פתיחתא
תוכן המאמר:
[א] ויהי בימי שפוט השופטים
[ב] ויהי בימי שפוט השופטים
[ג] ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב
[ד] ר' יהודה בר' סימון פתח:
[ה] ר' נחמיה פתח:
[ו] ושם האיש אלימלך
[ז] רבי תנחומא בשם רבי חייא רבה
ר' יוחנן פתח ואמר:
(תהלים נ') שמעה עמי ואדברה
אמר רבי יוחנן:
אין מעידין אלא בשומע.
רבי יודן ברבי סימון אמר:
לשעבר היו קרויין ישראל כשאר כל האומות: סבתא ורעמא וסבתכא.
מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי.
שמעה עמי ואדברה
מאין זכיתם שתקראו עמי?
מ'ואדברה' - ממה שדברתם לפני בסיני, ואמרתם:
(שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
אמר רבי יוחנן:
שמעה עמי לשעבר,
ואדברה לעתיד לבא.
שמעה עמי בעולם הזה,
ואדברה בעולם הבא.
כדי שיהא לי פתחון פה בפני שרי אומות העולם,
שעתידין לקטרגם לפני ולומר: רבון העולמים,
אלו עובדין עבודת כוכבים ואלו עובדין עבודת כוכבים;
אלו גילו עריות ואלו גילו עריות;
אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים;
אלו יורדין לגן עדן ואלו יורדין לגיהנם?!
אותה שעה סניגרון של ישראל משתתק.
הדא היא דתימא (דניאל י"ב) ובעת ההיא יעמד מיכאל.
וכי יש ישיבה למעלה, והא אמר רבי חנינא אין ישיבה למעלה,
דכתיב (שם ז') קרבת על חד מן קאמיא.
מהו דין לשון קאמיא - קיימא, דכתיב (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו,
וכתיב (ד"ה ב' י"ח) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו,
ואתה אומר 'יעמוד'? מהו יעמוד? משתתק כמה דאת אמרת:
(איוב ל"ב) והוחלתי כי לא ידברו, עמדו לא ענו עוד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני,
חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני.
באיזו צדקה?
רבי אליעזר ור' יוחנן:
חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי,
שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר אותו לתהו ובהו.
דאמר רבי הונא בשם ר' אחא:
(תהלים ע"ה) נמוגים ארץ וכל יושביה,
כבר היה העולם מתמוגג והולך, אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני וכו'.
ומי ביסם את העולם? אנכי תכנתי עמודיה,
בזכות {אנכי} תכנתי עמודיה סלה.
וחד אמר בצדקה שעשיתם את עצמכם על שקבלתם את תורתי,
שאילולי כן הייתי מכלה אתכם מן העמים.
אלהים אלהיך אנכי -
ר' יוחנן אמר:
דייך אני פטרונך.
וריש לקיש אמר:
אע"פ שאני פטרונך.
מה פטרוני מהני בדינא?
תאני רבי שמעון בר יוחאי:
אלהים אנכי לכל באי עולם,
ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל.
אין אני נקרא אלהי כל האומות, אלא אלהי ישראל.
אלהים אלהיך אנכי.
ר' יודן פתר קרייא במשה:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
אף על פי שקראתי אותך אלהים לפרעה,
אלהיך אנכי אני, על גבך.
ר' אבא בר יודן פתר קרייא בישראל:
אע"פ שקראתי אתכם אלהים,
שנאמר: (שם פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם
אלהיך אנכי. דעו שאנכי על גביכם.
רבנן פתרי קרייא בדיינים:
אף על פי שקראתי אתכם אלהים,
שנאמר: (שמות כ"ב) אלהים לא תקלל,
דעו שאני על גביכם.
וחזר ואמר לישראל: אני חלקתי כבוד לדיינים וקראתי אותם אלהים
והן מבזים אותם, אוי לדור ששפטו את שופטיהם.
(משלי י"ט) עצלה תפיל תרדמה, ונפש רמיה תרעב.
על ידי שנתעצלו ישראל לעשות גמול חסד ליהושע.
הדא הוא דכתיב: (יהושע כ"ד) ויקברו אותו בגבול נחלתו מצפון להר געש.
אמר רבי ברכיה:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו 'געש'.
ומהו הר געש? ע"י שנתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע.
באותה שעה נחלקה ארץ ישראל,
והיתה חלוקה חביבה עליהם יותר מדאי,
והיו ישראל עוסקין במלאכתן:
זה עוסק בשדהו
וזה עוסק בכרמו
וזה עוסק בזיתיו
וזה עוסק בפוצמו
לפרש ונפש רמיה תרעב נתגעשו מעשות גמילות חסד ליהושע,
ובקש הקדוש ברוך הוא להרעיש את העולם כולו על יושביו.
כמאן דאמר: (תהלים י"ח) ותגעש ותרעש הארץ.
ונפש רמיה תרעב
על שהיו מרמין להקדוש ברוך הוא, מהם עובדי עבודת כוכבים,
לכך הרעיבן הקדוש ברוך הוא מרוח הקדש,
דכתיב (ש"א ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם.
דבר אחר:
עצלה תפיל תרדמה על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו,
תפיל תרדמה - רבתה הנבואה.
רבתה, ואת אמרת תפיל?
כמאן דאמר:
נפל שעריהון דפוריא.
אמר רבי סימון:
כאיניש דאמר לחבריה הא סקא, והא סלעא, והא סאה - קום אכול.
דאמר רבי דרוסא
ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו.
ר' יעקב אמר:
מאה ועשרים רבוא.
אמר רבי יוחנן:
מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות הן,
ואין לך עיירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו:
יריחו על שאררה יהושע, בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם.
וכתיב (מלכים ב' ב') ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע.
'נביאים' - אין נביאים פחות משניים.
ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם? שלא היה בה צורך לדורות.
אמור מעתה: כל נבואה שאינה צורך לדורות לא נתפרסמה.
אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא בא ומביאן עמו, ותתפרסם נבואתם.
הדא הוא דכתיב: (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדשים עמך.
ונפש רמיה תרעב ע"י שהיו מרמים לקדוש ברוך הוא,
מהם עובדין לעבודת כוכבים ומהם עובדים להקדוש ברוך הוא.
הוא שאליהו אומר להם (מלכים א' י"ח) עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים.
תרעב הרעיבן הקדוש ברוך הוא בימי אליהו,
שנאמר: (שם) חי ה' אשר עמדתי לפניו.
דבר אחר:
עצלה תפיל תרדמה - על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שופטים -
תפיל תרדמה.
ונפש רמיה תרעב - על ידי שהיו מרמים להקדוש ברוך הוא,
מהם עובדין לעבודת כוכבים ומהם עובדים לקדוש ברוך הוא,
הרעיבן הקדוש ברוך הוא ברעבון בימי שופטיהם.
(משלי כ"א) הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו.
זה עשו הרשע שהוא מתהפך ובא על ישראל בגזרות:
- גנבתון?
- לא גנבנון.
- קטלתון?
- לא קטלנון.
- לא גנבת, מאן גנב עמך?
- לא קטלת, מאן קטל עמך?
קניס להון, יזמי להון:
אייתי ארנונך!
אייתי גולגלתך!
אייתי דימוסיך!
איש זה עשו הרשע, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויהי עשו איש יודע ציד.
וזר שעשה עצמו זר למילה וזר למצות.
וזך זה הקדוש ברוך הוא שהוא נוהג עמו במדת ישרות.
ונותן לו שכרו בעולם הזה כפועל העושה מלאכה עם בעל הבית באמונה.
דבר אחר:
הפכפך דרך איש אלו אומות העולם שמהפכין ובאין על ישראל בגזרות.
איש הבאים מנח שנקרא איש.
וזר שהם עובדין עבודת כוכבים.
וזך ישר פעלו זה הקדוש ברוך הוא שנוהג עמהם בישרות.
ר' אחא אמר:
הפכפך דרך אלו ישראל שנאמר: (דברים ל"ב) כי דור תהפוכות המה.
איש (שופטים כ"א) ואיש ישראל נשבע.
וזר שעשו עצמם לפני הקדוש ברוך הוא כזרים.
שנאמר: (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו.
וזך זה הקדוש ברוך הוא שנוהג עמהם במדת יושר בעולם הזה,
ונותן שכרם שלם לעתיד,
כאומן העושה מלאכה באמונה אצל בעל הבית.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא בני סרבנין הן:
לכלותן אי אפשר,
להחזירין למצרים אי אפשר,
להחליפם באומה אחרת איני יכול,
אלא מה אעשה להם?
הריני מייסרן ביסורים,
ומצרפן ברעבון בימי שפוט השופטים.
הדא הוא דכתיב:
ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ.
ויאמר אסתירה פני מהם (דברים ל"ב).
לבן מלך שיצא לשוק ומכה ואינו לוקה,
מבזה ואינו מתבזה.
והיה עולה אצל אביו במרוצה.
אמר לו אביו: מה את סבור שבכבודך את מתכבד?
אין את מתכבד אלא בכבודי.
מה עשה אביו? הפליג דעתו ממנו, ולא היה ברייה משגחת עליו.
כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים, נפלה אימתן על כל האומות.
שנאמר: (שמות ט"ו)
שמעו עמים ירגזון,
חיל אחז יושבי פלשת,
אז נבהלו אלופי אדום,
אילי מואב יאחזמו רעד,
נמוגו כל יושבי כנען,
תפול עליהם אימתה ופחד.
כיון שבאו לידי עברות ומעשים רעים, אמר להם הקדוש ברוך הוא:
מה אתם סבורים שבכבודכם אתם מתכבדים,
אין אתם מתכבדים אלא בשביל כבודי.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפליג דעתו מהם קימעא,
ובאו עמלקים ונזדווגו להם לישראל.
שנאמר: (שמות י"ז) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים.
ועוד באו כנעניים ונזדווגו לישראל,
שנאמר: (במדבר כ"א) וישמע הכנעני.
אמר הקדוש ברוך הוא: אין בכם אמנה של ממש,
אין אתם מאמינין לדבריכם, הפכפכין אתם.
שנאמר: (דברים ל"ב) כי דור תהפכות המה בנים לא אמון בם.
'אמן' כתיב. בשעה שהנביאים מברכין אותן לא פתח אחד מהם לומר אמן,
עד שאמרו ירמיה שנאמר: (ירמיה נ"א) ואען ואמר אמן ה'.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
הפכפכין אתם,
טרחנין הם,
סרבנין הם,
לכלותן אי אפשר,
להחזירן למצרים אי אפשר,
להחליפן באומה אחרת אי אפשר, וכו'.
(יחזקאל י"ג) כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו.
מה השועל הזה מצפה בחורבות לכשיראה בני אדם לאיזה צד יהי בורח,
כך כשועלים בחרבות (נביאיך) לא עליתם בפרצות כמשה.
למי היה דומה משה רבנו?
לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך לחשכה.
עמד וגדרה משלוש רוחותיה.
נשתייר פרצה, ולא היה לו שעה לגדרה, ועמד הוא בתוך הפרצה.
בא ארי ועמד כנגדו,
בא זאב ועמד כנגדו.
אבל אתם לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה.
שאילו עליתם בפרצות כמשה, הייתם יכולין לעמוד במלחמה ביום אף ה'.
כיון דאתת עקתה אזלת לך ושבקת להון
[=כיוון שבאה צרה, הלכת ועזבת אותם].
וילך איש מבית לחם יהודה זה שאמר הכתוב (תהלים קמ"ד) אלופינו מסובלים.
ר' יוחנן אמר:
סובלין אין כתיב כאן, אלא מסובלים.
בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים,
אין פרץ אין פרצה של מגפה. כמה דתימא (שם קל וחומר) ותפרץ בם מגפה.
ואין יוצאת אין יציאתה של מגפה, כמה דתימא (ויקרא ט') ותצא אש מלפני ה',
אין צוחה אין צוחה של מגפה, כמה דתימא (במדבר ט"ז)
וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם.
ריש לקיש מסרס קרא:
בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים,
אין פרץ של גלות, דכתיב (עמוס ד') ופרצים תצאנה.
ואין יוצאת של גלות דכתיב (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו.
ואין צוחה של גלות דכתיב (ירמיה ח') הנה קול שועת בת עמי.
וכתיב וצוחת ירושלים עלתה.
ר' לוליאני אמר:
בשעה שהקטנים שומעים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משאן של קטנים,
עליהן הכתוב אומר (ישעיה ג') ה' במשפט יבא.
ושם האיש אלימלך כד אתת עקתא אזילת לך ושבקת להון.
[=כיוון שבאה צרה, הלכת ועזבת אותם].
וילך איש מבית לחם יהודה:
המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה:
כל מקום שנאמר 'ויהי' - צרה.
ר' חייא רבה כל מקום שנאמר 'ויהי' - משמש צרה ושמחה:
אם צרה אין כיוצא בה,
אם שמחה אין כיוצא בה.
רבי שמואל אמר:
חמשה {בימי} הם:
(בראשית י"ד) ויהי בימי אמרפל
מה צרה היתה שם? עשו מלחמה.
לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה,
ובשבילו היה המלך נזקק למדינה.
פעם אחת באו הברבריין ונזדווגו לו,
אומרים אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה.
כך כל העולם כלו לא נברא אלא בזכות אברהם אבינו
הדא הוא דכתיב:
(שם) וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש.
אמר רבי אחא
לא באו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם,
עין שעשתה מדת הדין בעולם אתם מבקשים לסמותה.
היא קדש -
אמר רבי אחא:
הוא קדש, הוא אבינו אברהם שקדש שמו בכבשן האש.
וכיון שבאו אותם המלכים ונזדווגו לו,
התחילו הכל צווחים ווי.
הוי ויהי בימי אמרפל.
(ישעיה ז') ויהי בימי אחז
מה צרה היתה שם?
ארם מקדם ופלשתים מאחור.
לבן מלכים שנזדמן לו פדגוג אחד להמיתו.
אמר אותו פדגוג: אם אני ממיתו, הריני חייב למלכות.
אלא הריני מושך מניקתו, ומעצמו הוא מת.
כך אמר אחז:
אם אין גדיים אין תיישים,
אם אין תיישים אין צאן,
אם אין צאן אין רועה.
כך אחז היה סבור בדעתו לומר:
אם אין קטנים אין גדולים,
אם אין גדולים אין תלמידים,
ואם אין תלמידים אין חכמים,
ואם אין חכמים אין בתי כנסיות ובתי מדרשות,
ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות,
כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על העולם.
אלא הריני אוחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ועליו הכתוב אומר (ישעיה ח') צור תעודה חתום תורה בלימודי.
ר' חנינא אמר:
למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.
רבי יעקב בשם רבי אבין אמר:
ישעיה (שם) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב.
אין לך שעה קשה כאותה שעה
שנאמר: (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני בעולם הזה
ומאותה שעה 'וקויתי לו' שאמר (שם) כי לא תשכח מפי זרעו
מה הועיל לו? (ישעיה ח') הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'
וכי ילדיו היו, והלא תלמידיו היו.
אלא מלמד שהיו חביבין עליו כבניו.
וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו צווחין ווי,
הוי ויהי בימי אחז.
(ירמיה א') ויהי בימי יהויקים
מה צרה היתה שם?
(שם ד') ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם.
למלך ששלח פרוסטיגמא שלו למדינה.
מה עשו לו בני המדינה נטלו אותה וקרעוה ושרפוה באש,
אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים אלו.
הדא הוא דכתיב: (שם ל"ו) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה,
תלתא ארבעה פסוקים,
כיון שהגיע לפסוק החמישי היו צריה לראש,
מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח עד תם כל המגילה
על האש אשר על האח
כיון שראו כן התחילו צווחים ווי.
הוי ויהי בימי יהויקים.
(אסתר א') ויהי בימי אחשורוש
מה צרה היתה שם?
להרוג ולאבד את כל היהודים
למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלושה שונאים.
האחד התחיל מקטף בעוללות,
והשני מזנב באשכולות,
והשלישי בקש לעקור את כל הגפנים.
כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות,
שנאמר (שמות א') כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
נבוכדנצר הרשע התחיל מזנב באשכולות,
שנאמר (מלכים ב' כ"ד) החרש והמסגר אלף.
ר' ברכיה בשם ר' יהודה אמר:
החרש אלף והמסגר אלף.
ר' יוחנן אמר:
כולן אלף.
ר' שמואל אמר:
אלו הבליוטין.
ר"י בר' סימון אמר:
אלו תלמידי חכמים
המן הרשע בקש לעקור את כל הביצה, אמרי זבין בביעתה
(אסתר ג') להשמיד להרוג ולאבד.
וכיון שראו כן התחילו צווחין ווי.
הוי ויהי בימי אחשורוש
ויהי בימי שפוט השופטים
מה צרה היתה שם? ויהי רעב בארץ.
למדינה שהיתה חייבת ליפסי למלך.
מה עשה המלך שלח טמיאון לגובתה.
מה עשו בני המדינה נטלו אותו והלקוהו וגבו אותו,
אמרו: מה שהיה מבקש לעשות לנו עשינו לו.
כך בימי שפוט השופטים היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים,
והיה הדיין מבקש לעשות בו דין,
והיה הוא בא ומלקה הדיין,
ואמר מה דבעא מעבד לי עבדתי ליה.
אוי לדור ששופטיו נשפטין.
הוי ויהי בימי שפוט השופטים
שמעון בר' אבא אמר בשם ר' יוחנן:
כל מקום שנאמר 'צרה' ו'שמחה' - אם צרה אין צרה כמותה,
אם שמחה אין שמחה כמותה בעולם.
אתה ר' שמואל בר נחמני ועבדה פלגא:
כל מקום שנאמר 'ויהי' - צרה; 'והיה' - שמחה.
והא כתיב (בראשית א') ויאמר אלהים יהי אור?
אמר להם אף היא אינה אורה של שמחה,
שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה.
שאותה אורה שנבראת ביום ראשון אדם צופה מסוף העולם ועד סופו.
וכיון שראה שעתידין רשעים לצאת,
כדור אנוש ואנשי דור המבול ודור הפלגה וכאנשי סדום, לקחה.
הדא הוא דכתיב: (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם.
וגנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק.
מיתיבין ליה: והכתיב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום אחד?
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שעתידין שמים להבלות,
שנאמר: (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו.
מיתיבין ליה: והא כתיב {ויהי} ערב {ויהי} בקר יום שני ושלישי ורביעי חמישי וששי
אמר להם: אף היא אינה שמחה,
שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה:
כגון החרדל צריך להמתיקו,
התורמוסין צריכין לימתק,
החטים צריכין ליטחן.
- והא כתיב (בראשית ל"ט) {ויהי} ה' את יוסף?
אמר: אף היא אינה שמחה, דכתיב (שם מ') כי שמו אותי בבור.
והא כתיב: (במדבר ז) {ויהי} ביום כלות משה.
אמר להם: אף היא אינה שמחה שבו נגנז בנין בית המקדש.
שנאמר: (שמות מ') ולא יכול משה לבא אל אהל מועד.
והא כתיב (יהושע ה') {ויהי} בהיות יהושע
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שבו קרע יהושע שמלותיו.
שנאמר: (שם ז') ויקרע יהושע שמלותיו.
והא כתיב: (ויקרא ט') {ויהי} ביום השמיני?
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שבו מתו נדב ואביהוא.
והא כתיב (שמואל ב' ז') {ויהי} כי ישב המלך בביתו.
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שבו בא נתן הנביא ואמר לו,
(מלכים א' ח') רק אתה לא תבנה הבית.
אמרי ליה אמרינן אנן דידן, אמור את דידך.
אמר להם: (יואל ג') {והיה} ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
(זכריה י"ד) {והיה} ביום ההוא יצאו מים חיים.
(ישעיה י"א) {והיה} ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו.
(שם ז') {והיה} ביום ההוא יחיה איש.
(שם כ"ז) {והיה} ביום ההוא יתקע בשופר גדול.
(שם ד') {והיה}הנשאר בציון והנותר בירושלם.
מיתיבין ליה: והא כתיב (ירמיה ל"ח) {והיה}כאשר נלכדה ירושלים?
אמר להם: אף היא אינה צרה אלא שמחה,
שבו ביום נטלו ישראל אופכין שלימה על עונותיהם ביום שחרב בהמ"ק.
סליק פתיחתא דרות רבה.