ואתה בית לחם אפרתה
מחבר: יהושע רוזנברג
מיכה ה
מתוך שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
פרק ה' הוא המשכה של נבואת הנחמה שבפרק ד'. הנביא פונה אל בית לחם יהודה המכונה גם אפרתה. במגילת רות אומרים כל העם והזקנים לבעז:
"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם."
אפרתה ובית לחם נמצאות כאן בתקבולת. מבעז נולד עובד, אבי ישי אבי דוד. מיכה מנבא על חידושה של מלכות דוד, אשר מוצאה מבית לחם:
"ואתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יצא להיות מושל בישראל".
לאחר שהוסר שאול ממלכותו אומר הקב"ה לשמואל:
"מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך".
ישי מעביר לפניו את שבעת בניו "ויאמר שמואל אל ישי לא בחר ה' באלה".
"ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן... וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי. ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא".
הנביא רומז בדבריו, ששושלת דוד העתידה להתחדש התחילה בצעיר הבנים. המוטיב החוזר הוא שמן הצעיר והחלש באה הבשורה הגדולה. העתיד תלוי בעבר. בעבר התחילה שושלת בית דוד במקום קטן ובלתי חשוב, ממשפחה שאילן היוחסין שלה לא מעורר כבוד במיוחד. שהרי דוד הוא מצאצאי פרץ שנולד בעקבות מעשה יהודה ותמר, ומצאצאי רות המואביה בת למואב שנולד ממעשה בנות לוט. ואף על פי כן, כאן החלה המלוכה אשר ממנה יצא המלך המשיח. כאשר מבקש דוד המלך לבנות את בית המקדש, חוזה לו נתן הנביא שבנו יבנה את הבית וכי בית דוד יתמיד שלא כבית שאול. ומסיים נתן:
"ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כסאך יהיה נכון עד עולם".
חזון זה הוא הראשון לנבואות המדברות על המשך שושלת דוד לעתיד לבוא. בעת קיבוץ הגלויות, יהיה מלך מבית דוד. בנבואות נחמה רבות מנבאים הנביאים על המלך המשיח, אשר יהיה מצאצאי בית דוד. ישעיה בפרק י"א אומר:
"ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח ה' וגו' והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד."
בפרק הקודם כבר פנה מיכה אל ירושלים והבטיח כי תשוב להיות כבראשונה, כימי מלכות דוד:
"ואתה מגדל עדר, עופל בת ציון, עדיך תאתה, ובאה הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים."
הבטחה דומה מצאנו אצל ישעיה בפרק א':
"ואשיבה שופטיך כבראשונה, ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה."
גם ירמיה בפרק כ"ג מנבא:
"הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק, ומלך מלך והשכיל, ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תוושע יהודה, וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו, ה' צדקנו."
איתן האזרחי משורר פרק פ"ט בתהילים אומר:
"כרתי ברית לבחירי, נשבעתי לדוד עבדי: עד עולם אכין זרעך, ובניתי לדור ודור כסאך סלה... אחת נשבעתי בקדשי, אם לדוד אכזב. זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי. כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה."
גם יחזקאל המתאר את העתיד, בנבואתו על רועי ישראל אומר:
"והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן, את עבדי דויד, הוא ירעה אותם, והוא יהיה להן לרועה. ואני ה' אהיה להם לאלוהים, ועבדי דוד נשיא בתוכם, אני ה' דברתי. וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה רעה מן הארץ..."
המצב הרע הוא זמני בלבד. עד אשר יקום מושל השולט בכח ה'. בדומה לנביאים אחרים חוזה הנביא שבני ישראל ישובו ויתלכדו ומלך אחד ישלוט על כלם בעוז ובגאון. הושע ניבא:
"ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד".
יחזקאל חוזה:
"ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
המושל האחד הוא המלך מבית דוד. דוד מלך ישראל חי וקיים.