בין יהודים ונוצרים / יהודה איזנברג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

בין יהודים ונוצרים

מחבר: יהודה איזנברג

מיכה א

שיחות בספר מיכה

בין יהודים ונוצרים

 

הימים הם ימי המאה השניה לספירה הנוצרית. הנצרות הופכת להיות תנועה דתית ופילוסופית, וחכמי ישראל מתחילים להתמודד עם התנועה החדשה. הנוצרים קרויים במקורותינו "מינים", וויכוחים עמם מצויים במקורות.
פסוק אחד בספר מיכה פרק א' נתפרש פירוש מעניין בפי חכם נוצרי. הפסוק הוא זה:
"וכל פסיליה יוכתו, וכל אתנניה ישרפו באש,
וכל עצביה אשים שממה,
כי מאתנן זונה קיבצה, ועד אתנן זונה ישובו:"
 
מה פשר הביטוי "כי מאתנן זונה קיבצה, ועד אתנן זונה ישובו"? ברור הדבר כי יש כאן רמז לפסוק בדברים פרק כ"ג (י"ט):
"לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם:"
 
הפסוק עוסק בחורבן שומרון. עושר שומרון נקבץ בעבירה. והנביא מגדיר את כספם כ"אתנן זונה". והוא מכריז: העושר בא מאתנן זונה, והוא יחזור להיות אתנן זונה. האויבים שיכבשו את שומרון, יחזירו את הכסף שיבזזו למקום ממנו בא: לזונות. וכאן אנו קוראים סיפור מעניין, על רבי אליעזר שנתפס ועמד לדין בפני ההגמון. וכך הסיפור:
קהלת רבה פרשה א' ד"ה ג' ד"א כל
ד"א "כל הדברים יגעים", דברי מינות מיגעין את האדם. מעשה ברבי אליעזר שנתפס לשום מינות. נטלו אותו הגמון והעלו על הבימה לדון אותו. אמר לו: רבי, אדם גדול כמותך יעסוק בדברים בטלים הללו? אמר לו נאמן עלי הדיין. והוא סבר שבשבילו אמר, והוא לא אמר אלא לשום שמים. אמר לו: מאחר שהאמנתני עליך, אף אני הייתי סבור ואומר, אפשר שישיבות הללו טועות הן בדברים בטלים הללו, דימוס פטור אתה.
אחר שנפטר ר' אליעזר מן הבימה היה מצטער על שנתפס על דברי מינות. נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קבל, נכנס ר"ע אצלו. א"ל: ר' שמא אחד מן המינין אמר לפניך דבר וערב לפניך? אמר לו הן, השמים, הזכרתני! פעם אחת הייתי עולה באיסטרטא של צפורי, ובא אלי אדם אחד, ויעקב איש כפר סכניא שמו, ואמר לי דבר אחד משום פלוני, והנאני הדבר. ואותו הדבר היה: כתוב בתורתכם (דברים כ"ג) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, מה הן, אמרתי לו אסורין. אמר לי לקרבן אסורים, לאבדן מותר. אמרתי לו: וא"כ מה יעשה בהם? אמר לי יעשה בהן בתי מרחצאות ובתי כסאות. אמרתי לו יפה אמרת, ונתעלמה ממני הלכה לשעה. כיון שראה שהודתי לדבריו, אמר לי: כך אמר פלוני, מצואה בו ולצואה יצאו. שנא' (מיכה א') כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו יעשו כורסוון לרבים. והנאני.
ועל אותו הדבר נתפשתי לשם מינות, ולא עוד אלא שעברתי על מה שכתוב בתורה (משלי ה') הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. הרחק מעליה דרכך, זו המינות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות. למה? כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה...
ר' אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שנשכו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו בשום פלוני ולא הניחו ר' ישמעאל, אמר אין אתה רשאי בן דמא, אמר לו הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מותר. ולא הספיק להביא לו ראיה עד שמת. ושמח ר' ישמעאל ואמר: אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה ולא פרצת גדרן של חכמים.
 
הסיפור הזה הוא מתחילת התפשטותה של הנצרות. מעניין להשוות סיפור זה לאירוע שהתרחש שמונה מאות שנה לאחר מכן. על רב האי גאון מספר תלמידו רבי מצליח בן אלבצק, שפעם אחת נחלקו בישיבה בפירושו של פסוק בתהלים, ורב האי גאון שלח אותו אל הקטוליקוס, לברר איזה פירוש יודע הכומר לפסוק זה. וכאשר ראה רב האי כי רב מצליח מהסס ללכת, אמר לו שמעולם לא נמנעו החכמים הקדמונים לפנות בדבר הקשה להם אל בני אמונות אחרות. (מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד, ערך האי גאון).