פרשה י

נדדו שמים. כסאו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שראה את ישראל בצרה. וכי יש שינה לפני המקום, והלא כבר נאמר (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
אלא בזמן שישראל שרויין בצער ואומות העולם בשלוה, לכך נאמר (שם מ"ד) עורה למה תישן ה'.
ונדדה שנת המלך אחשורוש, שראה בחלומו את המן שנטל סייף להרגו. ונבהל והקיץ משנתו.
ואמר לסופריו: הביאו ספר הזכרונות לקרות ולראות מה שעבר עליו.
ופתחו הספרים, ומצאו את הדבר שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש.
וכיוון שאמרו למלך הנה המן עומד בחצר, אמר המלך: אמת הדבר שראיתי בחלומי.
לא בא זה בשעה זו אלא להרגני.

תנא: לו הכין, ועליו נאמר (שם ז') ולו הכין כלי מות, חציו לדולקים יפעל.
בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל.

ויאמר המן בלבו -
הרשעים ברשות לבם.
(בראשית כ"ז) ויאמר עשו בלבו.
(תהלים י"ד) אמר נבל בלבו.
(מ"א י"ב) ויאמר ירבעם בלבו.
ויאמר המן בלבו.

אבל הצדיקים לבם ברשותם:
הדא הוא דכתיב: (שמואל א' א') וחנה היא מדברת על לבה.
(דניאל א') וישם דניאל על לבו
(ש"א כ"ז) ויאמר דוד אל לבו.
ודומין לבוראן (בראשית ח') ויאמר ה' אל לבו:

הלך לו אצל מרדכי. כיוון שהגידו למרדכי שהוא בא, נתיירא עד מאד, והיה יושב ותלמידיו לפניו.
אמר להם לתלמידיו: בני רוצו והבדלו מכאן, שלא תכוו בגחלתי, שהרי המן הרשע בא להרגני.
אמרו: אם תמות נמות עמך.
אמר להם: אם כן נעמוד בתפלה, וניפטר מתוך התפלה. וחסלון צלותהון.
יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר, שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה,
ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים.
אתא המן לגביהון, אמר לון: במה אתון עסקין?
אמרו לו: במצות העומר.
הדא הוא דכתיב: (ויקרא ב') ואם תקריב מנחת בכורים לה' וגו'.
תמן אמרי הלכות קמיצה אחוו ליה, ודבר אחד שהיו קומצין מן העומר.
אמר להון: והדין עומרא מהו דדהב או דכסף
אמרי ליה: לא דדהב ולא דכסף ולא דחיטין אלא דשעורין.
אמר לון: בכמה הוא טימיה דידיה הוה בעשרה קנטרין.
אמרין ליה: סגיין בעשרה מנין.
אמר לון: קומו, דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי.

תרגום:
שם, בבבל, היו אומרים, הלכות קמיצה הראו לו להמן. ודבר אחד קטן שהיו מקריבים ממנו.
אמר להם המן: העומר הזה מהו, מזהב או מכסף?
אמרו לו: לא מזהב ולא מכסף, ולא מחיטים אלא משעורים.
אמר להם: מה מחירו, עשרה ככרות כסף או עשרים?
אמרו לו: די להם בעשר מעות.
אמר להם: קומו מן העפר, נצחו עשרה מעות שלכם את עשרת אלפים ככרי הכסף שלי.

כיוון דחסל ממצלי,
אמר ליה המן למרדכי: לבוש הדין לבושא דמלכא.
אמר לו: מה את מבזה מלכות, אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סח?
אזל בעא בלנא ולא אשכח.
מה עבד? אסר חרציה ועאל ואסחי. כיוון דנפק -
אמר לו: סב לביש הדין כלילא.
אמר ליה: מה את מבזה מלכותא, אית בר נש לביש כלילא דמלכותא ולא מספר?
אזל בעי ספר ולא אשכח.
מה עביד? אזיל לביתיה ואייתי ספרא ויתיב וקא מספר ליה שרי ומתנח.
אמר ליה: מה לך מתנח?
אמר ליה: ווי לאבוה דההוא גברא. מעביר דומין פנטון קומין קלטו עביד בלן ספר
אמר ליה: ובההיא שאילית לך לית אנא חכים לאבוי דההוא גברא בלן וספר בכפר קריינוס ואת משכחת מאני ספרא דידיה.
אמר ליה: קום רכוב על הדין סוסיא.
אמר ליה: לית בי כח דאנא סב.
אמר ליה: ולית אנא גבר סב?
אמר לו: ולא את הוא דגרמת לנפשך?!
אמר ליה: קום דאנא סמיך קדלי ואת דריס עלוי. וסליק ורכב למקיימה לכון מה דאמר כתבא (דברים לב) ואתה על במותימו תדרך.

תרגום:
כיוון שגמר מרדכי להתפלל,
אמר ליה המן למרדכי: לבוש את לבוש המלכות הזה.
אמר לו: מה אתה מבזה את המלכות, היכול אדם ללבוש בגדי מלכות בלא שהתרחץ?
הלך למצוא בלן, ולא מצא.
מה עשה? אזר חלציו, הלך והסיק את המרחץ.
אמר לו: קח ולבש את הכתר הזה.
אמר לו: מה את מבזה המלכות, האם יכול אדם ללבוש כתר ואינו מסופר?
הלך, חיפש ספר ולא מצא.
מה עשה? הלך לביתו, הביא מספרים, וישב וסיפר את מרדכי, ונאנח.
אמר לו: מה אתה נאנח?
אמר לו: אוי לאביו של אותו אדם [=המן], שהועבר ממעמדו ונהיה בלן וספר.
אמר לו:ובזה שאלתי אותך, וכי אין אני מכיר את אביך שהיה בלן וספר, וגם אתה מצאת את כלי עבודתו של אביך.
אמר לו:קום רכב על סוס זה.
אמר לו מרדכי: אין לי כח, שאני זקן.
אמר לו: ואני איני זקן?
אמר לו:ולא אתה גרמת לנפשך?!
אמר לו המן: קום שאני אתכופף ואתמוך בערפי תחת רגליך, ואתה לדרוך עלי, לקיים מה שאמר הכתוב (דברים לב) ואתה על במותימו תדרך.

דבר אחר:
ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו'.
אתא לגבי מרדכי ואמר: עמוד ולבוש.
כמה ביש גדא דההוא גברא:

אמש אני הייתי עסיק להתקין ליה צליבא,
והקדוש ברוך הוא מתקין ליה כלילא.
אני הייתי מתקן לך חבלים ומסמרים,
והקדוש ברוך הוא מתקן לך לבוש מלכות.
אנא בעינא מן מלכא למיצליב יתך על צליבא,
והוא אמר לי למירכב לך על סוסיא.
עמוד ולבוש. ועביד ליה כל מה דאמרן לעיל.

וכיוון דרכיב התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא:
(תהלים ל') ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני, ה' העלית משאול נפשי, חייתני מירדי בור.
תלמידיו מה היו אומרים: (שם) זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רנה.
אותו רשע מה היה אומר: (שם) ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם, ה' ברצונך העמדתה להררי עוז, הסתרת פניך הייתי נבהל.
אסתר מה הייתה אומרת: (שם) אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך.
כנסת ישראל מה הייתה אומרת: (תהלים ל) שמע ה' וחנני וגו' הפכת מספדי למחול לי וגו' ורוח הקדש מה הייתה אומרת: (שם) למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך.
בתו של המן נשקפה מן החלון לראות בצליבא. וכיוון שראתה מרדכי רוכב, ואביה מכריז לפניו ככה יעשה לאיש, השליכה עצמה לארץ ומתה:

מלמד ששב לשקו ולתעניתו.

אמר רבי חלבו:
כל מי שלובש שק ומתענה, אינו מעבירו ממנו עד שתעשה בקשתו.

אבל על בתו, וחפוי ראש על מה שקרהו, ובידו ארבע מלאכות: בלן וספר וגליור וכורז.

באותה שעה באו סריסי המלך והביאוהו לסעודה ביום ששה עשר בניסן. כיוון שאכלו ושתו, אמר המלך לאסתר: מה שאלתך?
אמרה לו: אדוני המלך איני שואלת ממך אלא נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.