יחסו של מלאכי למקדש ולקרבנות
שיחות בספר מלאכי
מחבר: יהושע רוזנברג
מלאכי א'
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
אחד הנושאים המרכזיים בנבואתו של מלאכי הוא המקדש והכהנים. הנביא מוכיח את הכהנים המבזים את שם ה' ומעלים על המזבח קרבנות לא רצויים:
"מגישים על מזבחי לחם מגואל.
ואמרתם במה גאלנוך?
באמורכם: שולחן ה' נבזה הוא".
על הכהנים נאמר בספר ויקרא פרק כא (פרשת אמור):
"קדושים יהיו לאלוהיהם, ולא יחללו שם אלוהיהם,
כי את אישי ה' לחם אלוהיהם הם מקריבים והיו קדש".
ועל כן מכנה מלאכי את הקרבנות: "לחם מגואל". ואומר לכהנים:
"ואתם מחללים אותו באמורכם שולחן ה' מגואל הוא,
וניבו נבזה אכלו".
העם מביא קרבנות בעלי מום, והכהנים מעלים אותם על המזבח:
"וכי תגישון עור לזבוח אין רע?
וכי תגישו פסח וחולה אין רע?
הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך?
אמר ה' צבאות"
הנביא מוכיח גם את ישראל, המחללים את שם ה', הנודרים לה' קרבנות ומביאים מן הגזל, מן המושחת ומבעלי המומים שבעדריהם.
"והבאתם גזול, ואת הפסח ואת החולה, והבאתם את המנחה,
הארצה אותה מידכם?
אמר ה'.
וארור נוכל, ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לה'".
הקרבת בהמות בעלי מום אסורה על פי התורה. בפרשת בכור בהמה טהורה אומרת התורה בספר דברים:
"וכי יהיה בו מום, פסח או עור, כל מום רע, לא תזבחנו לה' אלוהיך".
נראה כי דברי הנביא: "וכי תגישון עור לזבוח אין רע?" רומזים לפסוק הזה. העם מאמין שאם יעלה קרבנות על המזבח, ייענה ה' לתפילותיו. הנביא מלגלג על אמונה זו וקורא:
"ועתה חלו נא פני א-ל ויחוננו, מידכם הייתה זאת.
הישא מכם פנים?
אמר ה' צבאות."
האם יש סיכוי שה' יקח את תפילתכם? דון יצחק אברבנאל מבאר כי הנביא השתמש בדבריו במילים: "חלו פני א-ל ויחוננו... הישא מכם פנים", כדי לרמוז לברכת כהנים: "ישא ה' פניו אליך ויחונך", הנאמרת אחרי עבודת הקרבנות. כאשר מדבר הנביא על עונשם של הכהנים הוא מזכיר את הפוכה של הברכה, הקללה (פרק ב',ב):
"ושלחתי בכם את המארה, וארותי את ברכותיכם, וגם ארותיה..."
הנביא מציע, בשם ה', שהכהנים יסגרו את דלתות המקדש ולא ידליקו אש חנם על המזבח, כיוון שהקב"ה אינו רוצה לא בהם ולא בקרבנותיהם:
"מי גם בכם ויסגור דלתיים, ולא תאירו מזבחי חנם,
אין לי חפץ בכם,
אמר ה' צבאות,
ומנחה לא ארצה מידכם."
דברי מלאכי דומים לדבריו של ישעיה הנביא בפרק א':
"למה לי רוב זבחיכם יאמר ה',
שבעתי עולות אילים וחלב מריאים, ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי.
כי תבואו לראות פני, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי...
ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם,
גם כי תרבו תפילה אינני שומע ..."
ובפרק ס"ו:
"שוחט השור מכה איש,
זובח השה ערף כלב,
מעלה מנחה דם חזיר,
מזכיר לבונה מברך און,
גם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם נפשם חפצה".
על חטא העם, וחטאם של הכהנים אשר לא מנעו הקרבת קרבנות פסולים, יעניש ה' גם את הכהנים וגם את העם במארה שישלח בהם:
"ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיכם..."
"הנני גועד לכם את הזרע, וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם..."
בעונש יש בחינת מידה כנגד מידה: אתם מקריבים את הנבזה והמאוס, את הבהמות חסרות הערך, ואף הקב"ה יראה לכם שאינו רוצה בקרבנותיכם ויזרוק על פניכם את הגללים שהפרישו הבהמות שאתם מביאים לקרבן חגיגה.
תיקון המצב, לפי מלאכי בפרק ג', לא יהיה בביטול הקרבנות. הנביא מדבר על תיקון הכהנים, ועל קרבנות שיתקבלו ברצון:
"וישב מצרף ומטהר כסף, וטהר את בני לוי וזקק אותם, כזהב וככסף,
והיו לה' מגישי מנחה בצדקה.
וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".
"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי..."
הנביא רואה לנגד עיניו דמות מופת של כהן עובד ה', בפרק ב' מתואר הכהן:
"תורת אמת הייתה בפיהו, ועולה לא נמצא בשפתיו,
בשלום ובמישור הלך איתי, ורבים השיב מעון.
כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו
כי מלאך ה' צבאות הוא".
ומבאר רד"ק:
"כי שפתי כהן ישמרו דעת –
כי כן יאות לכל כהן שישמרו שפתיו דעת המצוות והחוקים להורותם בשפתיו לישראל כמו שאמר בתורה: 'ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר ה' אליכם ביד משה' ונאמר: 'יורו משפטיך ליעקב, ותורתך לישראל', לפיכך יבקשו ישראל תורה מפיהו".
רד"ק מצטט בפירושו את הברכה שברך משה את לוי לפני מותו. לפי דברי משה הכהן הוא גם מורה ההלכה, וגם עובד העבודה במקדש:
"יורו משפטיך ליעקב, ותורתך לישראל,
ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך".