פרשה ג

רב פתח:
(חבקוק ב') הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר, למען הביט על מעוריהם.
הוי משקה זה נבוכנדצר.
רעהו זה צדקיהו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי רשע אינו מלך כמותך, אינו רועה כמותך?
מספח חמתך מה אתה מספח בו דברים בחמתך?

אמר לו: אלו מרדת בי ולא מרדת באלהיך, היה לאלהיך להתקיים עליך.
אלו מרדת באלהיך ולא מרדת בי, היה לי להתקיים בך.
אלא שמרדת באלהיך ומרדת בי.
הדא הוא דכתיב: (דה"ב ל"ו) וגם במלך נבוכדנצר מרד, אשר השביעו באלהים.

במה השביעו?

אמר רבי יוסי בר' חנינא:
בקרנות המזבח הפנימי השביעו.
מה היה עושה לו אותו רשע? היה מאכילו פת חמה של שעורים,
ומשקה אותו יין מן הגת חדש.
וכל כך למה? כדי שיתחללו מעיו.
הדא הוא דכתיב: (חבקוק ב') למען הביט על מעוריהם

אמר ר' חנינא בר יצחק:
יקר עצמך ויקר אבותיך לא נכנסתם למלכות אלא על ידי שכיבד זקנך לזקנו.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל
ספרים ומנחה אל חזקיהו, וישמע כי חלה ויחזק.

אמרו: מרודך בלאדן עובד לחמה היה, והיה רגיל לאכול בשש שעות, וישן עד תשעה שעות. ואותו היום שחזר גלגל חמה לאחוריו בימי חזקיהו, ישן עד תשעה שעות ועמד בד' שעות.
וכיוון שנעור משנתו בקש להרוג את כל עבדיו.
אמר להם: הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה?
אמרו לו: לא אלא שגלגל חמה חזר לאחוריו.
אמר להם: וכי יש אלוה גדול מאלהי שיכול להחזירו?
אמרו לו: אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך.
מיד עמד וכתב:

שלום לחזקיהו
ושלום לאלהי חזקיהו
ושלום לירושלם.

וכיוון שיצאו הכתבים והבולדרין, נתישבה דעתו עליו ואמר:
הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו, לא חלקתי לו אלא בשביל אלהיו,
ואני מקדים שלום של חזקיהו שהוא בשר ודם לשלום אלהיו?!
מיד עמד מכסאו ופסע שלוש פסיעות, ושלח בולדארין והחזיר את הכתבים,
וכתב ספרים אחרים:

שלם לאלהא רבא של חזקיהו,
ושלם לחזקיהו,
ושלם לירושלם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכסאך ופסעת שלשה פסיעות בשביל כבוד שמי,
חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים שיהיו קוזמקרטורין מסוף העולם ועד סופו.
ואלו הם: נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: כבודך וכבוד זקנך ואביך לא נכנסו למלכות,
אלא בשביל שכיבד לזקנו של זה, ואתה מבזה אותו?
(חבקוק ב') שבעת קלון מכבוד.
צדקיה בני מתבזה כדרך כל אדם המתבזה.
אבל את וקיקלון על כבודך - מקיא מלמעלן וקלון מלמטה.

ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר:
כיוון שראו שני גדולי לגיונותיו שמקיא מלמעלן וקלון מלמטן, עמדו והעמידוהו מכסאו, והסירו את כתרו מעל ראשו, והסירו פורפירא שלו מעליו.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') ויקרה העדיו מנה והעמידו בערייתו ערית ביזוי.
ומי היו ב' גדולי לגיונותיו? כורש ודריוש.

ר' מנחם חתניה דר' אליעזר בר אבינא בשם ר' יעקב בר אבינא:
כל ביתו של אותו רשע לא נידונים אלא ערומים.
(חבקוק ב') שתה גם אתה והערל, זה נבוכדנצר.
גם אתה זה בלשצר.
והערל זה ושתי.

ר' יהודה בר' סימון פתח:
(ישעיה ג') עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו.
עמי נוגשיו מעולל, מדקדקין בהון.
האי מאן דאמר: (איכה א') ועולל למו.

דבר אחר:
מעולל -
- מקטפין עוללותיהן.
האי מאן דאמר: (ויקרא י"ט) וכרמך לא תעולל.
- באין עליהון בעלילות.
האי מאן דאמר: (דברים כ"ב) ושם לה עלילות דברים.

ורבי יהודה ברבי סימון אמר:
- קדשים בהון.
האי מאן דאמר: (שם כ"ג) לא תהיה קדשה.
האי מאן דאמר: (שופטים י"ט) ויתעללו בה כל הלילה.

ונשים משלו בו
אמר רבי חוניא:
קופצין עליהן כבעל חוב.

דבר אחר:
ונשים משלו בו - ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם,
ואלו הן:
איזבל ועתליה מישראל,
ושמירמית וושתי מאומות העולם.

דבר אחר:
גם ושתי המלכה
שמואל פתח
(ירמיה נ"א) בחומם אשית את משתיהם.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשהן באין להתחמם במלכות,
"אשית את משתיהם", אנא מגדיר ית משתותיהן,
"והשכרתים" בצרותיהם,
"למען יעלוזו" על ידי שהיו שמחים הם בחורבן הבית.
אמר הקדוש ברוך הוא: בית המקדש חרב, ורשע זה עושה מרזיחין,
וגם ושתי הרשעה עושה מרזיחין.
דכתיב: גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים:

ר' יצחק פתח:
(ישעיה מ"ג) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל.

ר' יוחנן שמע לה מן הדא:
דכתיב: (שם י"ז) משא דמשק, הנה דמשק מוסר מעיר והייתה מעי מפלה, עזבות ערי ערוער. מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער? והלא אין ערוער נתונה אלא בתחום מואב?
אלא שלש מאות וששים וחמשה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק,
והיו עובדין כל אחד ואחד מהם את יומו.
והיה להם יום אחד שהם מחזירין על כולן באותו היום, ועובדין אותן.
וכולן עשו ישראל אומוניאה [=הסכמה], ועבדו אותן.
הדא הוא דכתיב: (שופטים י) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה',
ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון
ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים,
ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. ואפילו בשותפות.

אמר רבי אבא בר כהנא:
לא תהא כהנת כפונדקית.

אמר רבי יוסי בר' חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: לא עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה.

אמר רבי לוי:

לעבדו של מלך שעשה סעודה לחיילותיו, וזימן כל לגיונותיו של מלך, ולרבו לא קרא.

אמר לו המלך:

הלואי השוית אותי ככל חיילותי.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: הלואי עשאוני בני ככרזימין הזה שבא באחרונה.
אלא: ולא אותי קראת יעקב.

כי יגעת בי ישראל.
אצל הבעל מה כתיב? (מלכים א' י"ח) ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר:
הבעל עננו, ואין קול ואין עונה.
יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי, וקאים לצלאה והוא לעי.
יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי, יתיב למיתנא ולעי.

תרגום:
יושב ומשוחח כל היום, ואינו עייף. קם לתפילה והוא עייף.
יושב ומשוחח כל היום, ואינו עייף. קם ללמוד והוא עייף.

הוי, ולא אותי קראת יעקב. הלואי לא הכרתיך יעקב, מפני כי יגעת בי ישראל.
לא הבאת לי שה עולותיך, אלו שני תמידין.
שנאמר: (במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר.

וזבחיך לא כבדתני - אלו אימורי קדשי קדשים.
לא העבדתיך במנחה - זה קומץ מנחה.
ולא הוגעתיך בלבונה - זה קומץ לבונה.
לא קנית לי בכסף קנה -
ר' הונא בשם ר' יוסי אמר:
קינמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו.
וחלב זבחיך לא הרויתני אלו אימורי קדשים קלים.
אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך ראה מה גרמו לי חובותיך יעקב:
לא די לך שהיית מונה לסעודת אנשים, אף לסעודת נשים.
הדא הוא דכתיב: גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים:

כתיב (תהלים י') ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך, עליך יעזוב חלכה, יתום אתה היית עוזר.
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, ראית שעשו הרשע בא ועתיד להחריב את בית המקדש,
ומגלה את ישראל מארצם, ומשלשלן בקולרין.
תביט לתת בידך ואתה היית משרה שכינתך על יצחק ואומר לו:
(בראשית כ"ז) הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ועל חרבך תחיה.

עליך יעזוב חלכה. למחר הוא בא ונוטל יתומים ואלמנות וחובשן בבית האסורין,
ואומר להם, אותו שכתוב בו אבי יתומים ודיין אלמנות, יבא ויציל אתכם מידי.
אלא: יתום אתה היית עוזר, שני יתומים שנשתיירו לו, זה רומוס ורומילוס,
נתתה רשות לה לזאבה להניקן, ובסוף עמדו ובנו שני צריפין גדולים ברומי.

דבר אחר:
ראיתה כי אתה עמל וכעס וגו'.
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
ריבונו של עולם, ראית נבוכדנצר הרשע שבא ומחריב בית המקדש
ומגלה את ישראל ומשלשלן בקולרין לתת בידך,
והיית משרה שכינתך על ירמיה, ואומר לנו:
(ירמיה כ"ז) ועבדו אותו כל הגוים את בנו ואת בן בנו וגו'.
עליך יעזוב חלכה. למחר הוא בא ונוטל את חנניה מישאל ועזריה ונותנם לתוך כבשן האש,
ואומר להם: (דניאל ג') ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי.
אלא ולא עוד יתום אתה היית עוזר.
יתומה אחת שנשתיירה לו ועשית אותה אגוסטא במלכות שאינו שלה ואיזו זו - זו ושתי.

כתיב (תהלים י"ז) ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'.

ר' חנינא בריה דר' אחא
אזל לחד אתר ואשכח הדין פסוקא ראש הסדר:
(ויקרא ב') והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו'.
ופתח:
ממתים ידך ה', מה גבורים הם אלו שנטלו חלקם מתחת ידך ה', ואיזה זה זה שבט לוי.
ממתים מחלד אלו שלא נטלו חלק בארץ.
חלקם בחיים אלו קדשי המקדש.
וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול.
ישבעו בנים כל זכר בכהנים יאכל אותה.
והניחו יתרם לעולליהם, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו'.

דבר אחר:
ממתים ידך ה' מה גבורים הם? שנטלו את שלהם מתחת ידך ה'. ואיזה? זה זה דורו של שמד.
ממתים ידך מומתים מידך,
מחלד אלו שהעלה בשרן חלודאות על קדוש שמך.
מי הן? רבי שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בריה. עבדון הן טמירין במערתה תלת עשר שנין בשמדא, עד דסליק בשרהון חלודה, והוון אכלין חרובן ותמרין.
ולסוף תלת עשר שנין נפק רבי שמעון בר יוחאי ויתיב ליה על פילי דמערתא,
חמא חד צייד פריס מצודתיה למצד צפרין.
שמע ברת קלא אמרה דימוס ואתפשת
זמן תנינות שמע ברת קלא אמרה ספיקלא ואשתזבת.
אמר: אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יברח, כל שכן נפשתנא.
ניחות וניתסאי בהדין מוי דמוקד דטבריה.
נחתון ואיתסון במוי דמוקד דטבריא.
אמרין צריכין אנו לעשות טובה וניהני להלון בני אתרא כדרך שעשה יעקב אבינו.
שנאמר: (בראשית ל"ג) ויחן את פני העיר, שהיה עושה איטליס ומוכר להם בזול.
עשו איטליס ומכרו בזול.

תרגום:
רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו נחבאו במערה שלש עשרה שנה בזמן השמד, עד שהיה בשרם חלוד. ואכלו חרובים ותמרים.
בסוף 13 השנים יצא רשב"י וישב על פתח המערה, ראה ציד פורס מצודתו לצוד ציפור. שמע בת קול שאמרה "דימוס" - שחרור. והציפור ניצלה. זמן אחר ראה צייד, ושמע בת קול שאמרה "ספיקולה" - הריגה, והציפור נצודה.
אמר: אפילו ציפור בלי גזרת שמים לא תתפס, כל שכן אנו. נלך ונתרפא במרחצאות טבריה. ירדו והתרפאו.
אמרו: צריכים אנו לעשות טובה לטבריה, ונגרום הנאה לבני העיר, כמו שעשה יעקב, שנאמר בו "ויחן את פניהעיר" - שהיה עושה שוק. עשו גם הם שוק לבני טבריה ומכרו בזול.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, תאמר שיש לי חלק עמהם לעולם הבא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד, לא צפונך תמלא בטנם, "צפונם תמלא בטנך" אין כתיב כאן, אלא "וצפונך תמלא בטנם" כל עמא מיתרא עותרא אכלין.
איתבשר דוד שיש לו חלק לעולם הבא.
ועוד אמר לפניו: ריבונו של עולם, אלו באין מכח תורה ומצות ומעשים טובים שיש בידם,
אבל אני בצדק אחזה פניך לעולם.

דבר אחר:
ממתים ידך ה' - מה גבורים הם שנטלו ממשלה מתחת ידך ה'. ואיזה? זה זה נבוכדנצר. ממתים מחלד - אלו שנטלו חלקם בארץ.
חלקם בחיים - אלו שנטלו חלקם כשהן חיים.
וצפונך תמלא בטנם - שהיו עשירים מן הטמון בלשכה.
ישבעו בנים - זה אויל ובלשצר.
והניחו יתרם לעולליהם - עוללה אחת שנשתיירה לו,
עשית אותה אגוסטא במלכות שאינה שלה.
ואיזו זו? זו ושתי:

דבר אחר:
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים מה ראה הכתוב לפרסם סעודתה של ושתי?

ר' יהושע בן קרחה אמר:
כל כך למה? להודיעך לאיזו שלוה אסתר נכנסת.

אמר רבי מאיר:
אם כך למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו.

דבר אחר:
גם ושתי המלכה - אין "גם" אלא ריבוי.
מה זה בששה ניסין,

אף זו בששה ניסין.

מה זה במיני יציאות,

אף זו במיני יציאות.

מה זה בסעודת ארץ ישראל,

אף זו בסעודת ארץ ישראל.

מה זה בבגדי כהונה גדולה,

אף זו בבגדי כהונה גדולה.

ר' ברכיה אמר:
כהדא צרצרא דמתגלגלא בדילה ודלא דילה.

דבר אחר:
גם ושתי המלכה - גם וגם -
הגיע משתותא של ושתי,
הגיע זמנה של ושתי ליגמם,
הגיע זמנה של ושתי ליבצר,
הגיע זמנה של ושתי לידרך.

ר' הונא אמר:
הגיע מעת זמנה ליממת.
האי מאן דאמר: (בראשית ג') ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה וגו':

מיני גמאין האכילה אותן.

ר' יצחק אומר:
מיני מתוקים האכילה אותן בית המלכות. נתנה אותן בבתים מרווחין,
מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל. [=ללכלך בגדיה]

דבר אחר:
בית המלכות - נתנה אותן בבתים מצויירין,
דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין,
מלאכול עגלים מפוטמין.

דבר אחר:
בית המלכות נתנה אותן, בבית איספלידא [=טרקלין] שלה,
לומר שאם ימרוד בעלה של אחת מהם, תהא אשתו מבפנים נתונה, ולא ימרוד.

אשר למלך אחשורוש

ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן
כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" - במלך אחשורוש הכתוב מדבר.
וכל מקום שנאמר "למלך" סתם - משמש קדש וחול.

רבי יהושע בן לוי אמר:
זה יום השבת.

כטוב לב המלך ביין -

אמר רבי יצחק
עובדי כוכבים אין להם טובה.
דכתיב: (קהלת ח') וטוב לא יהיה לרשע וגו'
איתיבון: והכתיב כטוב לב המלך ביין?
אמר לו: "בטוב לב המלך" אין כתיב, כאן אלא "כטוב לב המלך", טובה ואינה טובה.
אבל טובתן של ישראל טובה שלמה.
שנאמר: (מלכים א' ח') וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה וגו'.

אמר ר' יוחנן:
באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך שממונה על החמה, ואמר לו:
בזתא - בוז ביתיה.
חרבונא - אחריב ביתיה.
בגתא ואבגתא - בוז ובזבוז.

אמר ר' שמעון בר' ינאי:
אמר הקדוש ברוך הוא: משחק אני עליהן. אביא גתיות מאחורי הקורייס.

"זתר" - תרגם ר' יעקב בר אבינא קדם ר' יצחק: זנות ראה של אותו רשע.

וכרכס - כרכסא כתיב.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
לשון יוני הוא. האי מאן דאמר כרכסון, שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש, שאין המלכות מעמדת פחות משבעה סריסים לפני המלך.

אמר רבי איבו:
כפרתן של ישראל!
כשישראל אוכלין ושותין ושמחין, הן מברכין ומשבחין ומקלסין להקדוש ברוך הוא.
וכשאומות העולם אוכלין ושותין, מתעסקין הן בדברי תפלות.
זה אומר מדיות נאות, וזה אומר פרסיות נאות.
אמר להם אותו טיפש: כלי שאותו האיש משתמש בו, אינו לא מדית ולא פרסית, אלא כשדית. מבקשים אתם לראותה?
אמרו לו: הן, ובלבד שתהא ערומה.
אמר להון: הן, וערומה.

ר' פנחס ור' חמא בר גוריא בשם רב אמר:
ביקשה ליכנס אפילו בצלצול כזונה ולא הניחו אותה:
אמר לון וערומה.
אמרה: אכנס בלא כתר.
- הן אומרים שפחה היא זו.
תלבש בגדי מלכות ותיכנס [=גם בבגדי מלכות יאמרו ששפחה התחפשה למלכה].

אמר רב הונא:
אין הדיוט משתמש בבגדי מלכות.

שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו.
אמרה לו: אם רואין אותי נאה, הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך.
ואם רואין אותי כעורה, את מתגנת בי.
רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ.

שלחה ואמרה לו: קומיס איסטבלאטי [=סייס] של בית אבא היית,
והיית למוד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות,
ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך?
רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ.

שלחה ואמרה: אפילו אנדתיקוס [=מורדים] של בית אבא לא נידונו ערומים.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון.

תרגום: אז האנשים נקשרו וידיהם נאסרו כשהם במעיליהם.
על פירוש המילה "סרבליהון" - מחלוקת רבי יודן ורב הונא להלן:

רבי יודן אמר:
בגוליהון.
ורב הונא אמר:
במוקסיהון.

ר' שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן:
אין הקדוש ברוך הוא דן את הרשעים בגיהנם אלא ערומים.
ומה טעם? דכתיב: (תהלים ע"ג) בעיר צלמם תבזה.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
הן דליסטאות מקפח תמן מצטלב.

תרגום: במקום שהלסטים מקפחת את הבריות, שם הוא נצלב.

אמר רבי נתן:
אף מצריים ברידתן בים לא נידונו אלא ערומים.
מה טעם (שמות ט"ו) וברוח אפך נערמו מים.

ורבי שמואל ב"נ בשם ר' יונתן אמר:
אין הרשע יוצא מן העולם, עד שהקדוש ברוך הוא מראה קניגין דידיה היאך הוה מיתציד.

תרגום:
אין הרשע יוצא מן העולם, עד שהקדוש ברוך הוא מראה מצודתו שלו, איך הוא נצוד בה.

אמר ר' יוחנן:
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על החימה:
חות פח זיקא בכרסיה ונפח בקיטמיה וזרוק גופריתא באתוניה.

תרגום: רד והפיח רוח בכרסו, והפח אש בחמתו, וזרוק גופרית בכבשנו.

אמר ר' יוחנן:
כל אותן השנים, משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר, לא שככה חמתו של אחשורוש. איתיבון: והכתיב כשוך חמת המלך אחשורוש.
אמר להם: {בשוך} חמת המלך אין כתיב כאן, אלא {כשוך} חמת המלך.
שכיכה שאינה שכיכה.
אימתי שככה חמתו? כשנצלב המן.
הדא הוא דכתיב: ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, וחמת המלך שככה.
חמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.