בעור מעשרות ווידוי מעשרות
מחבר: יהודה איזנברג
דברים י"ד ודברים כ"ו
תוכן המאמר:
פרשיות התורה
זמן הבעור
כיצד היה הבעור
הווידוי
מצוות וידוי
כיצד היה הווידוי
הווידוי ופרושו
בעור ווידוי בזמן הזה
פרשיות התורה
(א) פרשת ראה, דברים י"ד
28. "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך
29. ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה."
(ב) פרשת כי תבוא, דברים כ"ו
12. "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו.
13. ואמרת לפני ה' אלקיך: בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצוותך אשר צוויתני לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי.
14. לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צוותני
15. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו - ארץ זבת חלב ודבש."
זמן הבעור
(ג) מסכת ראש השנה דף י"ב עמוד א'
אמר רב יהושע בן לוי: "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית
שנת המעשר" (דברים כ"ו 12) - שנה שאין בה אלא מעשר אחד. (רש"י: נוהג בה
מעשר אחד משני המעשרות שנהגו בשתי השנים שלפניה). הא כיצד? מעשר ראשון
ומעשר עני, ומעשר שני יבטל. או אינו אלא אף מעשר ראשון יבטל?! תלמוד לומר:
"ואל הלויים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר
נתתי לכם מאתם בנחלתכם" (במדבר י"ח) הקיש הכתוב [את מעשר ראשון] לנחלה:
מה נחלה אין לה הפסק - אף מעשר ראשון אין לו הפסק.
שאלה 1
באילו שנים נוהגים המעשרות להלן: תרומה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני?
(ד) רבי יעקב צבי מקלנבורג, "הכתב והקבלה"
"שנת המעשר" - יראה שהספרי והגמרא פרשו "מעשר אחד", מפני שהכתוב אמר
"שנת המעשר" בלשון יחיד. ואיני מבין, שהרי מכל מקום נוהגות בו שני מעשרות,
ויהיה נקרא "שנת המעשרות" בלשון רבים? ולולא דבריהם הייתי מפרש "שנת"
לשון "השתנות", כמו "ואני ה' לא שניתי" (מלאכי ג'). ונקראה השנה השלישית
בשם "שנת המעשר", להשתנות המעשרות בו: תחת מעשר שני נוהג מעשר עני.
שאלה 2
יישב את שאלתו בדרך אחרת!
שאלה 3
סכם את ההסברים לכך שמעשר שני אינו נוהג בשלישית ובשישית!
(ה) ירושלמי מעשר שני ה' ג' (והשלמות מספרי)
"מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא" (דברים י"ד 28)
יכול מראש השנה של שלישית? תלמוד לומר "מקצה" (קץ-סוף). יכול בראש השנה
של רביעית? תלמוד לומר "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה
השלישית" (דברים כ"ו 12). יכול אפילו בחנוכה? הרי אני דן: נאמר כאן "מקצה
ונאמר להלן "קץ" - "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות" (דברים
ל"א 10). מה "קץ" האמור להלן רגל, אף "קץ" האמור כאן - רגל. אי מה "קץ"
האמור להלן חג הסוכות, אף כאן חג הסוכות? תלמוד לומר "כי תכלה לעשר" -
רגל שכלו בו מעשרות, הוי אומר: זה פסח. מכאן אמרו: ערב יום טוב האחרון של
פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית;
ובשביעית מפני מעשר עני שבשישית.
שאלה 4
עיין ברש"י לדברים כ"ו 12 והוכח כי בפסח כלים המעשרות.
שאלה 5
מה למדים מהמילה "מקצה"; מה מהמילה "קץ" ומה מ"תכלה"?
(ו) הכתב והקבלה כ"ו 12
"בשנה השלישית" - המובן בלשון הזה שהאדם עומד בתוך השנה השלישית
ומפריש המעשר של שנה שניה. ובאמת הפסוק עוסק בעומד בתוך השנה הרביעית
ומפריש המעשר של שנה שלישית. (ראה ברש"י). והיה ראוי לומר "כי תכלה
לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה הרביעית"?! לכן כתב רבי אליהו מזרחי
(הרא"ם) שחסר שי"ן, וכאלו אמר "שבשנה השלישית". ופירושו: תבואתך שבשנה
השלישית, דהיינו של שנה שלישית. ולא ניחא דעתי להוסיף אותיות בתורה. אבל
שימוש הבי"ת מצאנוה גם להוראת תכלית הדבר וסופו. כמו "ויהי בימים הרבים
ההם וימת מלך מצרים" - מיתתו היתה בכלות הימים הרבים. וגם כאן - "בשנה
השלישית" - אחר כלות השנה השלישית.
שאלה 6
מנין שהבעור הוא בפסח של רביעית ולא בפסח שלישית?
(ז) אברבנאל, באור לדברים כ"ו
הזמן הראוי לווידוי מעשר היה מיד אחר ההגדה בהבאת הבכורים, בעמדו שם לפני ה'.
הזמן בו מביאים בכורים לפי רמב"ם הלכות בכורים ב', ו' הוא מעצרת (שבועות) ועד חנוכה. לפי זה שונה הזמן שקבע אברבנאל מהזמן שנקבע להלכה בחודשיים. אברבנאל קבע זמן זה לפי סמיכות הפרשיות של הבאת בכורים ווידוי מעשר, ובניגוד להלכה.
דין בעור מעשרות שנקבע לו זמן בפסח של רביעית ושביעית הוא בנוסף לדין קבוע של "כי תדר נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו" (דברים כ"ג 22). דין "בל תאחר" הוא איסור לאחר את הנדרים יותר משלשה רגלים משעת הנדר. תרומות ומעשרות גם הם בכלל דין "בל תאחר". בשאלה מתי עובר אדם על "בל תאחר" ומה היחס שבין מצוות "בל תאחר" למצוות בעור - כמה הסברים. תוספות במסכת ראש השנה דף ד' אומרים כי חובת בעור קיימת גם לפני הפרשת המעשרות, ואילו "בל תאחר" יש רק אם הפריש מעשרות ועוד לא נתנם. יש האומרים כי אדם עובר על "בל תאחר" רק שלוש רגלים לאחר עונת הבעור. ויש המבארים ששני האיסורים מקבילים, וכי אדם עובר גם על מצוות הבעור וגם על "בל תאחר".
כיצד היה הבעור
(ח) משנה מעשר שני ה', ו'
כיצד היה הבעור? נותנים תרומה ותרומת מעשר לבעלים (=כהן); ומעשר ראשון לבעליו (=לוי) ומעשר עני לבעליו. ומעשר שני והביכורים מתבערים בכל מקום. רבי שמעון אומר: הביכורים ניתנים לכהנים כתרומה.
הווידוי
(ט) בערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצוותך אשר צוויתני לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי. לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת. שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צוויתני. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש.
מצוות וידוי
(י) ספר החינוך
משרשי המצוה, לפי שסגולת האדם וגודל שבחו הוא הדיבור, שהוא יתר בו על מיני הנבראים. שאילו מצד יתר התנועות - גם שאר בעלי חיים יתנועעו כמוהו. ועל כן יש הרבה מבני אדם שיראים מלפסול דבורם שהוא ההוד הגדול שבהם, יותר מלחטוא במעשה.
ובהיות עניין המעשרות והתרומות דבר גדול, וגם כי בה תלויה מחיית משרתי הא-ל - היה מחסדיו עלינו, כדי שלא נחטא בהן, להזהירנו עליהם להפריש אותם, ושלא ליגע וליהנות בהם בפועל, וגם שנעיד על עצמינו בפינו בבית הקדוש שלא שקרנו בהם ולא עכבנו דבר מהם. וכל כך כדי שנזהר מאוד בעניין.
שאלה 7
מדוע יתכן כי אדם יוכל לחטוא במעשה, אך לא יסכים לרמות בפיו ולומר כי לא חטא?
(יא) אברבנאל, בבאורו לדברים כ"ו
מעשר שני, להיותו נאכל לבעלים, היו שם שמחים בו, ובהליכה אותו לבית המקדש ישמחו ויגילו, כי יתפרסמו נדבותם ומתנותיהם. אבל במעשר עני ירע בעיני האדם שיתן את עניו ויגיע כפיו לזרים, ולא יאכל בטובה, וגם: לפי שהיה נותן כחו לעניים בשערים, ולא היה מוליכו לירושלים, להודות לה' ולהתפרסם בנדבותיו ובמתנותיו - הנה בעבור זה ראה לצוות שבשנת מעשר עני, שהיא השנה השלישית אחרי השמיטה, ואחרי כלותו לעשר את כל מעשר תבואתו ואחרי תתו אותו ללוי לגר ליתום ולאלמנה לאכלו כמו שבא שמה במצווה, יתוודה שנתן לעני, ולא אכל הוא ממנו. והיה תועלת עצומה בווידוי הזה, שבעבורו ישתדל כל אדם לקיים את המצווה, כדי שיוכל להתודות עליה בדברי אמת "בערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו" ולא ירע עינו בתתו אותו בשערים, כיון שעתה, בעת הווידוי בירושלים ובית השם יתברך - תתפרסם נדבתו וענתה בו צדקתו ויהללוהו בשערים, וכאילו הקריבהו לפני ה'.
שאלה 8
מה בין מעשר שני למעשר עני, ומהן הסיבות שאדם חשוד על התחמקות ממעשר עני יותר ממעשר שני?
שאלה 9
אילו מעשרות כולל הווידוי לפי אברבנאל, ואילו לפי ההלכה? עיין מקורות ח', י"ג.
שאלה 10
מה טעם וידוי מעשר לפי אברבנאל, ומה טעמו לפי בעל החינוך?
ספקות בפרשת הווידוי
(יב) אברבנאל בבאורו לדברים כ"ו
הספקות בווידוי מעשר הם:
1. למה הוצרך לספר בו כל המעשים אשר עשה ואשר לא עשה, כי כאשר יעשה האדם מצוה כהוגן מה צורך שיתהלל האדם בפיו על מה שעשה?
2. ואם היה צורך בווידוי הזה, למה לא צוה עליו בפרשת ראה, כשצוה על המעשה - שמה יצווה על הודוי, כמו שכאן, במצוות הביכורים, צווה על ההגדה. שיעשה המגיד בהבאתם. לא שיצווה שם [בפרשת ראה] על הבעור, וכאן (בפרשת כי תבוא) על הודוי.
3. למה לא אמר לעניין הווידוי "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'" כדרכו ביתר המצוות אשר יעשו בבית הבחירה?
4. ולמה צווה עתה ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, בהיות שכבר צווה עליו במקום המצווה (בפרשת ראה) בביאור?
כיצד היה הווידוי
(יג) משנה מעשר שני ה', י' (ספרי תבוא)
כיצד היה הווידוי? "בערתי הקודש מן הבית" - זה מעשר שני ונטע רבעי; "נתתיו
ללוי" - זה מעשר לוי (ברטנורא: מעשר ראשון) ; "וגם נתתיו" - זו תרומה ותרומת
מעשר; "לגר ליתום ולאלמנה" - זה מעשר עני, הלקט והשכחה והפאה, אף על פי
שאינן מעכבין את הודוי. "מן הבית" - זו חלה.
(יד) רמב"ם, מעשר שני י"א, י"ב
"וגם נתתיו" - מכלל שקדמתו מתנה אחרת, והיא תרומה גדולה ותרומת מעשר.
שאלה 11
אילו מעשרות מפורשות בכתוב, ואילו נלמדות מדויקים?
שאלה 12
על אילו מעשרות מתוודים לפי הסברו של אברבנאל, מקור י"א?
הווידוי ופרושו
באור מפורט לווידוי המעשר נמצא במשנה מעשר שני, ה', י' - י"ג. כאן יובאו רק פרטים המוסיפים על המבואר במשנה.
(טו) רבי יוסף בכור שור
"בערתי הקודש" - מעשר שני קרוי קודש, דכתיב בו "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה' (ויקרא כז 30); שצריך לאכול לפני ה' בירושלים. וכרם רבעי נמי קרוי קודש, שכתוב "קודש הלולים" (ויקרא יט 24).
(טז) רבי יוסף בכור שור
"לא אכלתי באוני ממנו" - מן המעשר, שהרי צוה הקב"ה לאכלו בשמחה, שכתוב (דברים יב - 1718) " לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו ושמחת ..."
(יז) אברבנאל
"לא אכלתי באוני ממנו" - עם היותו מעשר עני, והיה לי עניות הרבה, לא מצאתי התר לעצמי לאכול ממנו לומר "גם אני עני". "לא בערתי ממנו בטמא" – לא הפרישו מהפחות ומהטמא, אלא מהמשובח בתבואה.
לא נתתי ממנו למת
(יח) ספרי דברים ראה ז'
לא נתתי ממנו למת - לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת. דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי עקיבא: אם לחי אסור, כל שכן למת. אלא מה תלמוד לומר "למת" - שלא נתתי אפילו בדבר טהור. רמב"ן : פירוש - רבי עקיבא דורש "ולא נתתי ממנו" - שלא עשיתי ממנו חליפין אפילו בדבר טהור הראוי לאכילה. בעניין ששנינו "אין מוכרים אותו ואין מחליפים אותו ... ויהיה "למת" - על דעתו [של רבי עקיבא] מחובר למעלה "לא אכלתי ממנו באוני למת".
(יט) רמב"ם, הלכות מעשר שני ג', י'
מעשר שני ניתן לאכילה ושתיה, שנאמר "ואכלת לפני ה' אלקיך". וסיכה כשתיה. ואסור להוציאו בשאר צרכיו, כגון ליקח בו כלים ובגדים ועבדים, שנאמר "לא נתתי ממנו למת" - כלומר: לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף.
(כ) רמב"ן, לדברים כ"ו 14
רבי משה עשה מלת "למת" בכאן כינוי לדברים אשר לא יחיה האדם בהם. ואלו דברי הבאי.
(כא) רבי יוסף קארו, "כסף משנה" לרמב"ם הנ"ל
משנה בסוף מעשר שני: "ולא נתתי ממנו למת - לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים". ומשמע לרבינו [הרמב"ם] שבדרך "אפילו" נשתנתה המשנה. (דהיינו: לא לקחתי ממנו אפילו ארון ותכריכים). משום שאפשר לדחות ולומר שדוקא אמר "למת", אבל בשביל חי בדומה למת, דהיינו ליקח בגדים בשביל חי - מותר. לכך כתב רבינו שאין לומר כן, שגם זה בכלל "למת", כיון שאינו דבר שהוא חוזר להיות "חי", דהיינו אכילה ושתיה.
רבי יוסף קארו ב"כסף משנה" מגן על רמב"ם מהשגת רמב"ן. רמב"ם לא התכוון לפרש כי "מת = "דבר שאינו מקיים את הגוף" כפי שטען נגדו רמב"ן, אלא אמר כי "למת" פירושו "אפילו לצרכי מת" ובכלל זה כל דבר שאין החי מתקיים ממנו. ואמנם בהלכות מעשר שני יא, טו כותב רמב"ם: "ולא נתתי ממנו למת - שלא לקח ממנו ארון ותרכיכים" - כפי הפירוש שבמשנה.
(כב) רבי אברהם בן עזרא, דברים כ"ו 14
"למת" - לצרכי מת. ויש אומרים לעבודה זרה. והטעם באלה הדברים ("לא אכלתי" "לא בערתי" "לא נתתי") כי אסור הוא שיוציא מהדגן לשום דבר, עד תת המעשר שהוא קודש. כי אם יתן מהמותר (מהשארית) - הוא דרך בזיון. ואף כי אם נתן בטמא.
(כג) אברבנאל
"לא נתתי ממנו למת" - מנהג הרמאים בימים ההם, כדי שלא יתנו המעשר כולו לעניים, היו אומרים שכבר נתנוהו לעניים שכבר מתו, כדי שלא יוודע הדבר.
שאלה 13
פרושים שונים ומגוונים לביטוי "למת". סכם את הפרושים של הספרי, רמב"ם כפי שהבינו רמב"ן: רמב"ם כפי שהבינו רבי יוסף קארו; אבן עזרא ואברבאל.
(כד) ירושלמי מעשר שני ה', ה'
ר' הונא בר אחא בשם רבי אלכסנדרא: בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצווה. שכל "השקפה" שבתורה ארורה, וזה "השקיפה ממעון קדשך" - בלשון ברכה.
שאלה 14
היכן מצויה במקרא "השקפה" לקללה?
(כה) רבי יוסף בכור שור
"השקיפה ממעון קדשך ... וברך את עמך ... כאשר נשבעת" - כאשר קיימתי מצותך - קיים מה שהבטחתני עליהם לברך את עמך ישראל. כמו שכתוב "והיה עקב תשמעון ... ואהבת וברכך והרבך" (דברים ז' - 1312).
(כו) אברבנאל בבאורו לדברים כ"ו
ועתה ראה פירוש הכתובים: "כי תכלה לעשר כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי ... - " ואין הכוונה כאן לצוותו שיתנו ללוי לגר ליתום ולאלמנה, כי זה כבר צוה עליו במקומו. אבל פירושו: אחר שתכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, ולתת המעשר עני ההוא לגר ליתום ולאלמנה שיאכלו בשעריך כמו שצוה עליו שמה - הנה אז אנכי מצוך שבהיותך עומד לפני ה' אלקיך בהגדת הבכורים, שהזכרה לפני פרשת וידוי מעשר, התוודה גם כן על המעשר-עני הזה, ותאמר לפניו יתברך באותו המקום המקודש, לפני מזבח ה' אלקיך: "בערתי הקודש מן הבית" - רוצה לומר: ה' אלקיהשמים ואלקי הארץ, גלוי וידוע לפניך שלא הבאתי בגזל ועושק המעשר עני, עם היות שצוית שלא אוכל אני ממנו ולא אביאנו, הנה לא רעה עיני בו מתתו לעניים, כי אני בערתי הקודש - שהוא המעשר עני ההוא - מביתי, וגם נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה.
שאלה 15
עיין בדברי אברבנאל במקורות ז', י"א, י"ז, כ"ג, כ"ו, ויישב את שאלותיו במקור י"ב.
שאלה 16
סכם את כל הפרטים שבהם שינה אברבנאל בפרושו מן ההלכה שבידינו.
בעור ווידוי בזמן הזה
(כז) רמב"ם, הלכות מעשר שני י"א, ד'
אין מתודים אלא ביום. וכל היום כשר לווידוי המעשר. ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות.
(כח) ראב"ד, בהשגה לרמב"ם
אמר אברהם: זה שיבוש, שהווידוי אינו אלא לפני ה', ואין "לפני ה'" אלא בבית. מחלוקת רמב"ם וראב"ד קשורה למחלוקת אחרת שביניהם: רמב"ם (בהלכות בית הבחירה פרק ו') פוסק שקדושת ירושלים קיימת לעולם ולא בטלה עם חורבן המקדש, ואילו ראב"ד סבור שאין עכשיו קדושה במקדש ובירושלים. כיון שכך - פוסק רמב"ם שמתוודים היום לפני ה' בירושלים, וראב"ד חולק עליו. - הערת הרב ש' מן ההר.
(כט) רדב"ז, בתשובה לדברי הראב"ד
ואני תמה על השגה זו, שהרי רבנו ביאר בסמוך כוונתו, וכתב "ומצוותו במקדש שנאמר לפני ה', ואם התודה בכל מקום - יצא". כלומר: אפילו שלא בפני הבית. וכיון שאם התוודה בכל מקום - יצא אם כן חייב להתוודות בכל מקום, אפילו שלא בפני הבית. הלכך מה שכתוב "לפני ה'" - אינו אלא למצווה מן המובחר. אבל לעולם חייב להתוודות בכל מקום, כיון שאתה מודה שחייב לבער בכל מקום. שהרי הווידוי - על הבעור הוא בא. ועלו דברי רבנו כהוגן, אין בהם נפתל ועיקש.
(ל) רבי יוסף קארו, "כסף משנה" לרמב"ם
ואפשר לומר, שטעם רבנו, שכיון שהוא חייב לבער אפילו שלא בפני הבית, למה ימנע מלהתוודות? ואי משום "לפני ה'" - אינו מוכרח, שבכל מקום הוא לפני ה'.
שאלה 17
מלא את הטבלה וציין את פסקו של כל אחד מהפוסקים ביחס לווידוי ולבעור בזמן הזה.
|
|
רמב"ם
|
ראב"ד
|
רדב"ז
|
ר' יוסף קארו
|
|
בעור
|
|
|
|
|
|
וידוי
|
|
|
|
|
שאלה 18
פרש את הביטוי "לפני ה'" לפי רמב"ם ראב"ד ור"י קארו.
רבי יוסף קארו, נאמן לדבריו כאן, פסק בשלחן ערוך יורה דעה, סימן שלא סעיפים ק"מ - קמ"ו כרמב"ם, ופרש ואמר כי "בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתוודות". אלא שהגבלה חמורה לווידוי: אדם עומד לפני ה' ואומר "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" - ואין אנו יכולים לומר זאת בודאות. (טעמים נוספים ראה מקור ל"א). משום כך אנו מבערים היום, ולא מתוודים.
(לא) אנציקלופדיה תלמודית, מתוך הערך "וידוי מעשר"
וידוי אם נוהג בזמן הזה - נחלקו ראשונים: יש סוברים בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב להתוודות. לפי שהווידוי על הבעור הוא בא, וכל זמן שחייב בבעור חייב בווידוי ... ובזמן הבית מצוותו במקדש, שנאמר "לפני ה'". ואם התוודה בכל מקום - יצא. ולא נאמר "לפני ה'" אלא למצווה מן המובחר. ויש חולקים וסוברים שאין הווידוי אלא בזמן הבית ובבית המקדש, שנאמר "לפני ה'", ואין לפני ה' אלא בבית. להלכה כתבו אחרונים שאין הווידוי נוהג בזמן הזה (חזון איש, חיי אדם). מפני שלדברי הכל הווידוי בזמן הזה מדרבנן, ולכן יש לסמוך על הראשונים הסוברים שאינו נוהג בזמן הזה. ועוד: שאף לסוברים שנוהג שלא בזמן הבית, אין להתוודות בימינו, מפני שמפרישים בטומאה, שהרי כולנו טמאי מתים. ועוד: שאין אנו נותנים תרומה וחלה לכהן. ועוד: שאין אנו בטוחים שלא עברנו בכל השנים על אחד מהדברים המעכבים את הווידוי, והרוב אינם מן המדקדקים ואינם ראויים להתוודות. ויש מי שכתב שאף בימינו נוהג הווידוי.
שאלה 19
מצא, על פי עיון במקורות כ"ז - ל' מי הם בעלי הדעות השונות שהוזכרו כאן.
שאלה 20
מהם הטעמים השונים של הפוסקים שאין וידוי כיום, למרות שיש בעור?