הלוא אב אחד לכולנו, הלוא א-ל אחד בראנו.
שיחות בספר מלאכי
מחבר: יהושע רוזנברג
מלאכי ב'
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
קריאתו של מלאכי בפרק ב':
"הלוא אב אחד לכולנו, הלוא א-ל אחד בראנו,
מדוע נבגד איש באחיו, לחלל ברית אבותינו",
מהווה הזדמנות לעסוק בביטוי שנותן המקרא למערכת היחסים שבין הקב"ה לעם ישראל. בפרק הקודם שאל הנביא:
"בן יכבד אב, ועבד אדוניו,
ואם אב אני - איה כבודי?
ואם אדונים אני - איה מוראי?
אמר ה' צבאות..."
תיאור יחסי הקב"ה לעמו כיחס אב לבן מצוי כבר בספר דברים. פרק י"ד בדברים פותח:
"בנים אתם לה' אלוהיכם".
משה בשירת האזינו אומר:
"הלוא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך".
פרק ל"א בירמיה פותח:
"בעת ההיא נאום ה' אהיה לאלוהים לכל משפחות ישראל,
והמה יהיו לי לעם."
ובהמשכו אומר הקב"ה:
"כי הייתי לישראל לאב, ואפרים בכורי הוא".
ישעיה הנביא בפרק ס"ג קורא:
"כי אתה אבינו,
כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו,
אתה ה' אבינו, גואלנו מעולם שמך".
אם הקב"ה הוא האב ובני עם ישראל הם בניו, ממילא הופכים כל בני ישראל לאחים. יחס הקירבה בין האחים מחייב יחסים מיוחדים ביניהם. אחרי הכותרת שהזכרנו בדברים י"ד: "בנים אתם לה' אלוהיכם", באה בפרק ט"ו שורה של מצוות הנוגעות לייחסים שבין האחים:
במצוות שמיטת כספים:
"לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'.
את הנכרי תגוש, ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך".
מצוות הלוואה:
"ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".
"פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך".
בעבד עברי נאמר:
"כי ימכר לך אחיך העברי..."
התורה נותנת לנו מערכת מצוות בה משתנה מידת אחריותו של האדם לסובבים אותו לפי מידת קרבתם אליו. ככל שהקרבה גדולה יותר כך המחוייבות גדולה יותר. אדם אינו יכול לראות את עצמו אחראי לעולם כולו, אך להתעלם מקרוביו. העדפת קרובים אינה דבר שלילי. זוהי תכונתו הטבעית של האדם. אהבת הזולת והרצון בטובתו מתפשטים במעגלים. מן המרכז - איש וביתו למעגלים רחבים יותר. הקביעה שה' הוא אבינו, מכניסה את כל בני העם הזה למעגל קרוב יותר. היחס שבין האב לבן הוא יחס של אהבה. בדברים י' אומר משה: "רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם..." מלאכי פתח את נבואתו: "אהבתי אתכם אמר ה'...". ואילו הבן מכבד את אביו. "בן יכבד אב".
לעיתים מדומה מערכת היחסים שבין הקב"ה לעמו, למערכת היחסים שבין איש לאשתו. הנביא הושע מדבר על אירוסין:
"וארשתיך לי לעולם,
וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים.
וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'".
את תקופת המדבר, תחילת הקשר בין ה' לעמו, מדמה ירמיה לאהבת הכלולות:
"זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך" (ירמיה ב', ב).
במערכת דימויים זו הקב"ה הוא החתן וכנסת ישראל היא הכלה.
"ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך" (ישעיה ס"ב ה).
עזיבת ה' את עמו מתוארת כגרושין:
"כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שילחתיה..." (ישעיה נ', א).
האלילים, אליהם פונה עם ישראל, נקראים המאהבים, והחטאים והעבודה הזרה מכונים: ניאוף וזנות.
"וארא כי על כל אודות אשר ניאפה משובה ישראל, שילחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה, ולא יראה בוגדה יהודה אחותה, ותלך ותזן גם היא." (ירמיה ג', ח)
ראשיתה של מערכת דימויים זו היא בתורה: על חטא עבודה זרה אומרת התורה: "לזנות אחרי המולך" (ויקרא כ',ה) "וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ" (דברים ל"א, טז). לאחר הגירושין יבוא הפיוס. הקב"ה יחדש את הברית עם רעייתו שהפרה את הברית וביזתה אותה: "וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך, והקימותי לך ברית עולם".
תיאור אחר של מערכת היחסים שבין ה' לעמו הוא של עבדים ואדון. בפרשת בהר, בספר ויקרא, בסיום מצוות היובל נאמר:
"כי לי בני ישראל עבדים,
עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים,
אני ה' אלוהיכם".
ישעיה בפרק מ"ד אומר:
"ועתה שמע יעקב עבדי, וישראל בחרתי בו".
"זכור אלה יעקב, וישראל כי עבדי אתה, יצרתיך עבד לי אתה..."
ושם בפרק מ"א:
"ואתה ישראל עבדי..."
ובפרק מ"ח:
"אמרו גאל ה' עבדו יעקב".
היחס של העבד לאדוניו הוא של יראה. על העבד לעבוד את אדונו:
בדברים פרק ו' אומר משה:
"את ה' אלוהיך תירא, ואותו תעבוד, ובשמו תשבע".
ושם בפרק י':
"ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוהיך,
ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך".
בנאומו האחרון קורא יהושע לעם:
"ועתה יראו את ה', ועבדו אותו בתמים ובאמת...
ויאמר העם אל יהושע: לא, כי את ה' נעבוד."
וכך מנבא מלאכי:
"בן יכבד אב, ועבד אדוניו,
ואם אב אני - איה כבודי?
ואם אדונים אני - איה מוראי?
אמר ה' צבאות..."