נבואות לראשי העם
מחבר: יהושע רוזנברג
מיכה ג
מתוך שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
בפרק ג' שלוש נבואות. בנבואות תוכחה למנהיגי העם, נביאיו ושופטיו, שמעלו בתפקידם. כל נבואה פונה אל קבוצה אחת.
בנבואה הראשונה, פסוקים א-ד, פניה אל שופטי ישראל המעוותים משפט. הנבואה השנייה פונה אל הנביאים אשר אינם ממלאים את תפקידם כראוי. בנבואה השלישית כולל הנביא עם ראשי העם שאינם דנים דין צדק, את הנביאים לוקחי השלמונים והוא מוסיף עליהם את הכהנים הנקנים בכסף. הכהנים נזכרים לראשונה בנבואה השלישית.
לשלושת הנבואות מתכונת דומה. פניה אל החוטאים, פירוט חטאם ותיאור ענשם. הנבואה השלישית היא מעין סיכום לשתיים הראשונות, שכן היא כוללת תמצית של חלק מן הנבואות שקדמו לה.
כאמור, בכל אחת מן הנבואות באה פנייה. בנבואה הראשונה:
"שמעו נא ראשי יעקב, וקציני בית ישראל".
הנבואה השניה פותחת:
"כה אמר ה' על הנביאים המתעים את עמי..."
הנבואה השלישית פותחת:
"שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל..."
מנהיגי העם מאשמים כאחראיים לעושק המצוי בעם. המנהיגים עושים את מלאכתם שלא באמונה אלא בשוחד ובמחיר. בכל אחת מן הנבואות מאשים הנביא את המנהיגים בהאשמה כללית, ואחר כך הוא מפרט אותה.
בנבואה הראשונה: ההאשמה הכללית:
"הלא לכם לדעת את המשפט, שונאי טוב ואוהבי רע",
ואחר כך הוא מפרט:
"גוזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם, ואשר אכלו שאר עמי, ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמותיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשו בתוך קלחת."
העם מדומה כאן כצאן לטבח. המנהיגים מפשיטים מעליהם את עורם, ואוכלים את בשרם. שאר משמעו - בשר. גם את העצמות הם מפצחים. הבשר מבושל בסיר או נכבש בקלחת. גם בנבואה השנייה, הנבואה על הנביאים באה תחילה האשמה כללית:
"המתעים את עמי"
ואחר כך בא הפירוט:
"הנושכים שיניהם וקראו שלום, ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה."
לעומת הנביאים המתעים את העם, הקוסמים בכסף ומחניפים לשומעיהם, מעיד הנביא על עצמו:
"ואולם אנכי מלאתי כח את רוח ה', ומשפט וגבורה, להגיד ליעקב פשעו, ולישראל חטאתו".
בנבואה השלישית ההאשמה הכללית היא:
"המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו".
ואחר כך בא הפירוט:
"בונה ציון בדמים, וירושלים בעולה. ראשיה בשחד ישפוטו, וכהניה במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסמו, ועל ה' ישענו לאמר: הלוא ה' בקרבנו, לא תבוא עלינו רעה."
ההאשמה:
"ראשיה בשוחד ישפוטו"
מתייחסת אל הנאמר בנבואה הראשונה:
"הלוא לכם לדעת את המשפט",
הטענה:
"ונביאיה בכסף יקסומו",
מתייחסת אל הנבואה השניה:
"על הנביאים המתעים את עמי"
וכאן, בנבואה השלישית, הוסיף הנביא:
"וכהניה במחיר יורו",
כלומר אינם מורים על פי התורה, אלא לפי רצון המשלם. כל המנהיגים: ראשים, שופטים, כהנים ונביאים, נשענים על ה', הם קובעים: "הלוא ה' בקרבנו, לא תבוא עלינו רעה". בקרב העם רווחה האמונה כי בגלל המקדש המצוי בתוכם לא יכולה לבוא עליהם פורענות. כנגד אמונה זאת יוצא גם ירמיה:
"אל תבטחו לכם, אל דברי השקר לאמר: 'היכל ה', היכל ה', היכל ה', המה".
האמונה הזאת הייתה מושרשת לא רק בישראל. במגילת איכה נאמר:
"לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל, כי יבוא צר ואויב, בשערי ירושלים, מחטאת נביאיה, עוונות כהניה, השופכים בקרבה דם צדיקים".
כאמור: בכל נבואה בא תיאור העונש לאחר פירוט החטאות. בנבואה הראשונה:
"אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם, ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם".
העונש בא מידה כנגד מידה: הם לא חסו על העשוקים ולא שמעו לזעקותיהם, ה' לא יענם בזעקתם אליו. עונשם של הנביאים יהיה:
"לכן לילה לכם מחזון, וחשכה לכם מקסום, ובושו החוזים, וחפרו הקוסמים, ועטו על שפם כולם, כי אין מענה אלוהים."
נבואתם תסתתם, תקוותם לחזון תתבדה. המצורע נצטווה בתורה:
"ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא",
הנביאים יתהלכו כמצורעים והעם יכיר כי נבואתם לא הייתה מענה אלוהים. העונש המסיים את הנבואה השלישית הוא הקשה מכולם. נבואתו עשתה רושם עז, עד שהזקנים המגינים על ירמיהו מצטטים אותה. לראשונה מנבא נביא במפורש על חורבן ירושלים והמקדש:
"לכן בגללכם, ציון שדה תחרש, וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער".