הגיד לך אדם מה טוב / יהושע רוזנברג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הגיד לך אדם מה טוב

מחבר: יהושע רוזנברג

מיכה ו

מתוך שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

הגיד לך אדם מה טוב

 

בפרק ו' מתחיל החלק האחרון של ספר מיכה. את הנבואה הראשונה בפרק מנסח הנביא מיכה, כדו שיח או ויכוח בין הקב"ה לעמו:
"כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתווכח".
 
בפתיחת הנבואה פונה הנביא אל ההרים ומבקש שיהיו עדים לוויכוח. הנביא אינו מציין מה אמרו ישראל ומה הם החטאים שעליהם תובע ה' את העם לדין. העם נקרא להשיב לתביעה:
"עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך, ענה בי".
 
העם אינו מגיב ואז מזכיר הקב"ה לעם את החסדים הרבים שעשה איתו מזמן יציאת מצרים ואילך:
"כי העליתיך מארץ מצרים, ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה, אהרון ומרים".
 
הפתיחה הזאת מזכירה את הפתיחה לעשרת הדיברות:
"אנכי ה' אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".
 
הזכרת החסדים באה להוכיח את העם על כך שנטש את הברית למרות כל חסדי ה'. רש"י מעיר כי הקב"ה פונה אל העם ואומר:
"אף על פי שעשיתי לך כל הטובה הזאת, לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים".
 
רש"י מתייחס לשאלת הקב"ה: "עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך"... בין החסדים מזכיר הנביא את מעשה בלעם:
"עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה'."
 
מפשט הדברים נראה שהכוונה לתכניתו של בלק להשמיד את ישראל בעזרת קללותיו של בלעם. וכך מבאר ראב"ע:
הזכיר החסד שעשה ה' עם ישראל על דבר עצת בלעם שיעץ להשמיד הכל וטעם 'ומה ענה אותו' שלא הנחתי בלעם לקללכם וצויתיו והתנבא כי נתתי עליו רוחי בעבור כבודכם וכתוב הוא וכל אשר ענה אותו שבירך אתכם. ויהושע אמר בדבר בלעם: ואציל אתכם מידו.
 
לאחר שברך את ישראל במקום לקללם, אומר בלעם: "ועתה הנני הולך לעמי. לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים." לדעת רמב"ן אין מדובר כאן בעצה שנתן בלעם לבלק, אלא גילוי של התכנון האלוקי:
"שיאמר לו אגיד לך העצה אשר יעץ האלהים שיעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, מלשון 'זאת העצה היעוצה על כל הארץ' 'שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום'"...
 
ואולם בבבלי סנהדרין ק"ו ע"א דרשו את התיבה כעצה ממש:
"ואמר להם בלעם: אלוהיהן של אלה שונא זימה הוא, והם (ישראל) מתאווים לכלי פשתן. בוא ואשיאך עצה וכו'"
 
לפי הבבלי הייתה העצה להזנות את בנות מואב ומדין ובאמצעותן לגרום לבני ישראל לעבוד עבודת גילולים. בסיסה של הדרשה הם דברי משה לצבא ששב ממלחמת הנקמה במדין והחיה כל נקבה:
"הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'".
 
החטא שמזכיר מיכה הוא חטא בעל פעור בשיטים. הנביא המזכיר את בלעם מזכיר מקום החטא:
"זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה'."
 
ראב"ע מבאר את הסיבה להזכרת השיטים והגלגל בפסוקנו כך:
"כי לא היה בין השיטים שחטאו שם ישראל, ובין הגלגל, רק מעט דרך ומעבר הירדן והזכיר הגלגל כי הוא תחילת ארץ ישראל, והנה הטעם כאשר הייתם קרובים להיכנס אל הארץ אז חטאתם חטאה גדולה שהייתם כולכם בני מות וחמלתי עליכם ובאתם אל הארץ ועזרתי אתכם וכל זה עשיתי אולי תכירו הטוב שעשיתי לכם וזהו למען דעת צדקות ה'."
 
הנביא מזכיר את התחנה האחרונה בעבר הירדן המזרחי, ואת התחנה הראשונה בארץ כנען. הכניסה לארץ היא התכלית של היציאה ממצרים. העם המקבל את התוכחה מבקש את הדרך הנכונה לעבוד את ה', האם ירצה ה' בפולחן מפואר, בקרבנות ואפילו בקרבנות בנים:
"במה אקדם ה' איכף לאלוהי מרום, האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה. הירצה ה' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי, פשעי, פרי בטני חטאת נפשי?"
 
הנביא העונה בשם ה' דוחה צורת עבודה אלילית זאת. רק ה' יכול לומר מה הוא דורש מן האדם. אין ה' דורש קרבנות, בוודאי לא קרבנות אדם אלא:
"הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך."
 
זוהי הדרך שאברהם הנחיל לזרעו:
"ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט."
 
מיכה מסכם את הדרך הרצויה לעבודת ה' בשלש דרישות:
"עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהיך."