פרשה ב
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרשה ב

פרשה ב

[א] רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי
ור' חמא אבוי דרבי הושע בשם רבי
לא ניתן דברי הימים אלא להידרש.
הדא הוא דכתיב: (דברי הימים א' ד')
בני שלה בן יהודה ער אבי לכה אב בית דין של לכה.
ולעדה אבי מרשה אב בית דין של מרשה.
ומשפחות בית עבדת הבוץ זו רחב הזונה שהטמינה המרגלים בבוץ.
הדא הוא דכתיב: (יהושע ב') ותטמנם בפשתי העץ.
אמר רבי יהודה ברבי סימון:
בבוסמין היתה עסקה.
לבית אשבע - שנשבעו לה המרגלים, שנאמר: (שם) ועתה השבעו נא לי בה'.
ויוקים שקיימו לה השבועה. הדא הוא דכתיב: (שם ו') ויבואו הנערים המרגלים.
ומה תלמוד לומר 'ואת כל משפחותיה הוציאו'?
תני רבי שמעון בר יוחאי:
שאפילו היתה משפחתה מאתים אנשים,
והלכו ונדבקו במאתים משפחות אחרות,
כולן ניצולות בזכותה.
'ואת כל משפחתה' לא נאמר, אלא 'ואת כל משפחותיה',
ואנשי כזבה שכזבה במלך יריחו,
שנאמר: (שם ב') ותאמר כן באו אלי האנשים וגו'.
ויואש שנתיאשה מן החיים.
ושרף שתקנה עצמה לשרופין.
אשר בעלו למואב שבאתה ונדבקה בישראל ועלו מעשיה לאביה שבשמים.
וישבי לחם שנדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי.
והדברים עתיקים
ר' איבו ור' יהודה בר' סימון אומרים:
דברים הללו סתומין כאן ומפורשין במקום אחר.
המה היוצרים אלו המרגלים הדא הוא דכתיב: (שם) וישלח יהושע בן נון מן השטים וגו'
ר' יהודה ור' נחמיה:
חד אמר כלי נגרות היה בידם.
מרגלים חרש לאמר ר' נחמיה אומר כלי קדרות היה בידם,
מקדרין חרש לאמר.
תני רבי שמעון בר יוחאי:
חרש כמשמעו. אמר להם עשו עצמכם חרשין, ואתם עומדים על רזיהם.
ר"ש בן אלעזר אומר:
מתוך שאתם עושים עצמכם חרשים, אתם עומדין על אופנים שלהם.
ויושבי נטעים שהיו בקיאין בנטיעה, על שם שנאמר (במדבר יג) ויכרתו משם זמורה.
וגדרה שהטמינה אותן אחרי הגדר, שנאמר: ותאמר להם ההרה לכו.
ויש אומרים ששרתה עליה רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ.
וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לשלשת ימים?
מיכן ששרתה עליה רוח הקדש.
עם המלך במלאכתו ישבו שם מכאן אמרו:
עשרה כהנים נביאים עמדו מרחב הזונה -

ירמיה
חלקיה
שריה
מחסיה
חנמאל
שלום
ברוך
נריה
יחזקאל
בוזי

ויש אומרים אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה.


[ב] ר' שמואל בר נחמני פתר קראי בדוד:
בני שלה בן יהודה ער אבי לכה אב בית דין של לכה.
ולעדה אבי מרשה אב בית דין של מרשה.
ומשפחות בית עבודת הבוץ זה דוד שהיה עוסק בפרוכת.
הדא הוא דכתיב: (ש"ב כ"א)
ויך אלחנן זה דוד שחננו הקדוש ברוך הוא.
בן יערי בן שהיה גדל ביער.
אורגים שעסק בפרוכת.

דבר אחר:
אורגים שהיו מעלין לו את ההלכה והוא אורגה.

דבר אחר:
אלו סנהדרין שהיו אורגין עמו בדברי תורה.
לבית אשבע שנשבע לו הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: (תהלים פ"ט) כרתי ברית לבחירי.
ויוקים שקיים לו השבועה,
שנאמר: (שם קל"ט) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה.
ואנשי כזבה

ר' עזריה ור' יונתן ור' יצחק בר מריון,
ואמרי לה ר' יוסי בר' חנינא:
עיקר סנהדרין משל יהודה.
מאי טעמא? שנאמר: (בראשית מ"ט) חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב,
שהיו סודרין את ההלכה בשנים, עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב.
יואש שנתיאש מן החיים (ד"ה א' כ"א) תהי נא ידך בי.
ושרף שהזכיר מעשה שרופים: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו.
אשר בעלו למואב שבא מרות המואביה.
וישובי לחם שבא מבית לחם יהודה.

והדברים עתיקים

רבי איבו אמר:
זה דוד ושלמה שנשתתפו לפני הקדוש ברוך הוא בבנין בית המקדש.
ר' יהודה בר' סימון אמר:
זה בניהו בן יהוידע שנתחזק עם המלך שלמה בבנין בית המקדש.
ר' יהודה אמר:
זה יהוידע הכהן הגדול שנטפל עם יואש לבדק הבית.
רבי נחמיה אומר:
זה ירמיה ויחזקאל, שנתפללו לפני הקדוש ברוך הוא שלא להחריב בית המקדש.

המה היוצרים
זה בעז ורות.
וישבי נטעים זה שלמה שהיה דומה כנטע במלכותו.
וגדרה אלו סנהדרין שהיו גודרים עמו בדברי תורה.
עם המלך במלאכתו ישבו שם מכאן אמרו לא מתה רות המואביה,
עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות.
הדא הוא דכתיב (מ"א ב') {וישם כסא לאם המלך} זו בת שבע.
{ותשב לימינו} זו רות המואביה.


[ג] ר' מנחם בר אבין פתר קרייה במשה
ויוקים על שם (במדבר י') קומה ה' ויפוצו אויביך.
אנשי כזבא שעשה דבר של הקדוש ברוך הוא כמו כזבים,
שנאמר (שמות ל"ב) למה ה' יחרה אפך בעמך.
יואש על שנתיאש מן החיים, שנאמר: (שם) ואם אין מחני נא.
ושרף שהזכיר מעשה שרופין, שנאמר: (שם) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך.
אשר בעלו למואב שבאו ועלו מעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים.
וישובי לחם שעלה למרום ושבה התורה, על שם שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי.

והדברים עתיקים -
ר' איבו ור' יהודה בר סימון -
ר' איבו אמר:
אפילו דברים שנתעסקו מהם החזירם.
שנאמר: (שמות ל"ג) פסל לך וגו'.
הדברים הללו נאמרו ממעתיקו של עולם. כמה דאת אמר: (בראשית י"ב) ויעתק משם.
ר' יהודה בר' סימון אמר:
דברים הללו סתומין כאן ומפורשין במקום אחר.
החזיר אותן לו שנאמר: (שמות ל"ד) ויאמר ה' אל משה,
כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה וגו'.
המה היוצרים על שם (בראשית א') וייצר ה' אלהים.

דבר אחר:
המה היוצרים אלו נפשותיהם של צדיקים,
שבהם נמלך הקדוש ברוך הוא לבראת את עולמו.
וישבי נטעים על שם (שם ב') ויטע ה' אלהים.
וגדרה על שם שנאמר: (ירמיה ה') אשר שמתי חול גבול לים.
עם המלך במלאכתו עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,
ישבו שם נשמתן של צדיקים שבהם נמלך וברא את עולמו.

[ד] דבר אחר: ויוקים זה אלימלך.
ואנשי כזבא אלו בניו שהיו מכוזבים.
יואש שנתייאשו מארץ ישראל.
ושרף ששרפו את התורה.
ר' מנחמא בשם ר' אחא:
וכי שרפו? אלא ללמדך שכל מי שבטל מן התורה דבר אחד כאלו שרפה.
אשר בעלו למואב שנשאו נשים מואביות ושהניחו ישראל ונסתפחו בשדי מואב.
וישובי לחם זה נעמי, שנאמר: ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה
השבה משדי מואב והמה באו בית לחם.
והדברים עתיקים כבר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו.


[ה] ושם האיש אלימלך
רבי מאיר היה דורש שמות
רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות:
ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבא מלכות.
ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נאים ונעימים.
ושם שני בניו מחלון וכליון -
מחלון שנמחו מן העולם.
וכליון שכלו מן העולם.
אפרתים -
רבי יהושע בן לוי אומר:
פלטיאני [=מפלטין של מלך].
ורבי ב"ר נחמיה אומר:
אבגניסטי [=אציל].

דבר אחר:
אפרתים
ר' פנחס אמר:
כל אותה העטרה שנתעטר אפרים מיעקב אבינו בשעת פטירתו מן העולם.
אמר לו:

אפרים
ראש השבט
ראש הישיבה
המעולה והמשובח שבבני -
יהיה נקרא לשמך.

(שמואל א' א') בן תוחו בן צוף אפרתי.
(מלכים א' י"א) וירבעם בן נבט אפרתי.
(שמואל א' מ"ז) ודוד בן איש אפרתי.
מחלון וכליון אפרתים.


[ו] ויבואו שדה מואב ויהיו שם
בתחילה באו להם בעיירות, מצאו אותם פרוצים בעבירות.
אחר כך באו להם לכרכים, מצאו אותם מדוחקין במים.
ואח"כ חזרו להם בעיירות, ויבואו שדה מואב ויהיו שם.


[ז] וימת אלימלך איש נעמי
תניא: הכל למות והכל למיתה,
ואשריו לאדם שיצא בשם טוב מן העולם.

מת האיש מי מחסרו אלא אשתו,

שנאמר: וימת אלימלך איש נעמי.

מתה האשה מי מחסרה אלא בעלה,

שנאמר: (בראשית מ"ח) ואני בבואי מפדן מתה {עלי} רחל.

אמר רבי יוחנן:

עלי מיתתה של רחל.
אמר יעקב אבינו:
קשה עלי מיתתה של רחל
מכל הצרות הבאות עלי.



[ח] אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק:
גילין וגילין, חבורות וחבורות מביא הקדוש ברוך הוא לעולם.
מת אחד מן הגיל - ידאג כל הגיל.
חבר אחד מן החבורה - תדאג כל החבורה.
דאמר ר' שמואל בר אבא בשם ר' יוחנן:
ארכיות ארכיות הן, ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפילו כמלא נימא.

אמר רבי יוסי בן חלפתא:
מימי לא קריתי לאשתי אשתי, ולביתי ביתי,
אלא לאשתי ביתי, ולביתי אשתי.
ולא קריתי לשורי שורי, ולשדי שדי
אלא לשורי שדי, ולשדי שורי.

ותשאר היא ושני בניה

אמר רבי חנינא בריה דר' אבהו:
נעשית היא שירי מנחות.


[ט] וישאו להם נשים מואביות
תני בשם ר' מאיר:
לא גיירום ולא הטבילו אותם, ולא הייתה הלכה להתחדש,
ולא היו נענשין עליהם: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.
שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה.
ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה.

ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר:
רות וערפה בנותיו של עגלון היו,
שנאמר: (שופטים ג') דבר סתר לי אליך המלך, ויאמר הס וגו'.
וכתיב (שם) ואהוד בא אליו וגו', ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך, ויקם מעל הכסא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכסאך לכבודי,
חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'.

וישבו שם כעשר שנים
כשלשים, כארבעים - או חסר או יותר.


[י] וימותו גם שניהם מחלון וכליון
ר' חוניא ור' יהושע ברבי אבין
ורבי זבדא חתניה דרבי לוי:
לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה. ממי את למד, מאיוב.
שנאמר:
(איוב א') ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות -
אמר רבי חמא בר' חנינא:
הראה להם הקדוש ברוך הוא מעין דוגמא של העולם הבא:
(עמוס ח') ונגש חורש בקוצר.

(איוב ח) ותפול שבא ותקחם.
אמר רבי אבא בר כהנא
יצאו מכפר קריגוס והלכו כל האבולין עד מגדל צבעים ומתו שם,
ואמלטה רק אני לבדי -
אמר רבי חנינא:
רק מיעוט. אף הוא משובר ומולקה.
אמר רבי יודן
לבדי...עוד זה מדבר - אף הוא כיון שאמר בשורתו מיד מת.

עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
כיון ששמע איוב, התחיל מגייס חיילותיו למלחמה.
אמר: כמה חיילות אני יכול לחייל, כמה גייסות אני יכול לגייס.
והאומה בזויה שיש בעולם (ישעיה כ"ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה.
הלואי לא היה בא להפיל אימתו עלי.
וכיון שאמר לו אש האלהים נפלה מן השמים
אמר: מן השמים הוא, מה אני יכול לעשות?!
(ישעיהו לא,לד) ואדום לא אצא פתח.
מיד ויקח לו חרש להתגרד בו.

אף במצרים כך היה:
(תהלים ק"ה) ויך גפנם ותאנתם
ואחר כך ויסגר לברך בעירם.
ואחר כך ויך כל בכור במצרים.

ואף בנגעים כן
בתחילה הן באין על ביתו.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו הרי הן טעונין חליצה,
שנאמר (ויקרא י"ד) וצוה הכהן וחלצו.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו טעונין נתיצה.
חזר בו - מוטב; ואם לאו באים על הבגדים וטעונין כיבוס.
חזר בו - מוטב; ואם לאו טעונין קריעה, שנאמר: (שם י"ג) וקרע אותו מן הבגד
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו טעונין שריפה, שנאמר: (שם) ושרף את הבגד.

אחר כך הן באין על גופו.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו יוצא ובא.
אם חזר בו - מוטב; ואם לאו (ויקרא י"ד) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.

ואף במחלון וכליון כך היה:
בתחילה מתו סוסיהם חמוריהם גמליהם,
ואחר כך וימת אלימלך,
ואחר כך וימותו גם שניהם מחלון וכליון.

ותשאר האשה

אמר רבי חנינא
נעשתה שירי שירים.


[יא] ותקם היא וכלותיה ותשב משדה מואב
כי שמעה בשדה מואב שמעה מהרוכלין המחזירין בעיירות.
ומה שמעה?
כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם.
כתוב אחד אומר (תהלים צ"ד) כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.
וכתוב אחד אומר (ש"א י"ב) כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול.
אמר רבי שמואל בר נחמני:
פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו,
ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול.

אמר רבי איבי:
כשישראל זכאין, בעבור עמו ונחלתו.
וכשאין ישראל זכאין, בעבור שמו הגדול.
ורבנן אמרי:
בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו,
בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול.
שנאמר:
(ישעיה מ"ח): למעני למעני אעשה:


[יב] ותצא מן המקום אשר היתה שמה
ותצא וכי לא יצאתה משם אלא היא?
והלא כמה גמלים יצאו, כמה חמרים יצאו, ואת אמרת ותצא.
ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון:
גדול שבעיר,

הוא זיוה
והוא הודה
והוא הדרה
והוא שבחה

פנה משם -

פנה זיוה
פנה הודה
פנה הדרה
פנה שבחה.

וכן את מוצא ביעקב אבינו כשיצא מבאר שבע.
וכי לא יצא משם אלא הוא? והלא כמה גמלים יצאו, כמה חמרים יצאו,
ואת אמרת {ויצא}?
אלא: כשהצדיק בעיר

הוא זיוה
והוא הודה
והוא הדרה.

יצא משם,

פנה זיוה
פנה הודה
פנה הדרה
פנה שבחה.

ניחא תמן, דלא הות אלא אותה הצדקת.
ברם הכא, לא הוה יצחק תמן?
אלא אמר ר' עזריה בשם ר' עזריה בר' סימון:
לא דומה זכות צדיק אחד, לזכות שני צדיקים.

ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה

אמר ר' יהודה אמר רבי יוחנן:
עברו על שורת הדין והלכו ביום טוב.
דבר אחר:
ותלכנה בדרך הוצרה עליהם הדרך, שהלכו בייחף.
ותלכנה היו עסוקות בהלכות גרים.


[יג] ותאמר נעמי לשתי כלותיה
לכנה שובנה אשה לבית אמה
לבית אומתה.
אבנימוס הגרדי מתה אמו, ועלה ר' מאיר להראות לו פנים,
ומצא אותם יושבין אבלים.
לאחר זמן מת אביו, ועלה רבי מאיר להראות לו פנים,
ומצא אותן עסוקין במלאכתן.
אמר לו: כמדומה אני שאמך חביבה עליך יותר מאביך.
אמר לו: ולא כן כתיב, אשה לבית {אמה} ולא לבית {אביה}?
אמר לו יפה אמרת, שאין אב לך.


[יד] יעשה ה' עמכם חסד
ר' חנינא בר אדא אמר:
יעשה כתיב.
כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהון.
ועמדי שויתרו לה כתובותיהן.

אמר רבי זעירא

מגילה זו אין בה
לא טומאה ולא טהרה,
ולא איסור ולא היתר.
ולמה נכתבה?
ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים.


[טו] יתן ה' לכם

אמר רבי יוסי:
כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לשלמה,
- דכתיב (מ"א ה') ויתן אלהים חכמה לשלמה - יהיו מכם.
ומצאנה מנוחה ומצאן כתיב. אחת מוצאת שתים לא מוצאות.
אשה בית אישה מכאן שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה.
ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה ותאמרנה לה
ותאמר נעמי שובנה בנותי, למה תלכנה עמי, העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים
וגו'
וכי יש אדם מיבם אשת אחיו שלא היה בעולמו?!


[טז] שבנה בנותי לכנה
ר' שמואל בר נחמני בשם רבי יודן בר' חנינא:
בשלוש מקומות כתיב כאן שבנה שבנה שבנה,
כנגד שלוש פעמים שדוחין את הגר.
ואם הטריח יותר מכאן - מקבלין אותו.

אמר רבי יצחק:
(איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר.
לעולם יהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין.


כי זקנתי מהיות לאיש וגו'

אמר רבי יוחנן:
למדך התורה דרך ארץ, שאין תשמיש ביום אלא בלילה.
הדא הוא דכתיב: (אסתר ב') בערב היא באה ובבקר היא שבה.
וכתיב: גם הייתי הלילה לאיש.


[יז] וגם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים
וגם הייתי - שילדתי בנים. הא אילו הייתי הלילה לאיש ילדתי בנים? אלא:
הלהן תשברנה יכולות אתם יושבות עד אשר יגדלו?
הלהן תעגנה יכולות אתם יושבות עגונות לבלתי היות לאיש?
אל בנותי אללי בנותי, כי מר לי מאד מכם, בשבילכם.
כי יצאה בי ובבני ובבעלי יד ה'.


[יח] ר' חנינא בריה דר' אבהו פתר קרייא במשה:
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע ב{הן} קילסתיך,
שנאמר:
(דברים י') הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים,
והייתי סבור שתתן לי פרופקפיא.
הלהן תעגנה, הוגעתני במלאך המות.
הן שבקת גבי ואמרת לי 'הן קרבו ימיך למות'.
וחוזר ואומר לישראל:
אל בנותי אללי בני כי מר לי מאד מכם,
בשבילכם. בי ובאחי יצתה יד ה'.


[יט] אמר רבי לוי:
כל מקום שנאמר בו 'יד ה'' - מכת דבר היא.
ובנין אב שבכולם: (שמות ט') הנה יד ה' הויה.
בר קפרא אמר:
יד תבעו ויד פגעה בם.

אמר רבי סימון:
ביוצאין היתה מגפה, ביושבין לא היתה מגפה.
תלמידי דרבי נחמיה מייתי לה מהתם:
הדא הוא דכתיב: (שופטים ב') בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה.
ביוצאין היתה מגפה, ביושבין לא היתה מגפה.

אמר רבי ראובן:
אף בניהן היו מצירין אחריהם ואומרים: מתי ימותו אלה ונכנס אנו לארץ.


[כ] ותשאנה קולן ותבכינה
חסר אל"ף. תשש כחן, שהן מהלכות ובוכות.

ר' ברכיה בשם ר' יצחק:
ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה, ונתלה לבנה ארבעים יום.
שנאמר:
(שמואל א' י"ז) ויגש הפלשתי השכם והערב.

ר' יודן בשם ר' יצחק:
ארבעה מילין הלכה ערפה עם חמותה, ועמדו ממנה ארבעה גבורים.
שנאמר:
(שם ב' כ"א) ארבעת אלה יולדו להרפה.

אמר רבי יצחק:
כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערוות גוים של מאה בני אדם.
הדא הוא דכתיב: (שם א' י"ז) והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים.
ממערות כתיב - ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה
ר' תנחומא אמר:
אף כלב אחד, דכתיב (שם) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.


[כא] ותשק ערפה לחמותה
כל נשיקה של תיפלות, בר מן תלת:

נשיקה של גדולה
ונשיקה של פרקים
ונשיקה של פרישות.

של גדולה דכתיב (שם י') ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו.
של פרקים דכתיב (שמות ד') ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.
של פרישות שנאמר ותשק ערפה לחמותה.

רבי תנחומא אמר:
אף נשיקה של קריבות,
שנאמר:
(בראשית כ"ט) וישק יעקב לרחל, למה שהיתה קרובתו.

ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלוהיה
כיון ששבה אל עמה שבה אל אלהיה:


[כב] ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך
מהו אל תפגעי בי?
אמרה לה: לא תחטא עלי, לא תסבין פגעיך מני לעזבך לשוב מאחריך.
מכל מקום דעתי להתגייר. אלא מוטב על ידך ולא על ידי אחרת.
כיון ששמעה נעמי כך, התחילה סודרת לה הלכות גרים.
אמרה לה: בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות שלהם.
אמרה לה: אל אשר תלכי אלך.
אמרה לה: בתי אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה.
אמרה לה: באשר תליני אלין.
עמך עמי
אלו עונשין ואזהרות.
ואלהיך אלהי שאר מצות.

[כג] דבר אחר:
אל אשר תלכי אלך באהל מועד, בגלגל, בשילה, בנוב, בגבעון, בבית עולמים.
באשר תליני אלין לנה אני על קרבנותי.
עמך עמי לבטל עבודת כוכבים שלי,
ואלהיך אלהי לשלם שכר פעולתי.


[כד] באשר תמותי אמות
אלו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק.
ושם אקבר אלו שני קברים המתוקנים לבית דין,
אחד לנסקלין ולנשרפין, ואחד לנהרגין ולנחנקין.
כה יעשה ה' לי וכה יוסיף,
אמרה לה: בתי, כל מה שאת יכולה לסגל מצות וצדקות סגלי בעולם הזה.
אבל לעתיד לבא - כי המות יפריד ביני ובינך.