אל תאמינו ברע, אל תבטחו באלוף
מחבר: יהושע רוזנברג
מיכה ז
מתוך שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
הנבואה הראשונה של פרק ז' מדברת על ריקבונה של החברה הישראלית. הנביא מקונן על מצב החברה, כמי שהדבר נוגע לו אישית:
"אללי לי. כי הייתי כאוספי קיץ, כעוללות בציר, אין אשכול לאכול, ביכורה אוותה נפשי".
הנביא מדמה את עצמו לאדם ההולך בסוף הקיץ, מתאווה לאכול תאנה, מחפש שמא נותרו תאנים על העץ, תאנים שבדרך כלל אינן נלקטות, אך אינו מוצא. התאנים נקראות לעיתים "קיץ" על שם עונת השנה בה הן גדלות. על ציבא נער מפיבושת מסופר שהביא לדוד: "מאה צימוקים ומאה קיץ..." וכך מבאר רש"י:
"כאסופת קיץ - והם סופי תאנין שהן רעות וכן תרגם יונתן כסיופי קייטא."
הנביא ממזג במילה אספי שני שורשים: אסף וסוף. גם במילה קיץ עצמה יש צליל של קץ. הנביא מחפש גם את עוללות הבציר - הענבים הקטנים והבודדים הנותרים לאחר הבציר, אשר בדרך כלל אין הבוצרים נוהגים לקחתם. וכך מנבא עובדיה:
"אם בוצרים באו לך הלוא ישאירו עוללות."
התורה מצווה להשאיר את העוללות לעניים. בפרשת קדושים בספר ויקרא נאמר:
"וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם אני ה' אלוהיכם".
בספר דברים בפרשת כי תצא אומר הכתוב:
"כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה".
גם ירמיה הנביא מקשר בין איסוף לסוף ומשתמש בדימוי של הגפן והתאנה שנשארו ללא פירות:
"אסף אסיפם נאום ה'. אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, והעלה נבל ואתן להם יעברום."
הנביא מדמה את חסרון הצדק והיושר בחברתו לרעבונו של האדם המחפש פירות בכרם לאחר הבציר, ואינו מוצא. הוא מנסה למצוא ולו צדיק אחד, אך אין צדיק בארץ.
"אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין."
לעומת זאת הוא מתאר מה כן מצא בחברה:
"כלם לדמים יארובו, איש את אחיהו יצודו חרם".
הנביא מתאר את שחיתות אנשי השררה: השר שואל, כלומר - מבקש כנראה שוחד, והשופט בשילום -השופט דן תמורת שלמונים, תמורת שוחד. אך תוכחתו זו של מיכה אינה מופנית לעשירי העם ולשליטים בלבד, אלא אל העם כולו. הציור שמצייר הנביא הוא עגום ביותר. הוא מתאר את הניוון החברתי. אי אפשר לסמוך לא על ידידים ולא על בני משפחה. הנביא פונה אל שומעיו בקריאה:
"אל תאמינו ברע, אל תבטחו באלוף, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה. אוייבי איש, אנשי ביתו".
החברה כולה עוסקת במארב לדם נקי ובציד חפים מפשע.
"איש את אחיהו יצודו חרם".
חרם כאן משמעה רשת לדיג, והיא מקבילה לציד. גם ירמיה הנביא פנה אל בני דורו בקריאה דומה:
"איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקב, וכל רע רכיל יהלוך. ואיש ברעהו יהתלו, ואמת לא ידברו, למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו... חץ שחוט לשונם מרמה דבר, בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו."
גם ישעיה מתאר באופן דומה את אנשי תקופתו:
"הצדיק אבד, ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין. כי מפני הרעה נאסף הצדיק".
הנביא הושע תאר את מלכות שומרון באופן דומה:
"כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ. אלה וכחש, ורצוח וגנוב ונאוף, פרצו, ודמים בדמים נגעו".
במצב עניינים כזה, שהחברה רקובה ואי אפשר לסמוך על בני האדם לא נותר אלא לקוות לה'. הנביא מסיים את קינתו בהבעת בטחונו בה':
"ואני בה' אצפה, אוחילה לאלוהי ישעי, ישמעני אלוהי."
הנביא חבקוק מסיים את נבואתו בנבואה בעלת מבנה דומה. תיאור המצב הקשה ולעומתו תיאור בטחונו של הנביא בה':
"כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים, כיחש מעשה-זית, ושדמות לא עשה אוכל, גזר ממיכלה צאן, ואין בקר ברפתים. ואני בה' אעלוזה, אגילה באלוהי ישעי".
התפילה לה' היא מקור עידוד ושמחה למתפלל.