אל קנוא ונוקם

מחבר: יהודה איזנברג

נחום א

עיונים בספר נחום

ספר נחום פותח בביטוי חריף, המתאר את יחסו של ה' לאויביו, ובפרק זה האויב הוא אשור, ובירתה נינוה. וכך פותח נחום את נבואתו:

א'. משא נינוה ספר חזון נחום האלקשי:

ב'. אל קנוא ונוקם ה', נוקם ה' ובעל חמה, נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאיביו:

ומיד לאחר הגדרת ה' כנוקם ונוטר, מופיע פסוק המכיל יסודות מוכרים ממקום אחר:

ג'. ה' ארך אפים [וגדול] וגדל כח, ונקה לא ינקה

ה' בסופה ובשערה דרכו, וענן אבק רגליו:

הביטוי "ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה" הוא שיקוף של ביטוי המוכר לנו ממקום אחר. וכך כתוב בו:

שמות פרק ל"ד

ו'. ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת:

ז'. נוצר חסד לאלפים נשא עוון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה
פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים:

אם נסכם את הביטויים שמצאנו עד כה, הרי שהנביא נחום מתחיל את נבואתו בהכרזה כי ה' הוא "אל קנוא ונוקם", והביטוי נוקם מופיע בפסוק ב' שלוש פעמים. רבי שמעון אומר, כי שלוש נקמות הללו, כנגד שלוש גלויות שהגלה סנחריב את ישראל (ברש"י, על פי סדר עולם). מן הביטוי "אל נקמות", עובר נחום לביטוי "ארך אפים וגדל כח", ואם חשב השומע כי פסוק זה בא למתן את הפסוק הקודם, ולהראות פן אחר בדרכי ההנהגה של ה' - פן של רחמים, ממשיך נחום ומסביר את הביטוי על פי מקורו בספר שמות. שם, "ארך אפים" הוא צד אחד של הנהגת האל, ואילו "נקה לא ינקה" הוא צדו השני. אבל נחום כורך את השנים יחד, והופך את שניהם לביטוי של עונש מצמרר: "ה' ארך אפים [וגדול] וגדל כח, ונקה לא ינקה" - פירוש: אף על פי שהוא ארך אפים וגדל כח, לא ינקה ולא יחמול.

פירוש הפסוקים נראה להיות פשוט וברור: נחום מתאר את דרכי הענישה של ה', והוא מתאר אותם בשני פנים: אל קנוא ונוקם מצד אחד, וארך אפים שאינו מאריך אפיים - מצד שני. אבל יש בביטויים אלה משהו יוצא דופן בספר נחום, וננסה לברר אותם.

הביטוי "א-ל קנוא" מופיע במקרא שבע פעמים. בשש מהן, מתייחס הביטוי לעבודת אלילים, ולתגובת ה' לעבודה זו. רק במקום אחד, בפרקנו, מתייחס הביטוי "אל קנוא" לעבירות אחרות, ולעם אחר. אם כן, שינה הנביא נחום את מטבע הלשון הרווח במקרא, והחליף אותו. הוא מתאר את הביטוי "א-ל קנוא" כמתייחס לנקמת ה' מאשור, ולא לנקמת ה' מעובדי אלילים. הנה שתי דוגמאות מן השש:

שמות פרק כ'

ג'. לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ:

ד'. לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי:

דברים פרק ד'

כ"ג. השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך:

כ"ד. כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא:

זאת ועוד: הביטוי "ארך אפים.. ונקה לא ינקה" שייך בספר שמות לביטוי העונש: למרות שהוא ארך אפים לא ינקה. אבל בדברי הנביאים שינה הביטוי את משמעותו, ובכל מקומות הופעתו מתאר הביטוי דווקא סליחה. לדוגמה:

יואל פרק ב'

י"ג. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה:

גם יונה הנביא משתמש בביטוי דומה.
אם כן, צריכים אנו להבין מה טעם משנה נחום דרכי ביטוי מקובלים, והופך אותם על פיהם: את הביטוי "אל קנוא" מפרש הוא על סנחריב, ולא על עוזבי ה', ואת הביטוי "ארך אפים" מפרש כפירושו בתורה, ולא כפירושו בדברי הנביאים הרואים בו תאור של מידת רחמים. דומה כי פתרון לשאלות אלה ניתן למצוא בדברי המדרש, הרואה במלחמת סנחריב בישראל, מלחמה באלקי ישראל. ואם כך הם הדברים, הרי שנחום משתמש בביטויים הראויים: בדרכי הנהגת הבורא כלפי הנלחמים בו. וכך דברי המדרש:

אליהו רבה (איש שלום) פרשה ח'

כיוצא בדבר אתה אומר אל סנחריב מלך אשור, שנתקנא ונתנקם בהן בישראל, והקב"ה נתקנא ונתנקם בו ובמחנהו, בקנאה ובנקמה בעלילה ובגאווה.

בקנאה, שנאמר "אל קנוא ונוקם" וגו' (נחום א' ב'), ובנקמה, שנאמר "אל נקמות ה'" (תהלים צ"ד א'). בעלילה, שנאמר "גדול העצה ורב העליליה" (ירמיה ל"ב י"ט). בגאווה מניין? "אשירה לה' כי גאה גאה" (שמות ט"ו ב').

ומה היא מחשבה שהייתה בדעתו של סנחריב הרשע? אמר להן לחיילות שלו, צאו כולכם והביאו לי כל אחד ואחד מלא כף ידו מעפר ירושלים, ונעקור שמה מן העולם, שנאמר "ממך (יוצא) [יצא] חושב על ה' רעה, יועץ בליעל" וגו' (נחום א' י"א), וכי על הקב"ה יועצין? אלא ללמדך, שכל היועץ רעה על ישראל, כיועץ כלפי מעלה. לכך נאמר "ממך יצא" וגו'.

והקב"ה בוחן לבות וכליות, היה אומר לו: שוטה שבעולם, בניי אני מאבד מן העולם? עמי אני מאבד? צאני אני מאבד? נחלתי אני מאבד? שנאמר "מה תחשבון אל ה', כלה הוא עושה, לא תקום פעמים צרה" וגו' (נחום א' ט') לכך נאמר אל קנוא ונוקם ה'.

עכשיו מובנים דברי נחום: אין כאן מלחמה רק על ירושלים, יש כאן מלחמה על מקומו של הקב"ה בעולם. ובמלחמה זו, ה' נוקם ונוטר, ונקה לא ינקה.