עיונים בפרשת כהן משוח מלחמה
מחבר: יהודה איזנברג
דברים כ
תוכן המאמר:
מבנה הפרשה
מצוות הפרשה
סדר ההכרזות ומקומן
באיזו מלחמה?
לא תירא מהם
השבים מן המערכה
הירא ורך הלבב
שרי צבאות
סיכום
מילות מפתח: משוח מלחמה, מלחמת רשות, מלחמת מצווה, חוזרים מעורכי מלחמה
מבנה הפרשה
(א) דברים כ' 1 - 9
1. "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלקיך עימך המעלך מארץ מצרים.
2. והיה כקרבכם אל המלחמה
3. וניגש הכהן ודיבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ועל תעצרו מפניהם.
4. כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם.
5. ודברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו.
6. ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו - ילך וישב לביתו פו ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו.
7. ומי האיש אשר ארס אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות בלחמה ואיש אחר יקחנה.
8. ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב - ילך וישב לביתו ולא ימס את לב אחיו בלבבו.
9. והיה ככלות השטרים לדבר אל העם - ופקדו שרי צבאות בראש העם."
מצוות הפרשה
(ב) אברבנאל
אחר שנתן למודים בעניין הנביא ובעניין השופטים הראשונים ובעניין ב"ד הגדול – נעתק לדבר בעניין המלחמות שהוא למוד כולל למלך ולשופטים, ויש בו גם כן מה שיתייחס לכוהנים, כמו שזכר מהכוהן המשוח מלחמה.
שאלה 1
ציין בדיוק את מקומם של הנושאים הקודמים לפרשתנו.
שאלה 2
מה בעניין המלחמות משותף למלך, שופט וכהן?
(ג) רמב"ן
זו מצווה מחודשת, אמרה להם עתה בבואם במלחמות.
שאלה 3
מה פרוש "מצווה מחודשת"? עיין בהקדמת רמב"ן לספר דברים!
(ד) רמב"ם, הלכות מלכים פרק ז'
ג. עת שעורכין המערכות והם קרבים להלחם, משוח מלחמה עומד במקום גבוה וכל המערכות לפניו. ואמר להם בלשון הקודש: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (3 – 4). עד כאן אומר משוח מלחמה וכהן אחר תחתיו משמיע אותו לכל העם בקול רם.
ואחר כך מדבר משוח מלחמה: "מי האיש אשר בנה בית חדש ... ומי האיש אשר נטע כרם ... אשר ארש ..." (5 – 7). עד כאן משוח מלחמה מדבר והשוטר משמיע לכל העם בקול רם. ואחר כך מדבר השוטר מעצמו ואומר: "מי האיש הירא ורך הלבב" ושוטר אחר משמיע.
ד. ואחר שחוזרין כל החוזרין מעורכי המלחמה - מתקנין את המערכות ופוקדים שרי צבאות בראש העם, ומעמידים מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים, וכשילים של ברזל בידיהם. הרוצה לחזור מן המלחמה - הרשות בידם לחתוך את שוקו, שתחילת נפילה - ניסה. במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה - במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
ט. כל אלו שחוזרין מעורכי המלחמה - כששומעים דברי הכהן חוזרים. ומספקים מים ומזון לאחיהם שבצבא, ומתקנים את הדרכים.
שאלה 4
השווה את דברי רמב"ם לפרוש רש"י.
שאלה 5
את מי ממעט רמב"ם בהלכה ט? עיין דברים כד 5 ורש"י שם!
(ה) רמב"ם, ספר המצוות, קצ"א (תרגום הרב קפאח)
הצווי שנצטווינו למנות כהן שינאם לפני העם את נאום המלחמה ויחזיר מי שאינו ראוי להלחם, הן מפני חולשתו, הן מפני שמחשבותיו תלויות בדבר הגורם לו חוסר גישה למלחמה - והם שלשת הדברים שבאר הכתוב. ורק אחר כך מתחילים במלחמה. וכהן זה נקרא "משוח מלחמה" ויאמר בנאומו בלשון הנזכר בתורה, ויוסיף בעניין זה דברים המעוררים את העם למלחמה, ומביאים אותם למסור את נפשם על ניצחון דת ה' ועל הנקמה בסכלים המקלקלים את סדר הישוב. והוא אמרו יתעלה: "והיה בקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן" (2). ואחר כך שצווה להכריז בשורות הצבא להחזיר רכי הלבב, וכל מי שבנה ולא ישב או נטע ולא אכל או ארס ולא כנס. כמו שבאר הכתוב, והוא אמרו: "ודברו השוטרים" (5). אמרו בגמרא - כהן ושוטר משמיע.
וכל זה כלומר: נאום משוח מלחמה וההכרזה בערכי המלחמה - אינה חובה אלא במלחמת הרשות, ובה נוהג דין זה. אבל מלחמת מצווה אין בה שום דבר מכל זה, לא נאום ולא הכרזה, כמו שנתבאר בפרק ח' מסוטה, ושם נתבארו דיני מצווה זו.
(ו) ספר החינוך, מצווה תק"ב
ויוסף עוד משלו דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישיאום לסכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהינקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות. וכן אמרו ז"ל במסכת סוטה: "ודברו השוטרים - כהן מדבר ושוטר משמיע".
שורש מצווה זו ידוע, כי בשעת מלחמה צריכים אנשי המלחמה חיזוק ומפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד - צוותה התורה להיות הממונה לחזק בדברים הטובים - מן הכוהנים, שהם מבחר העם.
והעניין להיות מחזירים מן המלחמה מי שנטע כרם ולא אכל ממנו או אירס אישה ולא לקחה, או בנה בית ולא שכן בו, וכן הירא מעבירות שבידו - גם זה הדבר ראוי וכשר, כי כל אלו בני אדם חלושים מאוד, יניאו לב חבריהם, וכעניין שכתוב בפירוש "ולא ימס את לבב אחיו". וכל דרכי התורה יושר ואמת.
(ז) מנחת חינוך, מצווה תק"ב
גם נראה פשוט שהכהן והשוטרים אסורים להוסיף על הפסוקים שבתורה, רק צריכים לומר מה שציוותה התורה. כמו ברכת כוהנים שאסור להוסיף ברכה... וצריך עיון על הרב המחבר שכתב "ויוסף עוד דברם משלו" - מנין לו? שוודאי אסורים להוסיף, דמאי שנה. (- מה שונה) מכל המצוות, וברכת כוהנים.
שאלה 6
מה דעת רמב"ם בשאלה שעורר מנחת חינוך?
שאלה 7
עיין במקורות: דה"ב ל"ב 6 - 8, דה"ב פרק כ', נחמיה ד' 8. מה תסיק ממקורות אלה לגבי שאלת בעל "מנחת חינוך"?
סדר ההכרזות ומקומן
(ח) ירושלמי סוטה, פרק ח' הלכה א'
לא מסתברא דלא (לא מסתבר שלא, אך מסתבר שכך הדבר) ופקדו שרי צבאות בראש העם (9). ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם (2). מאן די מתקון לו (לאחר שמתקן מערכות מלחמה) הוא משמע לו (אז משמיע להם עניני מלחמה). אין מקרא אמור על סדר.
הערה: ההשלמות בסוגריים - עפ"י "פני משה" ו"קרבן העדה".
שאלה 8
מהו הסדר בדה"ב לב 8 - 6?
(ט) ספרי דברים כ'
"והיה כקרבכם אל המלחמה" (2) יכול זה יום שקרבים בו למלחמה? כשהוא אומר "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה (3) הרי היום קרבים בו למלחמה אמור. הא מה תלמוד לומר "והיה כקרבכם אל המלחמה" (2)? כיון שמגיעים לספר כהן מתנה עליהם כל התנאים הללו.
(י) בבלי, סוטה דף מ"ב
תנו רבנן: פעמיים מדבר עמם: אחת בספר, ואחת במלחמה, בספר מה הוא אומר? "שמעו דברי מערכי המלחמה - וחזרו". במלחמה מה הוא אומר? "אל ירך לבבכם , אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו" (3).
הערה: כיון שמדובר כאן במלחמת רשות - מתנהלת זו בחוץ לארץ. על כן דנים בנעשה בספר - בדרך אל המלחמה, וכן במתרחש במקום המלחמה - מעבר לגבול, בחוץ לארץ.
בביאורו למשנה "ואלה שאינם זזים ממקומם" (מג.) כותב רש"י: "דהנך לדעיל (המזכרים בדף מ"ב.) הולכים עד לספר ושם שומעים דברי כהן וחוזרים מן המערכה לארץ ישראל, ואינם חוזרים לבתיהם אלא עוסקים בסיפוק מים ומזון להולכי מלחמה. ואלו (המזכרים בדף מ"ג.) אין זזין ממקומם אפילו ללכת עד הספר ולשוב על פי כהן". (להבנת שיטת רש"י עיין גם לחםמשנה, הלכות מלכים ז' ב').
שאלה 9
האם דברי הכהן בספר רמוזים במקרא? עיין רש"י פסוק 2 ומקור ט'.
שאלה 10
קבע אילו פסוקים מתייחסים לספר, ואילו למקום הקרב.
(יא) מה משמעות הביטוי "ערכי מלחמה", ומה ניקודו?
בספר "מלאכת שלמה" סוטה ח' ב'הביא 2 דעות: נקוד הע' בפתח או בסגול.
"ערוך השלם" כתב: ע' סגולה. "משברי ים" לרב וינקל מנקד בחולם, ע"פ דה"א י"ב 33,
וכך הרב זוין, "לאור ההלכה" עמוד ל' בהערה.
נראה כי ההבדלים קשורים בהסברים השונים למקום ממנו חוזרים שבי המלחמה. לפי רש"י (מקור י') וגרסת רידב"ז ברמב"ם ( מקור י"ב ) הייתה החזרה מן הספר. לפי זה חוזרים המשוחררים "מעורכי המלחמה" - מהלוחמים.
בתוספתא פרק ז' מובא "פעמיים יוצא ומדבר עימהם, אחת בספר, ואחת במערכי המלחמה. שבספר מהו אומר? ילך וישמע דברי כהן. במערכי המלחמה מה הוא אומר? "מי האיש אשר בנה". (בתוספתא צוקרמנדל הושמטה המילה "במערכי" במשפט הראשון, אך תמורתה נוסף "מי ששומע ילך לשמוע מערכי - כהן-מלחמה"). לפי התוספתא, ולפי גרסת הספרים ברמב"ם, יהיה הביטוי ערכי מלחמה בסגול, דהיינו מקום הקרב, סדר הקרב. במשמעות הכתוב "ערך לחם" (שמות מ' 23) שמשמעו סדר לחם.
(יב) רמב"ם הלכות מלכים ז' ב'
גרסת הספרים:
שתי פעמים מדבר משוח מלחמה אל העם: אחת בספר בעת שיוצאים קודם שיערכו המלחמה.
אומר להם: "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו" (6) כשישמע דבריו יחזור מעורכי המלחמה. ואחת בעורכי המלחמה אומר: "אל תיראו ואל תחפזו" (3).
גרסת רידב"ז:
שתי פעמים מדבר משוח מלחמה אל העם: אחת בספר בעת שיוצאים קודם שיערכו מלחמה.
אומר להם: "מי האיש הירא ורך הלבב" (8) כשישמע הדבר חוזר מיד מעורכי המלחמה. ואחת בעורכי המלחמה אומר: "אל תיראו ואל תחפזו" (3).
שאלה 11
מלא את הטבלה וציין מה עושים בכל מקום.
|
|
בספר
|
במערכה
|
|
גרסת הספרים
|
|
|
|
גרסת רידב"ז
|
|
|
שאלה 12
בדוק איזו משתי הגירסאות מתאימה לגמרא מקור י' ולספרי מקור ט'.
שאלה 13
סדר את פרשתנו לפי סדר המעשים ומקומם מן המוקדם למאוחר. עשה זאת לפי שתי הגירסאות ברמב"ם, וכלול בתשובתך את דברי הירושלמי מקור ח'. מה מובן לך יותר?
(יג) רבי יצחק עראמה "עקדת יצחק"
נתבאר כי הכרזת "שמע ישראל" (3) נעשית ביום המלחמה ממש, ושאר ההכרזות נעשות ביום צאתם מהספר. ואם כן, למה לא נכתבו בתורה על הסדר הזה? והקדים המאוחר? אלא: יראה ששמר בזה יחס מעלות הכרזות והמכריזים. כי הראוי שתקדם במעלה ההכרזה האלקית המוחלטת, הנעשית על יד הכהן המשוח לבדו; ושההכרזה אשר מההשגחה המשותפת, הנעשית על יד כהן ושוטר - תסודר שניה לה; והשלישי, מהנהגה האנושית, הנעשית על יד השוטר לבד - באחרונה.
שאלה 14
לפי איזה מהדעות אין הפרשה כתובה על הסדר?
שאלה 15
קבע אילו פסוקים הם "הכרזה אלהית", אילו "הכרזה מהשגחה משתפת" ואילו "הנהגה אנושית". נמק את דברי בעל "עקדת יצחק". ראה רמב"ן מקור ל"ג.
(יד) אברבנאל לדברים כ'
והנה: ההכרזה הראשונה הייתה לשלמים, ליראי ה' ולחושבי שמו ושומרי מצוותיו. וההכרזה השניה הייתה לאנשים החפצים במצוות, אע"פ שלא היו שלמים בהם. אבל ההכרזה השלישית, שהייתה כנגד אנשי עוולה ועוברי עבירה, לא נתייחדה אל הכהן.
שאלה 16
סכם את דברי אברבנאל בצורה זו:
דיבור________ מכוון ל ________ נאמר ע"י ________ מפני _________
שאלה 17
איך הסביר רמב"ן (סוף פסוק 1) ובעל החינוך (מקור ו') את קביעת המדברים?
באיזו מלחמה
(טו) ספרי
"כי תצא למלחמה" (1), במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
(טז) רמב"ם, מלכים ה' א'
אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצווה. ואיזו היא מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם. ואחר כך נלחם במלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
שאלה 18
הגדר והדגם את המונחים "מלחמת רשות" ו"מלחמת מצווה".
(יז) רמב"ם, הלכות מלכים פרק ז' א'
אחד מלחמת מצווה ואחד מלחמת הרשות, ממנים כהן לדבר אל העם בשעת המלחמה, ומושחים אותו בשמן המשחה, וזהו הנקרא משוח מלחמה.
שאלה 19
קבע את הפסוקים העוסקים במלחמת מצווה ורשות, ואת העוסקים במלחמת רשות.
שאלה 20
השווה את דברי רמב"ם לדבריו בספר המצות (מקור ה). היש סתירה בין המקורות?
לא תירא מהם
(יח) אברבנאל
"כי תצא למלחמה על אויביך" - והנה נתן בזה שלש סבות שלהם היה להם לירא מאוד האחד מפני שנאת הלוחמים, שאם יפלו בידם לא ירחמו עליהם. ועל זה אמר "כי תצא למלחמה על אויביך". והשני - לחוזק האויבים וגבורתם, ועל זה אמר "וראית סוס ורכב" - כי בזה הייתה גבורתם. והשלישי - לריבוי האויבים וכמותם, וזהו אמרו "עם רב ממך". הנה עם כל הסבות האלה אמר וצווה "לא תיראו מהם", רוצה לומר: אילו היית עתיד להלחם בהם בכוחך ובגבורתך, היה ראוי שתירא מהם. אבל לה' הישועה, והוא ילחם לכם ואתם תחרישון. וכיון שה' אלקיך עמך להושיע ברב או במעט - ראוי הוא שלא תירא מהם, ושתאמר בלבבך רבים אתנו מאשר אותם. והביא ראיה עליהם מעניין יציאת מצרים, שהיה בלא חרב וחנית, וזהו אמרו "המעלך מארץ מצרים".
שאלה 21
השווה את פרוש אברבנאל לרש"י.
שאלה 22
מצא בדברי אברבנאל קטעי פסוקים מן המקרא.
שאלה 23
השווה פסוק 1 לדברים ג' 22; ז' 21, איזו מצווה נלמדת מהפסוקים? ראה מקור ל"ב.
(יט) העמק דבר
"ודבר אל העם" - לבד המבואר בפרשה, מדבר מוסר השכל להיות נזהרים בדבר רע בשעת הסכנה ובשעה שהשכינה שורה בקרבם. ועוד דברי מוסר לפי כח המדבר ולפי העניין.
שאלה 24
מהי עמדת הנצי"ב במחלוקת חינוך-מנחת חינוך (מקורות ו' - ז') ומה ההוכחה לדבריו? (עיין היטב בסוף פסוק 2 ותחילת 3).
(כ) העמק דבר
"אל ירך לבבכם" לעשות בהם רעה כשיפלו בידכם. "אל תראו" - מלעשות דבר בפועל. "ואל תחפזו" - לא תתנהגו במהירות כי אם במתון. "ואל תערצו" - בשיברון המחנה, להיות נמסר ביד השונא בשעה שתראו איזה דבר שלא בטוב.
שאלה 25
השווה בפרוט את דברי רש"י, וה"עמק דבר" בפרוש פרטי הפסוק. מהו הפירוש המובן לך ביותר? נמק!
(כא) ספרי
כי ה' אלהיכם - הם באים בניצחונו של בשר ודם, ואתם באים בניצוחו של מקום. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם. מי שהיה עמכם במדבר, הוא יהיה עמכם בעת מלחמה, וכן הוא אומר "להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" - מנחשים ועקרבים ורוחות רעות.
שאלה 26
מצא את הרעיון המובא בפסוקנו גם בתהילים ק"י 5, קמ"ד 8 - 3.
השבים מן המערכה
(כב) ספרי
למה נאמרו כל הדברים הללו? שלא יהיו ערי ישראל נשמות. או כדברי רבי יוחנן בן זכאי: בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב. כשהוא חוזר, יאמרו שמא בנה בית, שמא ארס אישה.
וכולם היו צריכים להביא עדותן, חוץ מן הירא ורך הלבב - שעדיו עמו: שמע קול הגפת תריסין - ונבעת ; קול צהלת סוסים - ומרתית. קול תקיעת קרנים - נבהל...
(כג) אברבנאל
למה זכר בית, כרם, אשר - ולא דבר אחר? ולמה אמר ואיש אחר יחנכנו, יחללנו, יקחנה – וכי אחר שהאדם ימות, מה לו אם איש אחר יחנך את ביתו או ייקח את אשתו?
אבל עניין זה כולו נאמר על האיש שהתחיל בדבר שיש מצווה בתכליתו ובהשלמתו, והיו מאוויו וחפצו להגיע הדבר ההוא אל תכליתו מפני קיום המצווה ועבודת האלקים אשר בה. ולכן זכר בית - ויהיה בו עניין המצווה שזכר ... "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך". וזכר כרם - מפני המצווה ... בשנה הרביעית לפדות אותו ... וזכר "אישה" שהיא מצווה לקחת אישה לעסוק בפריה ורבייה.
ולכן היה הצווי "ילך וישוב לביתו" כדי שיקיים מצוותו.
שאלה 27
עיין במקורות ה'; ו'; כ"ב; כ"ג; רמב"ן סוף פסוק 1, שופטים ז' 3 - 2 וקבע מהן הסבות להחזרה מן המערכה.
שאלה 28
עיין בפסוקים 5 - 7 וקבע מה מהפרושים נראה לך קרוב יותר ללשון המקרא.
שאלה 29
עיין בדברים כ"ח 30; ישעיהו ס"ה 21. האם מקורות אלה מסייעים לרמב"ן (סוף פסוק 1) או לאברבנאל (מקור כ"ג)?
(כד) עקדת יצחק
אחר שהבטיח הכהן את העם במאמר "שמע ישראל אתם קרבים" ... "כי ה' אלהיכם ההולך עמכם..." איך ישוב להניא את לבם באמרו "מי האיש אשר בנה בית ... מי האיש הירא ורך הלבב"- שדברים אלה יפילו עליהם אימתה ופחד?
שאלה 30
ענה על שאלתו!
(כה) ספרי (וברש"י)
"ילך וישוב לביתו" - שומע דברי כהן מערכי המלחמה וחוזר. "פן ימות במלחמה" - אם אינו שומע לדברי כהן - סוף שהוא מת במלחמה.
(כו) רמב"ן
ויהיה טעם "פן ימות" - שהוא יחשוב בלבו כן - וינוס. (שהרי כבר הבטיחו הכהן שה' יושיעם!) ועל דעת רבי עקיבא הוא כמשמעו (ראה רש"י פסוק 8) כי מי שירא אחר הבטחת הכהן איננו בוטח בה' כראוי, ולא יעשה לו הנס.
שאלה 31
מדוע "אם אינו שומע לדברי כהן סוף שהוא מת"? עיין גם ספורנו ומקור ו'.
(כז) רבי עקיבא צבי מקלנבורג, "הכתב והקבלה"
"ילך וישוב לביתו" - ממשמעות הדברים היה נראה שיחזרו לשבת בביתם, כלשון "וילך משה וישב אל יתר חותנו"; "לך שוב מצרים" - שההליכה בכל אלה היא בעצמה ההחזרה והתנועה ממקום שבו [הוא נמצא] עד בואו אל מקום שאליו [הלך]. אמנם אמרו חז"ל שהבונה ... והנוטע... אינם חוזרים לבתיהם אלא עוסקים בסיפוק מים ומזון להולכי המלחמה ותיקון הדרכים. ולדבריהם מהו "ילך וישוב לביתו"?
ונראה לי שהוא כעניין "ודוד הולך ושב לראות את צאן אביו" (ש"ב י"ז). שההליכה היא הריחוק מן המקום שבו, והשיבה היא החזרה אל המקום שהיה בו. וטעמו, שלא ישב דוד בקבע בבית שאול, כי אם היה הולך ושב תמיד מביתו לבית אביו. וכעניין "יצוא ושוב" (בראשית ח') שהוא יציאה וריחוק מן התיבה, וחזרה וקירוב אליה. וכן כאן : ילך וישוב לביתו - טעמו לא ישב בקבע בביתו, אבל ילך ושב תמיד אל ביתו ... ואינו חוזר ושב אל אנשי החיל רק לעת הצטרכותם אל ההספקה.
שאלה 32
מהי ההוכחה הלשונית לדברי רש"י בדברים כ"ד 5? עיין גם מקור ד'.
(כח) ספרי
"ודברו השוטרים" (5). יכול דברים של עצמם? כשהוא אומר "ויספו השוטרים לדבר אל העם"
(8), מלמד שהם הדברים של עצמם, ומה תלמוד לומר "ודברו השוטרים"? - כיון שהתחיל כהן לדבר - שוטר משמיע להם.
הירא ורך הלבב
(כט) ספרי
"ויספו השוטרים לדבר אל העם" (8) למדך שהם הדברים של עצמם.
שאלה 33
עיין ברמב"ם מקור ד', רש"י פסוק 8. חלק את הפרשה לקטעים וציין מי אמר כל קטע.
(ל) ספרי
"הירא ורך הלבב" (8) - שיש עבירות בידו בסתר - ילך וישוב לביתו. רבי עקיבא אומר: "הירא ורך הלבב" - כמשמעו. רבי יוסי הגלילי אומר: "ורך הלב" - זה בן שישים שנה.
שאלה 34
רש"י מצטט בפסוק 8 את דברי המשנה בסוטה מ"ד. בדוק במה שונים דברי ספרי מדברי המשנה.
(לא) רמב"ן
על דעת רבי יוסי הגלילי (עיין רש"י פסוק 8), כאשר הבטיח הכהן שהשם יושיעם, ולא יפקד מהם איש, ראוי שיבטחו בו הצדיקים, ויזהירו השוטרים את היראים מעבירות שבידם. ולכך תלתה לו התורה לחזור על ביתו וכרמו ואשתו - לכסות אל האחרים שחוזרים בשביל העבירות.
שאלה 35
עיין במקורות ל' - ל"א, רש"י וא"ע לפסוק 8 וסכם את הגישות בהסבר הפסוק.
שאלה 36
בירושלמי נאמר כי בשני מקומות אנו מוצאים כי התורה חסה על כבוד הבריות: בפרשתנו (רש"י פסוק 8 לפי רבי יוסי הגלילי) ובויקרא ו' 18. מצא את הרעיון של כבוד הבריות בשני המקומות ! (הדרכה: עולה היא קרבן נדבה, חטאת באה על איסור כרת).
(לב) רמב"ם, מלכים ז', ט"ו
מי האיש הירא ורך הלבב - כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה. ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב להרהר במלחמה ומבהיל עצמו, עובר בלא תעשה. שנאמר: "אל ירך לבבכם אל תיראו. ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויים בצווארו. ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו - הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר: "ולא ימס את לב אחיו כלבבו" והרי מפורש בקבלה "ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם". וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד - מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה. ויבנה בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא. שנאמר: "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך ... והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך".
שאלה 37
כמי פסק החינוך, מקור ו', וכמי רמב"ם, במחלוקת ר' עקיבא ורבי יוסי הגלילי?
שאלה 38
איך יכול אדם להשתלט על הפחד שבלבו?
שרי צבאות
(לג) רמב"ן
"ופקדו שרי צבאות בראש העם" (9) כי התורה תצווה בדרך הארץ, ותעשה הנסים עם יראיו בהסתר, ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם זולתי כאשר אין שם דרך בהצלה אחרת, או להודיע שמו לצריו לעתים, כאשר היה בקריעת ים סוף וכיוצא בו.
שאלה 39
מדוע צוותה התורה להעמיד שרי צבא?
(לד) ספרי
"ופקדו שרי צבאות בראש העם" (9) כידוע התורה תצווה בדרך הארץ, ותעשה מאחוריהם, וכשילים של ברזל בידיהם, וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו. שתחילת ניסה - נפילה.
מלבי"ם בביאור הספרי: מה שכתב שתחילת ניסה נפילה, פירש בגמרא: שתחילת נפילה -
ניסה.
שאלה 40
מי הם שרי הצבאות לפי רש"י, ומי לדעת ספורנו? נמק את שתי הדעות מתי מעמידים את שרי הצבאות? עיין ספורנו ומקורות ד' ח'.
סיכום
(לה) חשמונאים א' ג', מ"ו - ס'
ויאספו ויבואו למצפה מול ירושלים, כי מקום תפלה במצפה לפנים בישראל. ויצומו ביום ההוא, וילבשו שק ואפר על ראשיהם, ויקרעו בגדיהם ויפרשו את ספר התורה ... ויביא את בגדי הכהונה ואת הבכורים ואת המעשרות ויעוררו את הנזירים אשר מלאו את הימים. ויקראו בקול אל השמים לאמור: מה נעשה באלה ולאן נוליך אותם, ומקדשך נרמס ונטמא וכוהניך באבל ובבוז. והנה הגויים נאספים עלינו להשמידנו, אתה ידעת אשר יחשבו עלינו. איך נוכל לעמוד בפניהם אם אתה לא תושיע לנו. ויתקעו בחצוצרות ויקראו בקול גדול. ואחר כן הקים יהודה ראשי העם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות. ויאמר לבוני בית וללוקחי נשים ולנוטעי כרמים ולרכי הלבב לשוב כל איש לביתו על פי התורה. ויסע המחנה ויחנו מדרום לעמאוס. ויאמר יהודה התאזרו והיו לבני חיל והיו נכונים לבקר להלחם עם הגויים אשר נאספו עלינו להשמידנו ואת מקדשנו. כי טוב לנו למות במלחמה מראות ברעות עמנו ומקדשנו. וכאשר יהיה הרצון בשמים כן יעשה.
שאלה 41
בדוק מה שינה יהודה המכבי מסדר התורה.
שאלה 42
ציין לפי מקור ט"ו היכן נהג יהודה לפנים משורת הדין.
שאלה 43
מה בקטע מתפרש לפי במדבר י' 9; דה"ב ז' 6?
(לו) יוסף בן מתתיהו, קדמוניות ד' ח' מ"א
יש להוביל צבא שלם, מורכב כולו אנשים מצטיינים בכוח גופם ובאומץ רוחם, לאחר שתבדילו את רכי הלב, כדי שלא יביאו תועלת לאויבים בזה שיהפכו עורף בשעת הפעולה. אלה שבנו בתים חדשים ולא הספיקו עדיין ליהנות מהם שנה אחת, ואלה שנטעו ולא לקחו עוד חלק בפירות, יש להשאיר בפנים הארץ, וכן אלה שארסו ונשאו נשים זה לא כבר - גזירה, שמא יחוסו על חייהם מתוך תשוקה לאותם הדברים, וישמרו על עצמם, כדי ליהנות מהם, והיו למוגי לב.
שאלה 44
מהי הסיבה לשחרור בונה נוטע ומארס לפי יוספוס? מי מסכים עמו? עיין: רש"י ומקורות ה';
ו'; כ"ב; כ"ג.
שאלה 45
דברי יוספוס תואמים את גרסת רדב"ז, או גרסת הספרים במקור י"ב?