"והיה שארית יעקב"
מחבר: יהושע רוזנברג
מיכה ה
מתוך שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
את פרק ה' מסיימת נבואת נחמה המדברת על השארית אשר תשאר מן העם לאחר הגלות.
"והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים, כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב, אשר לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם.
והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי צאן, אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל".
ארבע פעמים מדבר מיכה בנבואותיו על השארית אשר תשאר מעם ישראל. בפרק ב' אומר הנביא:
"אסוף אאסוף יעקב כולך, קבץ אקבץ שארית ישראל..."
בפרק ד':
"ביום ההוא נאום ה' אוספה הצולעה, והנדחה אקבצה, ואשר הרעותי, ושמתי את הצולעה לשארית, והנחלאה לגוי עצום..."
בפרקנו, ובפרק ז:
"מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו..."
רעיון "שארית ישראל" מצוי אצל נביאים אחדים. משמעותו היא שלמרות הגלות, המלחמות, הרדיפות ושנאת הגויים, תשאר שארית מעם ישראל אשר תגאל ותבנה מלכות חדשה בארץ ישראל. בפרשת התוכחה שבסדרת בחוקותי בספר ויקרא אנו מוצאים את ההבטחה:
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוהיהם".
מתוך התוכחה של פרשת כי תבוא בספר דברים, עולה הנחמה שבכל זאת תשאר שארית:
"ונשארתם במתי מעט, תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב, כי לא שמעת בקול ה' אלוהיך".
עמוס מבטיח:
"אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב, נאום ה'. כי הנה אנכי מצווה, והניעותי בכל הגויים את בית ישראל, כאשר ינוע בכברה, ולא יפול צרור ארץ."
הנביא מדמה את הגלות לכברה אשר בה בוררים דק מגס. כאשר מנענעים את הכברה נופלים גרגרי התבואה לארץ. הנפילה לארץ מסמלת את ההצלה והפלטה. הצרור, האבנים, סמל לרשעים, נשאר בכברה. הרשעים לא ימלטו מגורלם בגלות. את נבואותיו מסיים עמוס:
"ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך".
אצל ישעיה נמצא הרעיון פעמים אחדות. בפרק ד' אומר ישעיה:
"והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים, קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים".
אלה שיזכו להינצל מן הפורענות וישארו בחיים בירושלים, יאמרו עליהם כי הם קדושים. את נבואתו הראשונה, בפרק ו' מסיים ישעיה:
"ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם, זרע קודש מצבתה".
לאחר שירחק ה' את האדם, ורבה העזובה בקרב הארץ, תשאר בה עשריה, שאף היא תהיה לבער, אך הכליון לא יהיה גמור. תמיד תהיה שארית, אשר בה יקויימו הבטחות הנחמה והתשועה. בפרק י' אומר ישעיה:
"והיה ביום ההוא, לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו, ונשען על ה' קדוש ישראל באמת, שאר ישוב, שאר יעקב, אל אל גבור. כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים, שאר ישוב בו, כליון חרוץ, שוטף צדקה"
השארית תשוב אל ה'. בפרק י"א מדבר ישעיה שוב על יום הגאולה:
"והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו, אשר ישאר מאשור וממצרים, ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים... והיתה מסילה לשאר עמו, אשר ישאר מאשור, כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים."
לבנו קרא ישעיה: "שאר ישוב".
בפרשת התשובה בספר דברים פרק ל' נקשרת השיבה עם התשובה:
"ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו... ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה."
גם ישעיה קושר אל רעיון השארית את הצדיקים ואת השבים בתשובה. מיכה אינו קושר בין התשובה לשיבה. ה' יסלח לשארית נחלתו על חטאיהם, וישליך את חטאתם למצולות ים. הישועה תהיה בחסדי ה'.