פרשה ג

אני הגבר
ר' חמא בר חנינא פתח:

(שם ל"ו) וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הסופר,

הדא הוא דכתיב: (משלי כ"ב) הלא כתבתי לך שלישים,

דברים משולשים.
רבי שמואל בר נחמני אמר מהו שלישים - גבורים.

כמה דאת אמר:(שמות י"ד) ושלישים על כלו,

ומתרגמינן "וגיברין ממנן על כולהון".

דבר אחר:
שלישים אני הגבר, דהוא מתלתא תלתא פסוקים.

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
אני הגבר אנא הוא דיליפנא ייסורין,
אהני עלי מה דאהני לך.

משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה חוץ לפלטין.
הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, נמצא המלך עובר ורואה אותה.
אמר לה: אקשית אפיך.
אמרה לו: אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה,
וכך ראוי לי שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני.
אמר לה: אני הוא שפסלתי כל הנשים בעבורך.
אמרה לו: אם כן למה נכנסת למבוי פלוני ולחצר פלוני ולמקום פלוני,
לא בשביל אשה פלונית ולא קבלה אותך?

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
אקשיתון אפיכון.
אמרו לפניו: רבש"ע כך יפה לנו וכך נאה לנו וכך הגון לנו,
שלא קבלה אומה אחרת תורתך אלא אני.
אמר להם: אני הוא שפסלתי כל האומות בשבילכם.
אמרו לו: אם כן למה החזרת תורתך על האומות ולא קבלוה?
דתניא, בתחלה נגלה על בני עשו.

הדא הוא דכתיב: (דברים ל"ג) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.

ולא קבלוה. החזירה על בני ישמעאל ולא קבלוה.

הדא הוא דכתיב: (שם) הופיע מהר פארן.

ולבסוף החזירה על ישראל וקבלוה.

הדא הוא דכתיב: (שם) ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו.
וכתיב (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר:
אני הגבר

אמר רבי יהושע בן לוי:
אני הוא הגבר אנא הוא איוב,

שנאמר (איוב לד) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים.

ראה עני
אמר רבי שמואל בר נחמן:
אמרה כנסת ישראל:
כיון שראה אותי עניה מן המצות,
עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתו.

אמר רבי ברכיה:
גברני לעמוד בכולן.
את מוצא אחר מאה חסר שתים תוכחות שיש במשנה תורה.

מה כתיב (דברים כ"ט) אתם נצבים היום כלכם.

ומתרגמינן: אתון קיימין יומא דין כלכון גבורים לעמוד בכולם.

אותי נהג
בעולם הזה שנקרא חשך ולא אור.

אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום
אמר רבי שמעון בן לקיש:
מלמד שהקדוש ברוך הוא מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה, אבל חוזר ומרחם עליהם.
הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב.

בלה בשרי זה ציבור .
ועורי זה סנהדרין.
כשם שהעור חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל.

שבר עצמותי עיצומי בני אדם שהיו כבני העצומים.

בנה עלי ויקף ראש - זה נבוכדנצר,

דכתיב: ביה (דניאל ב') אנת הוא ראשה די דהבא ותלאה זה נבוזראדן.

דבר אחר:
ראש זה אספסינוס.
ותלאה זה טרכינוס.

במחשכים הושיבני כמתי עולם
אמר רבי שמואל:
ארבעה חשובין כמתים:
סומא -

דכתיב: במחשכים הושיבני כמתי עולם.

מצורע -

שנאמר: (במדבר י"ב) אל נא תהי כמת.

ומי שאין לו בנים -

דכתיבבה ברחל: (בראשית ל') הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

ומי שירד מנכסיו -

שנאמר (שמות ד') כי מתו כל האנשים.

וכי מתים היו? אלא שירדו מנכסיהם.

גדר בעדי ולא אצא
ר' איבו אמר:
זה בסגר של ערבייא.

רבי ברכיה אמר:
זה קסטרא של פרסיין.

ורבנן אמרי:
זה מטלית של כותיים.

הכביד נחשתי
הכביד עלי ארנוניות ודימוסיאות וגלגלאות.

גם כי אזעק ואשוע
ר' אחא אמר:
כל המתפלל עם הציבור למה הוא דומה?

לבני אדם שעשו עטרה למלך. בא עני אחד ונתן חלקו בתוכה.
מה המלך אומר? בשביל זה עני אני מקבלה.
מיד מקבל המלך ונותנה בראשו.
כך אם היו עשרה צדיקים עומדים בתפלה, ורשע עומד ביניהם,
מה הקדוש ברוך הוא אומר? בשביל רשע זה איני מקבל תפלתם?!

ורבנן אמרין:
בא אחר הציבור מעשיו נפרטין, למה הוא דומה?

למלך שנכנסו אריסיו ובני ביתו לכבדו. בא אחד באחרונה.
אמר המלך: תיסתם חביתו.
ומי גרם לו? הרי שבא באחרונה.
כך כל המתפלל לאחר הציבור מעשיו נפרטין.
לכך נאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי.
"שתם" כתיב לפי שתמו הציבור תפלתהון.

גדר דרכי בגזית
בנות לוד היו לשות עיסתן ועולות ומתפללות ויורדות, עד שלא החמיצו.
בנות ציפורי הויין סלקן ושבחן בבית מיקדשא,
ולא הוה בר נש קריץ לתאנה קדמי מנהון.
והאי ספרא דמגדלא הוה מסדרא קנדיליה בכל ערובא שובא.
סליק שבח ונחת ומדליק יתהון.
ואית דאמרי, ספרא הוה בכל ערובא שובא,
הוה סליק ופשט סדריה בבית מיקדשא, ונחית שבית בביתיה.

עובדא הוה בחד בר נש דהוה קאי ורדי. ערקת תורתיה.
נפק אמר להו: כדו,
אמרו ליה: באידנא אסטרטייא אתית?
שרי מחוי להון. ולא אשכח הדרך.
וקרו עליה הדין קרייה:
גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה.
אצדי, כמאן דאמר: (יחזקאל כ"א) עוה עוה עוה אשימנה.

דוב אורב הוא לי
דוב אורב הוא לי זה נבוכדנצר.
ארי במסתרים זה נבוזראדן.

דבר אחר:
דוב אורב זה אספסיאנוס
ארי במסתרים זה טרכינוס

דרכי סורר ויפשחני
תילהי. כדאמרינן אילן שנפשח, קושרין אותו בשביעית.

דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ
תרין אמוראין:
חד אמר: כבורמא לאספריסא.
וחד אמר: כקורת חצים שהכל מורים בה והיא נצבת.

ר' יודן אמר:
וגברני לעמוד בכולן.
את מוצא אחר מאה חסר שתי תוכחות שיש במשנה תורה,

מה כתיב: (דברים כ"ט) אתם נצבים היום כולכם

ומתרגמינן אתון קיימין גבורים לעמוד בכולן.

הביא בכליותי בני אשפתו
רב ושמואל,
רב אמר:
בני אופיכיה בני אמוריה.

ושמואל אמר:
בני אדם שאוכלין הרבה ומוציאין אשפות הביאן עלי.

הייתי שחוק לכל עמי
כתיב: (תהלים ס"ט) ישיחו בי יושבי שער
אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות
ונגינות שותי שכר
מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין
הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגים בי.

ואומרים: בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי.
והן אומרים אלו לאלו:
כמה שנים את בעי מחי?
והן אומרים: כחלוקא דיהודאי דשבתא.
ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהן והחלוקין שלו עליו,
והן אומרים אלו לאלו:
על מה זה מתאבל?
והן אומרים: היהודים הללו שומרי שביעית הן,
ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה, והוא מתאבל עליהם.
ומכניסים את המומוס לתיאטרון שלהם וראשו גלוח.
והן אומריםאלו לאלו:
על מה ראשו של זה מגולח?
והוא אומר היהודים הללו שומרי שבתות הן,
וכל מה שהם יגעין כל ימות השבת אוכלים בשבת.
ואין להם עצים לבשל בהם,
והם שוברים מטותיהם ומבשלים בהם.
והם ישינין בארץ ומתעפרים בעפר וסכין בשמן,
לפיכך השמן ביוקר.

דבר אחר:
ישיחו בי יושבי שער
אלו ישראל שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

ונגינות שותי שכר
מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין בסעודת תשעה באב,
יושבין וקוראים קינות ונהי באיכה.

השביעני במרורים
זה יום טוב הראשון של פסח,

דכתיב: בו: (שמות י"ב) על מצות ומרורים.

הרוני לענה
מה שהשביעני בליל יום טוב הראשון של פסח,
הרוני בליל תשעה באב לענה.
הוי ליל י"ט הראשון של פסח,
הוא ליל תשעה באב.

ויגרס בחצץ שני
מעשה בבנו של ר' חנניה בן תרדיון שנתחבר ללסטים וגילה את רזן.
והרגוהו ומלאו פיו עפר וצרורות.
לאחר שלשה ימים נתנוהו בכליבא, ובקשו לקלס עליו מפני כבוד אביו, ולא הניחן.
אמר להם: הניחו לו ואני אומר על בני.

פתח ואמר: (משלי ה') ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני
כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה.
ואמו קראה עליו: (שם י"ז) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו.
אחותו קראת עליו: (שם כ') ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ.

ותנן:
כל שהוא מסעודת תשעה באב,
אסור לאכול בשר ולשתות יין ולאכול שני תבשילין ולרחוץ ולסוך.
וכל שאינו מסעודת תשעה באב,
מותר לאכול בשר ולשתות יין ולאכול שני תבשילין.

רב מן דהוא אכיל כל מאכלו.
נסיב חד פת, פחית ויהב עליה קטם,
ואמר: זו היא סעודת תשעה באב.
לקיים מה שנאמר: ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר.

ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה
רבי אלעזר ברבי יוסי בשם ר' חנניה בריה דרבי אבהו אמר:
מעשה באשה אחת בקיסרין
שהוליכה את בנה אצל נחתום אחד.
אמרה לו: למד את בני אומנות.
אמר לה: ימתין אצלי חמשה שנים,
ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה.
כמה מינין יש בחטה?

ר' אחא אמר:
בחטי מנית [=שם מקום], חטים דלא מנין.

ורבנן אמרי:
חמש מאות בחטין כמנין "מנית".

ר' חנינא ור' יונתן
הוו יתבין וחשבין להון עד שתין, וקמו להון.

עוד אמר רבי אלעזר בר' יוסי:
מעשה באשה אחת שהוליכה את בנה אצל חד פרכוטס.
אמרה לו: למד את בני אומנות.
אמר לה: ימתין אצלי חמש שנים ואני מלמדו מאה מינין בביצה.

שמע רבי ואמר:
לא ראינו שיש טובה בעולם.

שמע ר"ש בן חלפתא ואמר:
לא שמענו שיש טובה בעולם.

רבי יהודה בן בתירה
אזל לנציבין בערבי צומא רבא אכל ופסק.
שמע ריש גלותא ואתא לגביה,
אמר ליה: ישגח עלי רבי.
אמר לו: אכלית ופסקית.
אמר לו: ישגח עלי רבי דלא יהון אמרין,
"לא חשביה כלום מטרח עלוי", אזל עימיה.
כיון דאזל, אמר:
לטליא ברי פטיליק דאת מייתי לן,
חד זמן קדמיי לא תייתי לן זמן אחורי.
מן דאכלון אייתין קדמיהון תמנין פטילקין,
אכל מכל פטיליק חד פת, ומכל פטיס חד כס.
אמר לו: רבי, מן דאכלית ופסקית אייתון קדמך תמנין פטילקין,
מחדא פטיליקי אכל רבי חדא פתית,
ומחדא פטיס אישתי רבי חד כס.
אמר: ובמה קרן לה "נפשא"?
דהיא כמה דאיתיהיב לה היא נפישה.

ר' אבהו אזל לבצרה,
ואיתקבל גבי יוסי רישא.
אייתון קמיה תמנין מיני מוחין דעוף,
אמר לו: לא יכעוס רבי דלא הוה צידא ספק,
ולא קריין ליה יוסי רישא,
אלא דלא הוה מאכליה אלא מוחין דעוף.

ר' חייא רבא אזל לדרומא,
ואיתקבל גבי רבי יהושע בן לוי,
אייתו לקמיה עשרים וארבעה תבשילין.
אמר לו: בשבתא מה אתון עבדין?
אמר ליה: אנן כפלין להון.
לבתר יומין אתא רבי יהושע בן לוי לטבריא,
ואיתקבל גבי ר' חייא רבא,
ויהב לתלמידוי דר' יהושע דרכמונין.
ואמר להון: זילו ועבידו לרבכון כמנהגיה.

רבי יצחק בר' אליעזר
הוה ידע למיסדר סעודתא,כמנין ימות החמה.
כד הוה ליה הוה עביד,
כד לא הוה ליה,
נסיב גרעינין ומני עליהון,
בגין דלא יתנשי יתהון.

נשיתי טובה
אמר רבי שמעון בן גמליאל:
זו רחיצת ידים ורגלים אחר המרחץ.

ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה'
אמר רבי שמעון בן לקיש:
משהקדוש ב"ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה, חוזר ומרחם עליהם.
הדא הוא דכתיב: ואומר אבד נצחי:

זכר עניי ומרודי
כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע זכור ענויין שעוניתי ומרודי שמרדתי בך,
ויסורין שהרויתני לענה ורוש.
יצאו אלו באלו.

זכור תזכור
תני ר' חייא:

משל למלך שיצא למלחמה, והיו בניו עמו, והיו מקניטין אותו.
למחר יצא המלך לבדו, ולא היו בניו עמו.
אמר המלך:
הלואי היו בני עמי, ואפילו היו מקניטים אותי.

כך: המלך זה הקדוש ברוך הוא.
בניו: אלו ישראל.
בשעה שהיו ישראל יוצאין למלחמה,
היה הקדוש ברוך הוא יוצא עמהם.
כיון שהכעיסוהו, לא יצא עמהם.
וכיון שלא היו ישראל בארץ,
אמר: הלואי היו ישראל עמי, ואפילו היו מכעיסים אותי.
ואית לן ג' פסוקים

(ירמיה ט') ] מי יתנני במדבר מלון אורחים.

מי יתן עמי עמי כמראש כשהיה במדבר.

וכתיב: (יחזקאל ל"ו) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו'
והדין: זכור תזכור ותשוח עלי נפשי.

אמר רבי יודן:
זכור תזכור
יודע אני שאתה זוכר אומות העולם,
אבל מה אעשה
ותשוח עלי נפשי

מתלא אמרה:
עד דשמינא עביד קטין, נפשיה דקטינא נפקת.

זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל
ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר:

משל למה הדבר דומה,
למלך שנשא מטרונה, וכתב לה כתובה מרובה.
ואמר לה: כך וכך חופות אני עושה ליך,
כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך.
הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואיחר לשוב.
נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה,
ואומרות לה: הניחך המלך והלך לו למדינת הים,
ושוב אינו חוזר עליך, והיתה בוכה ומתאנחת.
וכיון שנכנסה לתוך ביתה,
פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה:
כך וכך חופות אני עושה,
כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך.
מיד היתה מתנחמת.
לימים בא המלך,
אמר לה: בתי, אני תמה איך המתנת לי כל אותן השנים?!
אמרה לו: אדוני המלך, אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי,
כבר אבדוני שכנותי.

כך עובדי כוכבים מונין את ישראל,
ואומרין להם: אלהיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם,
עוד אינו חוזר עליכם.
והן בוכין ומתאנחין.
וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה,

ומוצאין שכתוב: (ויקרא כ"ו) ופניתי אליכם והפריתי אתכם
ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם.

והן מתנחמין.
למחר כשיבא קץ הגאולה,
אומר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
בני, אני תמה מכם!
היאך המתנתם לי כל אותן השנים?
והן אומרים לפניו רבש"ע:
אילולי תורתך שנתת לנו,
כבר אבדנו האומות.

לכך נאמר: זאת אשיב אל לבי.

ואין זאת, אלא תורה,

שנאמר: (דברים ד') וזאת התורה.
וכן דוד אמר: (תהלים קי"ט) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי.
על כן אוחיל לו.

ומיחדים שמו שתי פעמים ביום,

ואומרים: (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו
אמר רבי שמעון בן לקיש:
משהקדוש ברוך הוא מתייאש מן הצדיקים בעולם הזה,
הוא חוזר ומרחם עליהם.

הדא הוא דכתיב: חסדי ה' כי לא תמנו.

חדשים לבקרים רבה אמונתך
אמר רבי אלכסנדרי:
על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר,
אנו יודעין שאמונתך רבה לתחית המתים.

אמר רבי שמעון בר אבא:
על שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות,
אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו.

אמר רבי חלבו:
בכל יום ויום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשים,
ואומרין שירה חדשה והולכין להם.

אמר ר' ברכיה:
השבתי לר' חלבו,

והא כתיב: (בראשית ל"ב) ויאמר שלחני כי עלה השחר.

אמר לי חנוקה! סברת לחנוקני?
גבריאל ומיכאל הן הן שרים של מעלה,
דכולם מתחלפין, ואינון לא מתחלפין.

אדריאנוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניה
אמר לו: אתם אומרים,
בכל יום ויום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשים,
ואומרים שירה חדשה והולכין להם?!
אמר לו: אין.
אמר לו: ולאן אינון אזלין?
אמר ליה: מן הן דמתבריאו.
אמר ליה: מניין מתבריין?
אמר לו: מן הדין נהר דנור.
אמר ליה: ומה עיסקיה דנהר דנור?
אמר לו: כהדין ירדנא דלא פסיק, לא בליליא ולא פסיק ביממא.
אמר לו: והינין ירדנא מהלך ביממא ופסיק בליליא?
אמר ליה: נטר הוינא בבית פעור,
והדין ירדנא כמה דמהלך ביממא, כך מהלך בליליא.
אמר לו: ומניין אותו נהר דינור נפיק?
אמר ליה: מן זיעתהון דחיותא ממה דטעונין בכורסיא.

חלקי ה' אמרה נפשי
רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר:
למלך שנכנס למדינה והיו עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין,
והיו גדולי מדינה יושבים באמצע המדינה.
חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי.
וחד אמר אנא נסיב איפרכין לגבי.
וחד אמר אנא נסיב איסטרטילוטין לגבי.
היה פקח אחד לשם,
אמר: אנא נסיב למלכא,
דכולא מתחלפים ומלכא אינו מתחלף.
כן עובדי כוכבים,
מהן עובדין לחמה,
ומהן עובדין ללבנה,
ומהן עובדין לעץ ואבן.
אבל ישראל אינן עובדין אלא להקדוש ברוך הוא,

הדא הוא דכתיב: חלקי ה' אמרה נפשי.

שאני מיחד אותו שתי פעמים בכל יום,

ואומר: (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

טוב ה' לקויו
יכול לכל?

תלמוד לומר: לנפש תדרשנו.

ודכוותיה: (תהלים ע"ג) אך טוב לישראל אלהים.

יכול לכל?

תלמוד לומר: לברי לבב.

אלו שלבם ברור עליהם שאין בידן עון.

ודכוותיה: (שם פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך.

יכול לכל?

תלמוד לומר: מסלות בלבבם.

אלו דשבילי אוריתא כבושין בלבהון.

ודכוותיה: (שם קכ"ה) הטיבה ה' לטובים.

יכול לכל?

תלמוד לומר: ולישרים בלבותם.

ודכוותיה: (שם קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו.

יכול לכל?

תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת.

ודכוותיה: (מיכה ז') מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע.

יכול לכל?

תלמוד לומר: לשארית נחלתו.

טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'
אמר רבי שמעון בן לקיש:
משהקדוש ברוך הוא מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה,
הוא חוזר ומרחם עליהם.

הדא הוא דכתיב: טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'.

טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו
עול תורה, עול אשה, עול מלאכה.

ישב בדד וידום
אמר רבי שמואל בר נחמן:
קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת,
ואמר להם: מלך בשר ודם אבל, מהו עושה?
אמר לו: לובש שחורים ומכסה את ראשו בשק.
אמר: אף אני עושה כן.

הדא הוא דכתיב: (ישעיה נ') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם.

ועוד שאל להם: מלך בשר ודם אבל, מהו עושה?
אמרו לו: מכבה את הפנסין.
אמר להם: אף אני עושה כן.

הדא הוא דכתיב: (יואל ב') שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם.

ועוד שאל להם: מלך בשר ודם אבל, מהו עושה?
אמרו לו: מהלך יחף.
אמר להם: אף אני עושה כן.

הדא הוא דכתיב: (נחום א') ה' סופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו.

ועוד שאל להם: מלך בשר ודם אבל, מהו עושה?
אמרו לו: יושב ודומם.
אמר להם: אף אני עושה כן.

הדא הוא דכתיב: ישב בדד וידום כי נטל עליו.

יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה
יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.
רבי הוה פשיט קרייה.
וכד הוה מטי לאילין פסוקיא, הוה בכי.

(שמואל א' כ"ח) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי.
וכתיב: (עמוס ד') כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו.

אפילו דברים שאין בהם ממש נכתבין לו לאדם על פנקסו,
ומי כותבן?

(שם) עושה שחר עיפה.
(צפניה ב') בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגו'

וכתיב: (עמוס ה') שנאו רע ואהבו טוב וגו'
למה?

(קהלת י"ב) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו'
והדין: יתן בעפר פיהו וגו'
וכתיב: יתן למכהו לחי ישבע בחרפה:

כי לא יזנח לעולם ה'
כביכול לא שבק ולא שביק,
כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
משהקדוש ברוך הוא מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה,
הוא חוזר ומרחם עליהם.

הדא הוא דכתיב: כי אם הוגה ורחם וגו'

כי לא ענה מלבו
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:
בשני מקומות פעלו ישראל.
באחד פעלו בפיהם ולא בלבם,
ובאחד פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם.
ואלו הן: סיני ובבל.

בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם,

הדא הוא דכתיב: (תהלים ע"ח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו'

בבבל פעלו בלבם ולא בפיהם,

הדא הוא דכתיב: כי לא ענה מלבו.

אמר הקדוש ברוך הוא:
יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל,
ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני.
אף על פי כן,

ויגה בני איש,

הביא עליהם איש צר ואויב,
זה המן והגה את מכתן.

לדכא תחת רגליו וגו'
זה נבוכדנצר.
שכתוב בו: (דניאל ב') די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך,
והשלטך בכלהון אנת הוא ראשה די דהבא:

מי זה אמר ותהי, ה' לא צוה?
מי צוה?
המן צוה.
והקדוש ברוך הוא לא צוה.
המן צוה: להשמיד, להרוג ולאבד.
והקדוש ברוך הוא לא צוה, אלא (אסתר ט') ישוב מחשבתו וגו'.

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב

אמר רבי אלעזר:
משעה שאמר הקדוש ברוך הוא:

(דברים ל') ראה נתתי לפניך היום,
את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע.

לא יצאת טובה לעושה רעה,
ורעה לעושה טובה.
אלא, טובה לעושה טובה,
ורעה לעושה רעה.

כמאן דאמר: (שמואל ב' ג') ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו.

מה יתאונן אדם חי
דיו שהוא חי.
אמר רבי לוי
אמר הקדוש ברוך הוא:
חיותך בידי! וחי. ואתה מתאונן?!

אמר רבי הונא:
יעמד כגבור ויודה על חטאיו ואל יתאונן.

אמר רבי ברכיה:
מה יתאונן על חי העולמים?
אם מבקש הוא להתאונן,

גבר על חטאיו
רבי אומר:
בני תורעמנין.
אדם הראשון אחר כל השבח שעשיתי עמו,
הוא מתרעם לפני ואומר:
(בראשית ג') האשה אשר נתתה עמדי.
אף יעקב כן.
אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא מתרעם ואומר:
(ישעיה מ') נסתרה דרכי מה'.
ואף בניו כן.
אני עוסק לבור להם לחם קל,
כדי שלא יהא אחד מהן גוסא ודולרייא אוחזתו.
והן מתרעמין לפני ואומרים:
(במדבר כ"א) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.
אף ציון כן היא.

(ישעיה מ"ט) ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני:

נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'
נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים.

ר' ביבא בר זבדאי ורבי תנחום בר חנילאי ורבי יאשיה
נפקין לתעניתא.

דרש רבי ביבא בר זבדאי ואמר:
איפשר דליביה דבר נש נסיב מיניה וחזר עליה?
אלא נשווי לבינן לגבי ידינן,
ואחר כך אל אל בשמים.
אם יש שרץ בידו של אדם,
אפילו טובל בכל מימי בראשית, אינו טהור לעולם.
השליך השרץ מידו, עלתה לו טבילה במ' סאה.

דרש ר' תנחומא:

(ד"ה ב' י"ב) ויכנעו שרי יהודה והמלך ויאמרו צדיק ה'
וכתיב: וכראות ה' כי נכנעו, ויהי דבר ה' אל שמעיה לאמר:
נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה,
ולא תתך חמתי בירושלים ביד שישק.

וכראות ה' כי "נתענו" אין כתיב כאן,
אלא כי "נכנעו".

דרש ר' יאשיה:

(צפניה ב') התקוששו וקושו.

נקשט עצמן ואחר כך נקשט אחרים.
מבגין דאית הכא בר נש דאמר עלי לישן בישא קדם ר' יוחנן.
אלא כל עמא לדינא.
אמרון: הוה תמן ר' חייא ור' אמי ור' יוסי,
קמון ונפקון להון.

נחנו פשענו ומרינו
רבנן דהתם אמרי:
אית כרנכי מרירן בסימא דסימא חמיע.

רבנן דהכא אמרין:
אין דעובדין בישין למריהון קשין.

ר' הונא בשם רב יוסף אמר:
נחנו פשענו ומרינו כמדתנו,
אתה לא סלחת כמדותיך.

אמר רבי לוי:
נחנו פשענו ומרינו, והחרבת מקדשיך.

סכתה באף ותרדפנו הרגת ולא חמלת
סכותה בענן לך מעבוד תפילה
ר' חלבו שאל את ר' שמואל בר נחמן:
אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהו דין דכתיב:
סכותה בענן לך מעבור תפלה?
אמר לו: נמשלה תפלה כמקוה ונמשלה תשובה כים.
מה מקוה זו פעמים פתוחה פעמים נעולה,
כך שערי תפלה, פעמים נעולים פעמים פתוחין.
אבל הים הזה לעולם פתוח,
כך שערי תשובה לעולם פתוחין.

אמר רב ענן:
אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם.

הדא הוא דכתיב: (דברים ד') כה' אלהינו בכל קראנו אליו.

ואין קריאה אלא תפלה.

שנאמר: (ישעיה ס"ב) והיה טרם יקראו ואני אענה.

אמר רבי יוסי בר חלפתא:
עתים הן לתפלה,שכך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, בשעה שאני מתפלל לפניך,
תהיה תפלתי על שעת רצון.

הדא הוא דכתיב: (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון.

ר' עקיבא היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס,
והיה שם יהושע הגרסי עומד בתפלה עמו.
ירד ענן והקיפן.
אמר: דומה אני שלא ירד ענן והקיף,
אלא כדי שלא תשמע תפלתו של רבי.

הדא הוא דכתיב: סכותה בענן לך מעבור תפלה.

סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים
מאסייא פסילאייא:

פצו עלינו פיהם
למה הקדים פ"א לעי"ן?
שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם:

עיני נגרה ולא תדמה... עד ישקיף וירא ה' משמים

ר' אחא בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
בשלושה מקומות מצינו רוח הקדש סמוך לגאולה.

מאי טעמא? (ישעיה ל"ב) משוש פראים מרעה עדרים.
מה כתיב אחריו: (שם) עד יערה עלינו רוח ממרום,

והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב.

ודכוותיה: (שם ס') הקטן יהיה לאלף והצעיר וגו'.
וכתיב בתריה: (שם ס"א) רוח אדני אלהים עלי יען משח ה' אותי.

והדין עיני נגרה.

וכתיב בתריה: עד ישקיף וירא ה' משמים.

עיני עוללה לנפשי

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
חמש מאות בתי סופרים היו בביתר,
והקטן שבהם לא היה פחות משלוש מאות תינוקות.
והיו אומרים: אם יבואו השונאים עלינו,
במכתבים הללו אנו יוצאין ודוקרין אותן.
וכיון שגרמו העוונות ובאו השונאים,
כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם,
ולא נשתייר מהם אלא אני.

וקראתי על עצמי: עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי.

צוד צדוני כצפור אויבי חנם, צמתו בבור חיי
זה יוסף,
זה ירמיה,
זה דניאל.

צפו מים על ראשי וגו'
אלו האומות.

שכתוב בהם: (שם ז') הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון
ושאון לאומים כשאון מים כבירים:

קראתי שמך ה' מבור תחתיות
זה יוסף,
זה ירמיה,
זה דניאל.

קולי שמעת וגו' קרבת ביום אקראך.

רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי,
ראיתה ה' עותתי שפטה משפטי.
חד יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאל בשלמיה.
אמר ליה: מאן את?
אמר ליה: יהודאי.
אמר ליה: ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה?
אמר: איזילו וסבו ראשיה.

עבר אוחרן חמא מה איעביד בקדמייא ולא שאל בשלמיה.
אמר ליה: מאן את?
אמר ליה: יהודאי.
אמר ליה: ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ולא שאל בשלמיה?
אמר ליה: איזילו וסבו רישיה.

אמר לו סנקליטין שלו: לית אנן ידעין מה אילין עובדי דאת עביד.
דשאיל בשלמך מיתקטיל, דלא שאיל בשלמך מתקטיל.
אמר להון: ואתון בעיין מלכה יתי איך אנא בעי למקטלה בשנאי?
ורוח הקדש צווחת ואומרת:

ראיתה ה' עותתי ראיתה כל נקמתם וגו':

שמעת חרפתם ה'...
שפתי קמי והגיונם...
שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם
אנא זמריהון:

תשיב להם גמול

ירמיה אמר: תשיב להם גמול.
ואסף אמר: (תהלים ע"ט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם.

מהו אל חיקם?

ר' יהודה בן גדייא אמר:
תשיב להם גמול מה שעשו בבית המקדש, שנתון בחיקו של עולם.

כמאן דאמר: (יחזקאל מ"ג) ומחיק הארץ ועד העזרה.

ורבנן אמרי:
מה שעשו במילה שנתנה בחיקו של אדם.

דאמר רבי יהושע דסכנין ור' לוי בשם רבי יוחנן
שהיו נוטלים מילותיהם של ישראל ומזרקין אותן כלפי מעלה,
ואומרים: בזה בחרת! הא לך מה שבחרת!
עד שעמד שמואל הנביא ופרע בהם.

הדא הוא דכתיב: (שמואל א' ט"ו) ויאמר שמואל הגישו אלי את אגג מלך עמלק
וכתיב (שם) וישסף שמואל את אגג וגו'.

אמר רבי אבא בר כהנא
התחיל מחתך בבשרו חתיכות חתיכות ומאכיל לנעמיות.

הדא הוא דכתיב: (איוב י"ח) יאכל בדי עורו.

ר' יצחק אמר:
הביא ארבעה קונדיסין ומתחו עליהם,

(שם) ויאמר אגג: אכן סר מר המות.

כך ממיתין השרים מיתות מרות.

רבי יצחק אמר:
סירסו. לפי שהיה נוטל את המילות וזורקן כלפי מעלה, על דא נפרע ממנו.

הדא הוא דכתיב: (שמואל א' ט"ו) ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך.

וישסף -
מלמד שחתכו ארבע חתיכות.

תתן להם מגינת לב
תרין אמוראין:
חד אמר: תבירות ליבא,
וחד אמר: עזיזות ליבא.
מאן דאמר תבירות ליבא,
שנאמר: (בראשית י"ד) אשר מגן צריך בידך.
ומאן דאמר עזיזות ליבא,

שנאמר: (דברים לג) מגן עזרך תאלתך להם.

תלי אותן ביסורין והבא עליהם כל אלות שבתורה

כמה דאת אמר: (שם ל') ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה,
על אויביך ועל שונאיך וגו':

תרדוף באף ותשמידם

ירמיה אמר: תרדוף באף ותשמידם.
ומשה אמר: (שמות י"ז) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים.
שמואל אמר: עמלק

כמשמעו,

זכר,

זה המן.

מחה,

בעולם הזה.

אמחה,

לעולם הבא.

מתחת השמים,

לו ולכל הדור ההוא עד סוף כל הדורות.

ר' יהושע אמר:
שלא יהא נין ונכד לעמלק מתחת השמים,
שלא יאמרו:

אילן זה של עמלק,
גמל זה של עמלק,
רחל זו של עמלק.

ר' אליעזר אומר:
לפי שביקש לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים.
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:
רשע זה בא לאבד את ישראל מתחת כנפיך,
ספר תורתך שנתת להם מי יקרא בו?

דבר אחר:
לפי שבקש לאבד את ישראל שהן עתידין להתפזר מסוף העולם ועד סופו.

שנאמר: (דברים כ"ח) מקצה הארץ ועד קצה הארץ.

ר' אליעזר אומר:
אימתי יאבד שמם של אלו מן העולם,
ותיעקר עבודת כוכבים ועובדיה מן העולם,
ויהא הקדוש ברוך הוא יחידי בעולם.

כענין שנאמר: (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ,
ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

בשעה, שתרדוף באף, ותשמידם מתחת שמי ה'.

ר' נתן אמר:
לא בא המן אלא לזכר ישראל.

הדא הוא דכתיב: (אסתר ט') וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים
וזכרם לא יסוף מזרעם.

סליק אלפא ביתא תליתאה.