ספר יונה ורעיון התשובה
מחבר: יהושע מנחם רוזנברג
ספר יונה
השיחות שודרו במסגרת התכנית פרקי היום בתנ"ך ברשת א' של כל ישראל
שיחה ראשונה: השליחות הראשונה
הקורא בספר יונה מרגיש שהספר לא נכתב רק כדי לספר לנו את סיפורו של הנביא. בתוך סיפור המעשה חבויים הרעיונות שלשמם נכתב הספר.
רד"ק בפירושו ליונה פרק א' פסוק א אומר:
ויש לשאול למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש וכולה על נינוה שהייתה מאומות העולם ואין
בו זכר לישראל ואין בכל הנביאים זולתה כמוה ונוכל לפרש כי נכתבה להיות מוסר לישראל.
הספר מעלה לפנינו את שאלת התשובה והחסד אל מול המשפט, היושר והצדק, שאלה הרלוונטית לכל הדורות כולם.
יונה נשלח לנינוה להכריז על רעתם של יושביה ועל העונש הצפוי להם:
קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני.
יש בכתוב דמיון למסופר על סדום ועמורה בספר בראשית פרק י"ט פסוק יג:
כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה.
ה' מצווה את יונה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה". תוכן הקריאה אינו מפורש בפסוקים כאן. יתכן שהוא: ה' ישחית את נינוה. ואכן בשליחות השניה קורא יונה: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת.". יונה מסרב לשליחות. יונה חושש שאנשי נינוה ישובו בתשובה וה' ימחל להם על חטאיהם. אנשי נינוה חטאו, מלאו ידיהם חמס, עשקו וגזלו, ועכשיו יסלח להם? האם אין מידת הצדק מתעוותת על ידי כך?
יונה רוצה שאנשי נינוה החוטאים יענשו. ולפיכך בורח יונה מתפקידו כנביא:
ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה
לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'.
מתוך התנהגותו של יונה יכולים להסיק מהי דעתו על השליחות שהוטלה עליו. הוא אינו רוצה ללכת. דעתו היא שעל החוטאים להענש.
רד"ק לפרק א' פסוק ג אומר:
"ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' - ואיך יהיה יכול לברוח? ודוד אמר: אנה [אלך מרוחך ואנה] מפניך אברח? אלא: אין - 'מלפני' כמו מפני. כי הנביא היה מלא חכמה ודעת ואיך היה חושב לברוח מפני ה'? אלא: מלפני ה' היה חושב. כי פירוש מלפני - מדבר שהוא לפני ה', והוא רוח הנבואה. כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ, לא תשרה עליו רוח נבואה. והיה ממאן ללכת בזה השליחות...
באופן דומה מבאר בעל מצודת דוד פרק א' פסוק ג:
לברוח תרשישה - הוא חוץ לארץ מקום שאין הנבואה שורה על הנביאים וז"ש (וזה שאמר) מלפני ה' ור"ל (ורצה לומר) מהמקום שהוא לפני ה' והוא ארץ ישראל שהוא מקום קבול הנבואה כי פחד פן יבוא לו הנבואה עוד פעם ויפרש מה יקרא ויוכרח ללכת ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו ולא יהיו לשטן לישראל.
רעיון התשובה הוא מערכי היסוד של אמונת ישראל. אדם שחטא ועבר כל עבירות שבעולם, כיוון שהוא מתחרט עליהם ומקבל על עצמו שלא לעשותן עוד, מיד נמחלים כל עוונותיו.
וכך מסכם את הדברים רמב"ם בהלכות תשובה פרק ז
הלכה ד
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.
הלכה ו
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך (הושע י"ד ב), ונאמר: ולא-שבתם עדי נאם-ה' ( עמוס פרק ד'), ונאמר: אם-תשוב ישראל נאם-ה' אלי תשוב (ירמיה ד' א), כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים, שנאמר: והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם יאמר להם בני א-ל-חי (הושע ב' א), ונאמר ביכניהו ברשעתו: כתבו את-האיש הזה ערירי גבר לא-יצלח בימיו [כי לא יצלח מזרעו איש ישב על-כסא דוד ומושל עוד ביהודה] (ירמיה כ"ב ל), אם-יהיה כניהו בן-יהויקים מלך יהודה חותם על-יד ימיני כי משם אתקנך (ירמיה כ"ב כד), וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו: ביום ההוא נאם-ה' צבאות אקחך זרבבל בן-שאלתיאל עבדי נאם-ה' ושמתיך כחותם (חגי ב' כג).
הלכה ז
כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר: ...עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין א-להיכם (ישעיה נ"ט ב), צועק ואינו נענה שנאמר: ... כי-תרבו תפלה וגו' [אינני שמע] (ישעיה א' טו) ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר: כי תבאו לראות פני מי-בקש זאת מידכם רמס חצרי (ישעיה א' יב), מי גם-בכם ויסגר דלתים וגו', [ולא-תאירו מזבחי חנם אין-לי חפץ בכם אמר ה' צבאות ומנחה לא-ארצה מידכם] (מלאכי א' י) והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר: ואתם הדבקים בה' א-להיכם (דברים ד' ד), צועק ונענה מיד שנאמר: (ישעיה ס"ה כד) והיה טרם-יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר: כי כבר רצה הא-להים את-מעשיך (קהלת ט' ז), ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר: (מלאכי ג' ד) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות.
יש אנשים הסבורים שרעיון התשובה איננו צודק. אדם חטא, מלא את ידיו חמס, עשק אלמנות ויתומים ועכשיו הוא שב וייסלח לו? זוהי פגיעה במידת הצדק. החוטא צריך להענש על חטאיו. בתלמוד הירושלמי מסכת מכות פרק ב' הלכה ו על הפסוק בתהלים פרק כ"ה, ח: טוב וישר ה' על-כן יורה חטאים בדרך.
אמר רבי פנחס:
טוב וישר - למה הוא טוב? שהוא ישר. ולמה הוא ישר? שהוא טוב.
על-כן יורה חטאים בדרך - שמורה דרך תשובה.
שאלו לחכמה: 'חוטא מהו עונשו?' אמרה להם: 'חטאים תרדף רעה' (משלי ג')
שאלו לנבואה: 'חוטא מהו עונשו?' אמרה להן: 'הנפש החטאת היא תמות.' (יחזקאל י"ח)
שאלו לקודשא בריך הוא: (את הקדוש ברוך הוא) חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב: (זהו שכתוב) על-כן יורה חטאים בדרך - יורה לחטאים דרך לעשות תשובה.
ומהי דעתו של הנביא יונה בעניין התשובה? בפרק ד' מסביר יונה לה' את סיבת בריחתו: ויתפלל אל ה' ויאמר אנה ה' הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ומפרש בעל מצודת דוד:
כי ידעתי - מאז ידעתי שאתה אל חנון וכו' ומקבל השבים ומתנחם על הרעה ולזה היה קשה עלי הנבואה הזאת כי היה טוב בעיני שלא ישובו ויאבדו בעונם.
תשובת ה' באה כשאלה רטורית בסוף הספר: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?
שיחה שנייה: השליחות השנייה
פרק ג' מתחיל בשליחותו השנייה של יונה:
ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר: קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך.
מן השליחות הזאת אין יונה בורח:
ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה' ונינוה היתה עיר גדולה לא-להים מהלך שלשת ימים: ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. ומהי תגובתם של אנשי נינוה לקריאתו של יונה? ויאמינו אנשי נינוה בא-להים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם: ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר: ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו: ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל א-להים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם: מי יודע ישוב ונחם הא-להים ושב מחרון אפו ולא נאבד.
במשנה מסכת תענית שונים:
סדר תעניות כיצד? מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין. וכל אחד ואחד נותן בראשו. הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: אחינו! לא נאמר באנשי נינוה וירא א-להים את שקם ואת תעניתם, אלא וירא הא-להים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, ובקבלה הוא אומר: וקרעו לבבכם ואל-בגדיכם [ושובו אל-ה' א-להיכם כי-חנון ורחום הוא ארך אפים ורב-חסד ונחם על-הרעה]. (יואל ב' יג).
חששו של יונה מתגשם:
וירא הא-להים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם הא-להים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.
וכיצד מגיב יונה?
וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו: ויתפלל אל ה' ויאמר אנה ה' הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה: ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי.
ליונה אין מקום לחשש שמא ייחשב נביא שקר. רמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק י הלכה ד מגדיר נביא שקר מהו:
דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו, וזה מפורש במסכת שבת, הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר, שנאמר: (ירמיה כ"ח ז) אך-שמע-נא הדבר הזה וגו' [אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל-העם] (ירמיה כ"ח ט) הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר-שלחו ה' באמת.
כפי שהזכרנו בשיחתנו הקודמת יונה אינו חפץ בתשובתם של אנשי נינוה. הוא עדין מקווה שאנשי נינוה יבואו על עונשם:
ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר.
לקורא את פסוקי הספר האחרונים נראה כאילו אין לספר סיום.
הפסוק האחרון הוא שאלת ה': ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?
שאלה זו חותמת את הויכוח על התשובה. ה' שומע תפילה.
שיחה שלישית: כי לא אחפץ במות המת
בשיחותינו הקודמות הזכרנו את הויכוח כביכול שבין יונה לקב"ה בעניין התשובה. יונה תובע אמת. צדק. ה' מדבר על צדקה. ה' מקבל תשובתם של רשעים.
ויכוח דומה אנו שומעים בספר יחזקאל בפרק י"ח:
והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות: כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה: החפץ אחפץ מות רשע נאם ה' ה' הלוא בשובו מדרכיו וחיה. ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי כל צדקתו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות.
העם אינו מקבל את דרך התשובה:
ואמרתם: 'לא יתכן דרך ה'',
על כך משיב ה':
שמעו נא בית ישראל הדרכי לא יתכן? הלא דרכיכם לא יתכנו. בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר עשה ימות. ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. ויראה וישב מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות. ואמרו בית ישראל: 'לא יתכן דרך ה'' הדרכי לא יתכנו בית ישראל? הלא דרכיכם לא יתכן. לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם ה' ה' שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון. השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל. כי לא אחפץ במות המת נאם ה' א-להים והשיבו וחיו.
הסליחה לאחר התשובה אינה ממידתם של בשר ודם. בני ישראל סבורים שכל חוטא צריך תחילה להיענש ורק אח"כ יסלח לו. ה' שופט את האדם באשר הוא שם. ללא התחשבות בעברו.
הויכוח מופיע שוב בפרק ל"ג ביחזקאל:
ואתה בן אדם אמר אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה: אמר אליהם חי אני נאם ה' ה' אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל: ואתה בן אדם אמר אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו: באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עול כל צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות: ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה: חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות: כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה: ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה' והמה דרכם לא יתכן: בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם: ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה: ואמרתם לא יתכן דרך ה' איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל.
על דור המבול מסופר בספר בראשית:
ותשחת הארץ לפני הא-להים ותמלא הארץ חמס.
רש"י מבחין בפסוקים בין עבירות שבין אדם מקום המתוארות במילים:
ותשחת הארץ לפני הא-להים,
ותשחת - לשון ערוה ועבודת אלילים (סנהדרין נז) כמו (דברים ז) פן תשחיתון,
לבין עבירות שבין אדם לחבירו המתוארות במילים: ותמלא הארץ חמס- גזל.
התורה ממשיכה ומתארת:
וירא א-להים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
והנה כאשר הקב"ה מנמק לנח את השחתת כל היקום לא מופיעה ההשחתה והקב"ה מדגיש רק את החמס:
ויאמר א-להים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ.
ההחלטה להשמיד את כל האנושות באה בגלל החמס. ומפרש רש"י:
כי מלאה הארץ חמס - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל.
את דברי רש"י אלה מבאר המהר"ל מפראג בפירושו גור אריה:
ומפני כך חתימת הגזירה על הגזל, שהגזל הוא השחתת העולם, דהיינו הגזלנים מחריבים את העולם, שאין משא ומתן בעולם.
מקור פירושו של רש"י הוא בתלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד א:
אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ (בראשית ו'), וכתיב החמס קם למטה-רשע לא-מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא-נה בהם (יחזקאל ז' יא). אמר רבי אלעזר: מלמד שזקף עצמו כמקל, ועמד לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו: רבונו של עולם, לא-מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא-נה בהם.
ביום הכיפורים, בתפילת הנעילה לאחר כל וידויי היום, מאלף ועד תיו, אנו מזכירים פעמיים את עניין החמס ואומרים: "למען נחדל מעושק ידינו..."
והנה אנשי נינוה אשר חמס בכפיהם, כפי שמעיד מלכם, שבים בתשובה:
וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, ומיד נאמר: וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם הא-להים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.
על כך מתרעם יונה. הוא אינו חפץ בתשובתם של רשעים. ובתפילתו הוא אומר לה': ...
אנה ה' הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה: ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי.
ואולם דעתו לא מתקבלת ה' חס על נינוה ועל אנשיה והיא ממשיכה להתקיים.
נסיים בדברי רמב"ם בהלכות תשובה פרק א הלכה ג:
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, (יחזקאל ל"ג) ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם. (ויקרא ט"ז ל)