מאחרי ה':
מתיאור זה אין אנו יכולים להסיק אם אמנם יכלו התרפים למסור את העתידות, או שהם היו כלי פולחן, שבני אדם עבדו להם, והם לא הגיבו. דברי רמב"ן ש"דבורם כמו נבואה רפה, תבוא ברוב, ותכזב לעתים רחוקות", מרמזים על קשר שיש לתרפים עם העולם הרוחני. אבל הקשר לא היה קבוע, לא היה מלא, ועל כן רק לרוב הצליחו להנבא. בדרך אגב, רמב"ן מתאר מתנבאים כאלה במקומות נוספים, כעובדה מוכרת: הם מוסרים נבואות, אלא שאין הם נביאים כי נבואתם מתממשת רק לרוב, ויש להם טעויות רבות.
גישה אחרת לתרפים מצויה בפירושו של רש"י. וכך מתאר אותם רש"י:
רש"י מלכים ב פרק כג פסוק כד
התרפים - צורות שמדברים ע"י כשפים, והעושה אותן צריך לכוון שעה אחת בשנה ושנה אחת ראויה לכך:
רש"י יחזקאל פרק כא פסוק כו
שאל בתרפים - דמות שמדבר במכשפות ויש שעה שמכוונת שאם עושהו באותה שעה יש בו דבור לעולם:
לפי פירוש זה, התרפים הם מעשי כשפים רגילים. האם מעשי הכשפים מסוגלים לשנות את מציאות החיים, או לגלות עתידות, או לגרום לאדם נזק או תועלת - בזאת אין רש"י עוסק. מה שאתה חושב על כשפים בדרך כלל, אתה רשאי לחשוב על התרפים. בעיקרון - תרפים הם מעשי כשפים.
רד"ק מסביר את תופעת התרפים בדרך שונה:
רד"ק שופטים פרק יח פסוק ה
ועניין התרפים, יש אומרים כי הוא כלי נחושת העשוי לדעת חלקי השעות, וישפטו בהם על דרך המזלות. והם הוברי שמים. ויש אומרים, כי יש כוח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות, ותדבר הצורה ההיא. כי הנה כתוב "כי התרפים דברו און". והנה אין זה הפסוק ראיה, כי רצה לומר 'בעלי התרפים'. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב, כי הקרוב אליו כי התרפים הם על צורות בן אדם, והיא עשויה לקבל כוח העליונים. והעד שהתרפים כן, התרפים ששמה מיכל בת שאול במיטה, עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד:
שלשה הסברים הסביר רד"ק:
(1) התרפים הם מערכת היכולה לקבוע את ההורסקופ של האדם;
(2) התרפים הם דמות שהוברי השמים עושים אותה, והיא מסוגלת לדבר לבני אדם. (פירוש זה אינו מקובל על רד"ק.)
(3) פירושו של אבן עזרא: התרפים הם צורת אדם, המסוגלת לקבל כוח העליונים. מה משמעות כוח זה, אין אבן עזרא מסביר, אבל דבריו משתלבים בגישה הכללית האומרת כי יש אפשרות להתקשר לכוחות העליונים, ולזכות לנבואה במקרה הטוב, או לידיעת עתידות חלקית, במקרה של התקשרות אל כוחות שליליים, כוחות הרע.
אחרון הפרשנים שנביא במסגרת זו, הוא רלב"ג.
רלב"ג היה פילוסוף אריסטוטלי. על פי גישתו נבואה היא דבר יוצא דופן, שהרי לפי אריסטו נבואה אינה יכולה להיות כלל, כי אין האל האריסטוטלי מדבר עם בני אדם. רלב"ג כפרשן מקרא, מתאר את הנבואה ואת הקשר שבין האדם לאלהיו, אבל אינו מוכן להרחיב תופעה זו יותר מן ההכרח. ועל כן הוא מתאר את התרפים כהתקשרות של האדם עם כחוות עליונים, אבל ההתקשרות היא בעצם קשר של הדמיון עם עולמות רחוקים. וקשר כזה הרי מוכר לנו, ואין בו דבר יוצא דופן. הנה דבריו:
רלב"ג שמואל א פרק טו פסוק כג
התרפים הוא דבר מעורר הכוח הדמיוני, בהתעוררותו ידמה קצת דברים צודקים, כמו העניין בחלומות הצודקים, והרבה דברים כוזבים ידמה עימהם. ויגיע לו דמוי הדברים הצודקים משפע עליוני יגיע אל הדמיון בעת היותו מתבודד ... ויתערבו אלו הדמיונות בדמויים הצודקים. ויהיה זה סבה לכזב המגיע בה דעה ההיא.
הכוח המדמה, הוא כוח הדמיון, נחשב בתורות הנפש של העולם העתיק ככוח מרכזי בנפשו של האדם. היכולת של אדם לראות בעיני רוחו דברים שאינם נמצאים לפניו נחשבה לתופעה חשובה בכוחות הנפש. תכונה זו היא תכונת היסוד של הנביא, הרואה בעיני רוחו את הדברים שיהיו, או שנאמרים לו, בעוד שאין לפניו שום דבר פיזי אותו הוא רואה. כוח הדמיון של בני אדם, כאשר אין הוא נבואה, הוא ככל הדמיונות העוברים בנפשנו: חלקם מתאמתים, וחלקם לא. ורלב"ג ממשיך:
ולזה אמר: הנביא אשר אתו חלום ידבר אתו חלום וגו' מה לתבן את הבר נאם ה' כי ההודעה המגעת באמצעות אלו הדמיונות, תדמה לבר הבלתי נקי מהתבן, מצד הכזב המתערב בה, מהצד שבארנו. ולזה הוא מבואר שאין לגרוע ממצות השם ית', ולא להוסיף עליה, כי תיפסד הכוונה אשר בעבורה הייתה המצווה ההיא.
נסכם: שלשה פירושים מצאנו בדבר התרפים: הם עבודה זרה, כפי שהיו בבית לבן. הם אולי כלי המראה את ההורסקופ, על פיו ניתן לנחש את העתידות. הם יכולים גם להיות קשר שבין האדם לכוחות העליונים, ובכך הם מביאים לו אינפורמציה, שחלקה נכון. והם גם יכולים להיות כוח דמיון מפותח, הרואה דברים שאינם קיימים בפועל, ובכך יכול לעתים לתאר דברי אמת, אבל לרוב נשאר בתחום הפנטזיה, ללא ביסוס עובדתי וללא אימות.