רגלי המבשר
מחבר: יהודה איזנברג
נחום ב
עיונים בספר נחום
פרק ב' בספר נחום פותח בתיאור המבשר. מדויק יותר: בתיאור רגלי המבשר.
א'. הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל, כלה נכרת:
ב'. עלה מפיץ על פניך נצור מצורה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד:
ג'. כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל, כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו:
תאור זה של המבשר דומה לתיאור של נביא אחר, שגם הוא החל את נבואתו בביטוי "חזון" - הלא הוא ישעיהו הנביא. וכך אומר ישעיהו:
ישעיהו פרק נ"ב
ז'. מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך:
ח'. קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:
ט'. פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם:
י'. חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו:
רגלי המבשר בנבואת ישעיהו נאות הן: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר". רגלי המבשר בנבואת נחום - נמצאות, מדברות אל לב הרואה אותן: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, חגי יהודה חגיך שלמי נדריך".
ישעיהו מגדיר את רגלי המבשר כ"נאות". מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. פרופ' הראל פיש, בספרו שירת מקרא (עמוד ,24 הוצאת בר אילן תשנ"ג), עוסק במשמעות הקטע בדברי ישעיהו. וכך דבריו:
שבחים רבים נקשרו לקטע הזה, על היותו שיא בתפיסת היופי שבתנ"ך. ג'יימס מיולנבורג רואה בו ופסוקים הסמוכים לו אחריו את "מרכזו ושיאו של אוסף השירים כולו של ישעיהו". אחר רואה כאן "תמונה בעלת יופי שירי עוצר נשימה", ומבקר שלישי מצהיר שכאן הנביא רואה את "המראה היפה ביותר בעולם". ואולם ראוי לנו לתת את דעתנו למקומו המדויק של היופי הזה: רגליו של המבשר הן, שעליהן נאמר "מה נאוו". מפני שהן רצות חופזות להביא את בשורת הישועה. כמובן, גם תמונה וגם דמות יש כאן: בחטף נגלים לעינינו הרי ירושלים והרץ קל הרגליים הקרב ובא להביא את בשורת הישועה. צופי העיר רואים את הרץ מעמדות התצפית שלהם, בדומה לצופה הרואה את הרצים ההולכים וקרבים בשמואל ב' י"ח .25 אבל בשני הסיפורים כאחד לא חינה של התמונה ולא הסימטרייה שבה הם השובים את לבנו, העיקר הוא ההודעה שעתיד המבשר להודיע, ולמעשה עד שלא יעמדו רגליו מרוץ, לא יודיענה. ולפי שעה ההודעה הזאת, שעדיין לא נמסרה, היא המשווה יופי לרגליו הנעות.
אם נחשוב על התמונה הזאת שבישעיהו נ"ב 7 מזווית ראיה של אמנות הציור, כי אז יהיה על דמות המבשר לחתור אל משהו שמחוץ לתמונה, אל מראה כלשהו של בשורות משמחות שעודנו צריך להתגלות. על טיבן של הבשורות האלה הפסוק מרמז בתנועת השיא של המילים שלום, טוב, ישועה. אבל השיא שאחריו אין עוד, טמון בצרוף האחרון "אמר לציון מלך אלהיך". לא זו בלבד שמקומו חוץ למסגרת התמונה, אלא דומה שהוא דוחק הצידה כל מה שהוא בגדר תמונה בלבד.
הנביא נחום משתמש בדימוי של רגלי המבשר. אבל בשונה מן הדימוי בישעיהו, מדגיש הוא הדגשים אחרים בנבואתו: ישעיהו אומר: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר". ונחום אומר: "הנה על ההרים רגלי מבשר". נחום אינו נותן ציון לרגלי המבשר, הוא קובע עובדה: "על ההרים רגלי מבשר". ומה משמעות רגלי מבשר אלה? בישעיהו: "משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה, אמר לציון מלך אלהיך". ואילו בנחום משמעות בואו קצרה ותמציתית: "משמיע שלום". אין ישועה, ואין מלכות. אבל יש משהו אחר: הצלה: "חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד [לעבור] לעבר בך בליעל, כלה נכרת".
רגלי המבשר מזכירים לצופי ירושלים בנבואת ישעיהו את המלכות, הגאולה, הטוב. רגלי המבשר בנבואת נחום מזכירים לצופים בהם את ההצלה, את השלום. ומהו השלום? "כי לא יוסיף עוד (לעבור) לעבר בך בליעל, כלה נכרת".
התמונה המרהיבה של ישעיהו, המתארת את רגלי המבשר, המחדש את המלכות, מתגמדת בנבואת נחום. הבשורה מצטמקת לביטוי אחד: "משמיע שלום", והאסוציאציה מתמקדת ברגלים אחרות, הדורסות ברגל גאווה את אדמת הארץ. והבשורה היא: שלום, במשמעות של חופש מבני בליעל, הדורסים ברגל גאווה את אדמת ישראל.