פרשה א

[א] ויהי בימי שפוט השופטים
אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט.
שנאמר (שופטים ב') וגם אל שופטיהם לא שמעו.
ומי היו?
רב אמר:
ברק ודבורה היו.
רבי יהושע בן לוי אמר:
שמגר ואהוד היו.
רב הונא אמר:
דבורה וברק ויעל היו:

שפט חד,
שפט{ים} תרין,
{ה}שפטים תלתא.

[ב] רבי שאל לר' בצלאל:
מהו דכתיב (הושע ב') 'כי זנתה אמם', אפשר ששרה אמנו זונה היתה?
אמר לו: חס ושלום. אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ,
בשעה שבעליהן מבזין אותם.
אתא ר' יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה:
אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ,
בשעה שבעליהן מבזין אותם.

ר' יוחנן מייתי לה מהכא:
(קהלת ט') וחכמת המסכן בזויה.
וכי חכמתו של רבי עקיבא שהיה מסכן בזויה היתה?
אלא מהו מסכן, מי שהוא בזוי בדבריו.
כגון זקן יושב ודורש: (דברים י"ט)
לא תטה משפט והוא מטה משפט,
לא תכיר פנים והוא מכיר פנים,
לא תקח שחד והוא לוקח שחד,
(שמות כ"ב) כל אלמנה ויתום לא תענון והוא מענה אותם.

שמשון הלך אחר עיניו.
שנאמר: (שופטים י"ד) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני.
גדעון עבד עבודת כוכבים.
שנאמר: (שם ח') ויעש אותו גדעון לאפוד
הוי שאין לך מסכן גדול מזה,

אוי לדיין שמכיר פנים במשפט.

תני ר' חייא:
(ויקרא י"ט) לא תעשו עול במשפט
מלמד שהדיין שמקלקל הדין קרוי חמשה שמות:

עול
שנוי
משוקץ
חרם
תועבה

והקדוש ברוך הוא קורא עליו חמשה:

רע
מנאץ
מפר ברית
מכעיס
וממרה

וגורם חמשה דברים לעולם:

מטמא את הארץ
ומחלל את השם
ומסלק את השכינה
ומפיל ישראל בחרב
ומגלם מארצם

אוי לדור שמקולקל במידה זו.

תני ר' חייא:
לא תעשו עול במשפט - בדין. אם לדין, כבר אמור בדין.
אם כן למה נאמר במשפט במדה במשקל ובמשורה?
אלא מלמד שהמודד נקרא דיין,
ואם שיקר קרוי חמשה שמות, וגורם חמשה דברים.
אוי לדור שמידותיו של שקר.

דאמר ר' בניא בשם ר' הונא:
אם ראית דור שמידותיו של שקרים,
מלכות באה ומתגרה באותו הדור.
מה טעם (משלי י"א) מאזני מרמה תועבת ה.
וכתיב (שם) בא זדון ויבא קלון.

אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא:
כתיב (מיכה ו') האזכה במאזני רשע.
אפשר כן שדור שמדותיו של שקר זוכה אלא ובכיס אבני מרמה?

אמר רבי לוי:
אף משה רמזה להן לישראל בתורה:
(דברים כ"ה) לא יהיה לך בכיסך, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה
ואם עשה כן סוף שהמלכות באה ומתגרה בו,
דכתיב (שם) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול.
וכתיב (שם) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

[ג] אמר רבי:
ברכות מברכות לבעליהן, וקללות מקללות לבעליהן.
ברכות מברכות לבעליהן, דכתיב (שם) אבן שלמה וצדק יהיה.
ואם עשית כן יהיה לך.
וקללות מקללות לבעליהן דכתיב (שם) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן,
ואם עשית כן,
אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות גדולה וקטנה,
חייך אפילו קטנה אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות.
דכתיב (שם) לא יהיה לך בכיסך.
ודכוותה (שמות כ') לא תעשון אתי.
אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות לי אלהי כסף וזהב,
חייך של עץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות דכתיב לא תעשו לכם.

[ד] ויהי רעב בארץ
עשרה רעבון באו לעולם

אחד בימי אדם הראשון
אחד בימי למך
ואחד בימי אברהם
ואחד בימי יצחק
ואחד בימי יעקב
ואחד בימי אליהו
ואחד בימי אלישע
ואחד בימי דוד
ואחד בימי שפוט השופטים
ואחד שמתגלגל ובא לעולם

אחד בימי אדם הראשון
שנאמר: (בראשית ג') ארורה האדמה בעבורך.
ואחד בימי למך
שנאמר: (שם ה') מן האדמה אשר אררה ה'.
ואחד בימי אברהם
שנאמר: (שם י"ב) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.
ואחד בימי יצחק
שנאמר: (שם כ"ו) ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון.
ואחד בימי יעקב
שנאמר: (שם מ"ח) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
ואחד בימי אליהו
שנאמר: (מלכים א' י"ז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר.
ואחד בימי אלישע
שנאמר: (מ"ב ו') ויהי רעב גדול בשמרון.
ואחד בימי דוד
שנאמר: (שמואל ב' כ"א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים.
ואחד בימי שפוט השופטים
שנאמר: ויהי רעב בארץ.
ואחד שמתגלגל ובא לעולם
דכתיב (עמוס ח') והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים.

ר' הונא בשם רבי שמואל:
עיקר אוותנטייה שלהם היה ראוי לבא בימי שאול,
ולא היה ראוי לבא בימי דוד,
ועל ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמוד בו,
גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו אצל דוד,
שהוא גרופית של זית והיה יכול לעמוד בו.

מתלא [=משל] אמר:
שילה חטא ויוחנא משתלמא.

כך כולם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים,
שהיו יכולין לעמוד בהן.

ר' חייא רבא בשם רבי שמעון בן אלעזר:
לזגג שהיתה בידו קופה מלאה כוסות דיוטריטון,
וכיון שהיה מבקש לתלות קופות, היה מביא יתד ותוקעה, ואח"כ תולה קופתו.
כך כולם לא באו בבני אדם שפופין, אלא בבני אדם גבורים.

ר' ברכיה הוה קרי עליהון:
נותן ליעף כח.

ר' ברכיה בשם ר' חלבו:
שנים באו בימי אדם הראשון
רבי הונא בשם רבי אחא
אחד בימי אברהם ואחד בימי למך.
רעב שהיה בימי אליהו, של בצורת היה: שנה עבדת שנה לא עבדת.
אבל רעב שבא בימי אלישע, של מהומה היה.
שנאמר: (מ"ב ו') עד היות ראש חמור בשמונים כסף.

רעב שבא בימי שפוט השופטים -
ר' הונא בשם ר' דוסא:
ארבעים ושתים סאות היו ונעשו ארבעים ואחת.
והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אא"כ היו סאתים לקוחות בשקל?!
אמר רבי שמעון בן גמליאל:
אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל מוציא ליקח,
אפילו סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ.
והא תניא: בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל, ובשעת רעבון פזר הרגל?

למה נענש אלימלך?
ע"י שהפיל ליבן של ישראל עליהם.

לבוליטין שהיה שרוי במדינה,
והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים,
שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון.
כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה.
והיו בני המדינה אומרים:
זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים,
והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה.

כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור,
וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי,
זה בקופתו וזה בקופתו.
עמד וברח לו מפניהם
הדא הוא דכתיב: וילך איש מבית לחם יהודה:

[ה] וילך איש
גרדום [יחידי].
אלא בא וראה כמה חיבב הקדוש ברוך הוא ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה.
להלן כתיב סוסיהם פרדיהם גמליהם,
ברם הכא כתיב וילך איש - גרדום [=יחידי].
אלא להלן על ידי שהיו יוצאין מהארץ לחוצה לארץ, לא ייחס הכתוב את ממונם -
וילך איש - גרדום.

לגור בשדה מואב

אמר רבי לוי:
כל מקום שאתה מוצא שדה - עיר, עיר - מדינה, מדינה - אפרכיא.
שדה עיר (מ"א ב') ענתות לך על שדך.
עיר מדינה (יחזקאל ט') עבר בתוך העיר בתוך ירושלים.
מדינה אפרכיא שבע ועשרים ומאה מדינה.

הוא ואשתו ושני בניו- הוא עיקר, ואשתו טפלה לו, ובניו טפלין להם.