האתן בכורי פשעי?
מחבר: יהודה איזנברג
מיכה ו
שיחות בספר מיכה
בשלשה פסוקים מתאר מיכה את הדרישה מן האדם. שני פסוקים מעמידים שאלה: מה רוצה האל מן האדם. והפסוק השלישי נותן תשובה קצרה.
ו. "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה:"
ז. "הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי:"
ח. "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך "כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך:"
הפסוקים רומזים על דרכי עבודת האלקים: הרצויות והפסולות. עולות, עגלים, אלפי אלים, רבבות נחלי שמן. אנו מבחינים כיצד המספרים גדלים והולכים, וכיצד האדם נותן את כל אשר לו לעבודת האלקים. ולפתע פסוק החורג מן הסדרה:
"האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי:"
למה הכוונה כאן? מיהו הבכור, ומיהו פרי הבטן הניתן לאל? אנו נזכרים בשני בנים שהועלו לעולה. האחד ניצל ברגע האחרון, והאחר הועלה לעולה. יצחק, ובנו של מישע מלך מואב. סיפור העקדה ידוע. וזה מה שקרה עם מלך מואב: לאחר מות אחאב, מורד מישע מלך מואב ומפסיק להעלות מס לישראל. יהורם בן אחאב, ויהושפט מלך ישראל, יוצאים למלחמה על מואב. בתחילה הם מצליחים במלחמה:
מלכים ב' פרק ג'
כ"ד. "ויבואו אל מחנה ישראל ויקומו ישראל ויכו את מואב וינוסו מפניהם ויכו בה והכות את מואב:"
כ"ה. "והערים יהרסו וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו ומלאוה וכל מעין מים יסתמו וכל עץ טוב יפילו עד השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה: "
אבל לפתע מתהפך הגלגל. והתיאור המופיע בספר מלכים עלום ומעורפל:
כ"ו. "וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע מאות איש שלף חרב הבקיע אל מלך אדום ולא יכלו:"
כ"ז. "ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החמה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ:" פ
לא ברור בן מי היה הבן אשר הועלה עולה על החומה. לפי תחביר הפסוק, יכול הוא להיות בן מלך אדום, שהיה בן ברית לישראל, או בנו של מלך מואב עצמו, שהקריב את בנו לכמוש מלך מואב, כדי שזה יעזור לו במלחמה.
ועכשיו נגיע לפירוש שמפרש המדרש את הפסוק במיכה. הפסוק בו אנו עוסקים אומר דברים אלה:
"האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי:"
ואנו מנסים להבין למה מרמז הנביא: מיהו הבן שאין להעלותו לעולה? וכך אומר המדרש:
בראשית רבה (וילנא) פרשה נ', ה'
במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום (מיכה ו'), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: אף על פי שהדברים אמורין במישע מלך מואב שעשה מעשה והעלה את בנו לעולה, אבל אינו מדבר אלא ביצחק. שנאמר "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום וגו' הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי", ביצחק אע"פ שלא נעשה מעשה, קבלו כגומר מעשה. ובמישע, לא נתקבל לפניו.
אם כן, שני בנים מוזכרים בפסוק: "האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי". האחד הוא יצחק, שעלה על המזבח ולא הוקרב, ורצונו של אברהם נחשב כאילו הקריבו. והאחר: בנו של מישע מלך מואב, שאמנם עלה על המזבח והוקרב לעולה. ואמנם היה קצף על ישראל, אבל אין זו דרך הקרבה ואין זה קרבן הנרצה לה'.
מיכה מתאר, איפוא, את מסלול ההקרבה של בני אדם, ואת הדרכים בהם הם עובדים את האלקים. החל בעולות, בעגלים בני שנה. משם עובר הנביא ומתאר אלפי אילים, רבבות נחלי שמן. ולבסוף: הקורבן העמוק ביותר, הקשה ביותר: קרבן הבכור, קרבן פרי הבטן. וכל אלה אינם רצון האלקים. אין הוא רוצה את מה שמחוץ לאדם. לא את רכושו, אף לא את היקר לו מכל: את ילדיו. אלקים רוצה דבר נעלה עוד יותר מכל אלה: הוא רוצה את האדם עצמו. אל תיתן לאל את הדברים השייכים לך. אף לא את הדברים היקרים לך. תן את עצמך. ועל כך, בשיחתנו הבאה.