|
וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי / אגדות רבה בר בר חנה תוכן העניינים:
|
|||||||||||||||
|
לעילוי נשמת: שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם תלמידי ישיבת "מרכז הרב" וישיבת ירושלים לצעירים שעל ידה: דורון הי"ד בן מקוננט וטז'ה הי"ו
מהרטה יונדב חיים הי"ד בן הרב צמח יהודה
ואלישבע הי"ו הירשפלד רועי אהרן הי"ד בן ר' יעקב ואורלי
הי"ו רוט נריה הי"ד בן הרב יצחק ואילה הי"ו כהן שגב פניאל הי"ד בן הרב אלישב
ומוריה הי"ו אביחיל יונתן יצחק הי"ד בן ר' דרור שמואל
ואביטל הי"ו אלדר אברהם דוד הי"ד בן ר' נפתלי מוזס
ורבקה הי"ו מוריה יוחאי הי"ד בן הרב טוביה
וצופיה פנינה הי"ו ליפשיץ שנהרגו על קידוש השם בעת עיסוקם בתורה בישיבת מרכז הרב בליל ראש חדש, ל' באדר ראשון תשס"ח יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ
הַשָּׁפוּךְ. |
|||||||||||||||
|
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם
נִסְתָּרָה. איוב כ"ח:כ'-כ"א. אמנם בטוב ההשקפה היא
[אגדת רבב"ח] בכלל רעותיה המובאות
שם הם מהמופלאות והנוראות
שבדברי חכמים וחידותם. "עקידת יצחק" שער כ"ד עמ' קצח פתיחה בעלות
המנחה של שבתות 'זמן חורף' תשס"ח, העמקנו לעיין עם חבורת תלמידים ב'אגדות
רבב"ח' המופיעות במסכת בבא בתרא, שנלמדה באותה שנה בישיבה. לנגד עינינו עמדו דברי המהרש"א בהקדמתו לפירושו, על
תורה אחת המחברת הלכות ואגדות ודברי הראי"ה ב'אורות הקודש' (כרך א' עמ' כה), על איחוד ההלכה
והאגדה והצורך לעסוק בשתיהן. בתוך פרק הזמן הזה, נלקח מאיתנו בננו יקירנו הקדוש יוחאי
הי"ד, שנעקד יחד עם עוד שבעה מחבריו בישיבת 'מרכז הרב' בליל ל' באדר ראשון. דבריו של
בעל 'עקידת יצחק' (המובאים
לעיל) על 'אגדות רבב"ח' הולמים את המאורע שהיה נורא ומופלא
כאחד. הדפים שלהלן הם פירותיהם של אותם השיעורים. הלומד והמעיין
יוכל להכיר דרכם סוגיא אחת מתוך הים הרחב של דברי חכמים. יהיו הדברים נר לנשמת יוחאי הי"ד, שזכה כל חייו לחיות
באהלה של תורה, מילדותו אל מול מקום הקדש בישיבת הכתל, ועד לעקדתו, תוך כדי
עיסוק בסדר קדשים במסכת מנחות, בישיבת מרכז הרב. כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד |
|||||||||||||||
|
אל המעיינים א. המבוא כולל את השיטות העיקריות, המנסות לפענח כל אחת בדרכה את משמעותן של
'מעשיות רבב"ח'. ב. הסיפורים מופיעים כלשונם בגמרא, עם פירוש הרשב"ם והתוס'. לכל סיפור
ניתן שֵם, נתווסף תרגום, וכן הערות קצרות, תיקוני גרסאות והרחבות לתועלת המעיין. ג. לעמודים הצמודים לכל סיפור נלוו דפי מקורות עם כותרות וכותרות משנה,
המחלקות את הסברי הפרשנים לאגדות אלו, לפי נושאי פירושיהם. הפירושים המרכזיים
הובאו בצורתם המקורית, ונוספו עליהם מראי מקומות להרחבה. ד. בסוף האסופה מופיעה רשימה כוללת של פרשנים שפירשו את 'מעשיות
רבב"ח', הן פרשני האגדה שעשו זאת במסגרת פירושם לכל אגדות התלמוד, והן אלה
שכתבו חיבור מיוחד ל 'מעשיות רבב"ח'. ה. צילומי השערים מקרבים אותנו למחברים לזמנם ולמקומם. רבים וטובים טרחו עימי בהוצאה לאור של אסופה זו, תודתי שלוחה לכולם ובמיוחד לבני אליסף נ"י ולתלמידי ינאי אפלבוים נ"י. |
|||||||||||||||
|
מבוא מעשיות רבב"ח כגוזמאות לחידוד התלמידים. עיקרו של
התלמוד הבבלי, עוסק בענייני הלכה, יחד עם זאת הוא משופע בדברי אגדה רבים.
סיפורים, משלים, מעשי חכמים, דרשות, פסוקים ועוד. הלומד והמעמיק יגלה עולם נפלא
הכולל כללים ופרטים יחודיים לאגדה. חכמי
ישראל שִקעו באגדה אמונות ודעות, חכמת חיים, דרכי הנהגה, עניני מוסר דרך ארץ,
ידיעות היסטוריות ועוד. מי שיכנס
'לפני ולפנים' של עולם זה, יכנס לבית חייה של כנסת ישראל לדורותיה. הכרת
הקב"ה וידיעתו מקבלות מימד שונה: דורשי אגדות אומרים רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם? למוד
הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו. (ספרי דברים
מ"ט) גם ההכרה
האנושית משתנה: "והישר בעיניו תעשה" (שמות ט"ו,כ"ו) אלו אגדות
משובחות הנשמעות באזני כל אדם". (מכילתא, מסכתא דויסע, פרשה א). בין
האגדות הפזורות במרחבי התלמוד[1],
ניתן למצוא, במקומות מסוימים קִבצי אגדות הסובבות סביב דמות אחת או עוסקות בנושא
משותף[2]. אחת
מקבוצות האגדות שזכתה להתייחסות בולטת ומיוחדת לאורך הדורות, הן מבחינת הפרשנים
והן מבחינת הפרשנויות מכונה בשם 'אגדות רבה בר בר חנה' או 'מעשיות רבה
בר בר חנה' (רבב"ח). הכוונה
לחמישה עשר סיפורים, המופיעים בתלמוד הבבלי, מסכת בבא בתרא עג.-עד. הסיפורים
מופיעים אגב דיון בגמרא על אביזרי ספינה שנזכרו שם במשנה, בראש פרק חמישי, המוכר
את הספינה. ראשיתם של
הסיפורים הללו, במה שסיפרו יורדי הים לרבב"ח[3],
המשכם בחזיונות מופלאים שנראו לו אודות חיות וגרמי הטבע השונים, וסופם במה
שנתגלה לו במסעותיו בים ובמדבר. שמות
הסיפורים:
המתבונן
במכלול הפרטים המרכיבים את קבוצת הסיפורים הללו, משתומם ונדהם, תיאור הפעולות והמעשים
בסיפורים, נראה כשאוב מעולם דמיוני ורחוק. מִספרים בערכים גדולים, פרטים משונים,
תוצאות לא מובנות, חיות ואנשים בעלי מימדים ענקיים ועוד. כל אלה מעלים את השאלה
מה רצו חז"ל ללמדנו דוקא בצורה זו. עד להיכן
מגיעה התמיה על קבוצת מעשים זו, ניתן ללמוד מן המשקל ההסטורי, המיוחס אליהן,
שהוא מעל ומעבר לאגדות חז"ל אחרות. ר' שלמה
אבן וירגה[4] [ה'ר"כ 1460 – ה'שי"ד 1554] בספרו
'שבט יהודה'[5]
מתאר ויכוח אידיאולוגי בין הנוצרים ליהודים בענין התלמוד. מוקד ההתמודדות בויכוח
זה הוא אגדות רבב"ח. ומכאן רצון להסיק מסקנות תמוהות על התלמוד
כולו. ויכוח היה בין איש נוצרי ובין איש יהודי לפני המלך דון
אלפונשו מפורטוגאל: אמר המלך: יש לי על הדברים אלה השגות, אביאם בסוף
עניננו, ואני אומר שכיוון שמנהג שלכם לומר דברי שקר ושוא כבר הוחזקתם לשקרנים
בכל דבר. ואני שמעתי בויכוח אחד, שאתם אומרים בתלמוד שלכם שנמצא צפרדע גדולה
כששים בתים, ושתנין בלע אותה, ושבא עורב ובלעו, ודילג על האילן. וכל אלו דברי
שקר מפורסם, כפי מה שנתאמת. ועוד אתם אומרים, שבים אוקינוס נפל ברזל ונתגלגל ז'
שנים ולא ירד לקרקע, מי ראה בעמקי ים אם ירד או לא? ועוד אתם אומרים, כי איש חכם
ראה בים שנתגאו גליו, ובין גל לגל שלש מאות פרסאות – וזה שקר, כי כל הים ההוא
אינו שלש מאות פרסאות. תשובת היהודי: כתבו קצת מנבוני לב, שהקדמונים
היה מנהגם שכשירצו לקרב העם שישמעו דבריהם היו לוקחים נבל ומנגנים, וכשהעם קרב
לערבות הניגון אז היו אומרים מה שנראה להם לתקון הסדר המדיני והישרת הנשמה. והנה
קדמונינו, כאשר לא ידעו לנגן, תפסו דרך אחרת, להביא דבריהם בדרך משל ומליצה,
והיודע ידע התוכיות. ושני הדברים למדנו בלשון המשורר אשר אמר: "אטה למשל
אזני אפתח בכנור חידתי". במקביל לתקופה זאת, וקצת אחריה מוצאים אנו כדברים הללו בספרו
של רבי יהודה ליוואי[6]
[ה'רע"ב 1512 –
ה'שס"ט 1609] 'באר הגולה'[7].
בשער הספר[8]
כותב המהר"ל כדלהלן: פירוש על מאמרים אשר עליהם בא השאלה מבני אדם אשר לא ירדו
לעומק המצולה. בהקדמתו לספר מסביר המהר"ל את כוונתו: הנה בזה החיבור נבוא לבאר דרכי תורה שבע"פ, ולהסיר לזות
שפתיים מחכמי עולם...ולברר דבריהם מה שבא בתלמוד הקדוש מה שנראה להם זרים. המהר"ל חילק את הטענות לשבעה סוגים
וכך ערך וסידר את ספרו "באר הגולה". בבאר החמישי נמצאת התייחסות
מפורשת למעשיות רבב"ח. בתחילה כותב המהר"ל: התלונה החמישית, במה שאם מלינים על איזה מאמרים שנמצאו בדברי
חכמים, שנראה לפי מראית העין שהן דברים שאין בהם ממש כלל, ודבר זה הרבו התלונה
מאוד לדרוש בהגדה של דופי (עמ'
סו) בהמשך הוא מוסיף: וזה המאמר שמצאנו כי ראשונים וגם אחרונים מחכמי האומות היו
שואלין עליו, כי היה נראה להם כאילו היה מאמר הזה דברים של נשים הזקנות מדברים
דברים כאלו, והוא בפרק הספינה ב"ב עג: "אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי
לי ההוא אקרקותא, דהוה כי אקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הוין? שתין בתי,
אתי תנינא, בלעא. אתא פישקנצא, ובלעא לתנינא, וסליק ויתיב באילנא. תא חזי כמה
נפישא חילא דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל, אי לאו דהוינא התם, לא המנית.
ע"כ." ועל המאמר הזה חושבים מחשבת און, כי הם דברי הבאי. ויתבאר לך
כמו שהרחיקו אותו ואמרו שהם דברי הבאי, כך הם הדברים שלהם עמוקים מאוד. (עמ' פ"ח) המהר"ל מסביר בהרחבה את פרטי הסיפור ואת משמעותו ובהמשך
מתייחס באריכות למעשה נוסף מקובץ המעשיות. דברי ה'שבט יהודה' ודברי המהר"ל ב'באר הגולה'; מתייחסים
להתמודדות עם הקושי בהבנת רבב"ח, כלפי חוץ, מול אלה שלא בשם ישראל יכונו.
יתכן שפולמוסים נוספים בענין זה התרחשו באותם ימים בצורות כאלה ואחרות[9]
. הלימוד של המעשיות בתוך הבית פנימה, אצל חכמי ישראל
לדורותיהם, חושף נדבכים מרתקים של דעות ורעיונות, דרשות שונות, השקפות עולם,
הגיגים, אקטואליה ומחשבות שנבנו אריח על גבי לבנה מסביב לאגדות רבב"ח. מן הראוי לבחון את פרטי הפרשנות הזו, על
רקע התקופה והמקום[10],
שהרי כל אחד מן הפרשנים השתמש באגדות אלו כבבואה, המשקפת את דרכי ההתמודדות שלו
עם אתגרי תקופתו ומקומו. כל הגוזמאות, ההפלגות והתמיהות כוונו למערך
אחד תועלתי ומעשי: מה שנראה במבט ראשוני ושטחי, כבלתי ניתן להבנה, זכה לקשת
רעיונות בעלת גוונים רבים. שלוש שיטות פרשניות מקובלות בספרות האגדה. 1. הפרשנות הריאלית – היא זו המבקשת את הבנתו של הלומד על
בסיס עולמו שלו. הקטע הנלמד ניתן לפרשנות על פי מושגים המוכרים ללומד. העובדה שהקטע
נכתב בבית מדרשם של התנאים והאמוראים, לא יוצרת חיץ בין הלומד לבין הקטע הנלמד. 2. הפרשנות האלגורית – היא מתעלמת מהצורה שבה הלומד עשוי היה
להבין את הדברים על פי עולמו שלו. עיקר תשומת ליבה של פרשנות זו, מתמקד ברעיון.
כאשר מבינים את הנקודה הטמונה בסיפור, ואת הרעיון המקופל בו, יש חשיבות משנית
למשמעות הפרטים. 3. הפרשנות הסמלית– פרשנות שמנסה לתווך בין שתי קודמותיה.
היא משלבת בין הפרטים המופיעים בסיפור כדברים ריאלים, מדייקת בכל פרט ובכל עובדה
שנזכרה בסיפור ומצרפת אליהם את הרעיון הכללי. ביחס ל'מעשיות רבב"ח': נוכל למצוא את כל השיטות
והאפשרויות בהבנת ספרות האגדה. רבים התייחסו לפרשנות האגדה לאורך הציר
הכרונולוגי. בדברים שלהלן יש העדפה ברורה לציר המתודולוגי, ולכן לא יופיעו
הדברים בסדר ההיסטורי הראוי. להלן הגישות השונות, להבנת הדברים התמוהים המרוכזים ב'אגדות
רבב"ח': ·
מעשיות רבב"ח כפשוטן.
רבי שמואל בן מאיר [הרשב"ם][11]: [ד'תתמ"ה 1085 – ד'תתקי"ח 1158] אמר רבה אשתעו לי כו'. כל הני עובדי דקא חשיב משום 'מה רבו
מעשיך ה'' ומהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים
בספר איוב המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת תלמידי חכמים
צריכה תלמוד. (ב"ב ע"ג, ד"ה אמר רבה) הרשב"ם מדגיש שיש קושי להסביר את תוכן הדברים (מעשיות
רבב"ח), אולם יחד עם זאת יש רצון עז לקרב את האגדה כפי שהיא להבנת הלומד,
ולא להוציא את הדברים לגמרי מפשוטם[12]. רבי יעקב ריישר [?- ה'תצד 1734 ] אבל באמת רוב ספור דברים אלו הם ג"כ על צד הפשוט כי כל
דברי חכמים כעין דאורייתא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ואל תתמה על הדבר כי גדולים
מעשה ה'. וכן שמעתי מעוברים ושבים מאיי הים הרחוקים שמספרים תהלות ונפלאות שראו
באיי הים הרחוקים וכדכתיב המה ראו מעשה ה'. ועיין בספר נשמת חיים וטוב הארץ ושאר
ספרים כדומה שכתבו ג"כ דברים נוראים כאלה שקשה להאמין למי שלא ראה הדבר
במוחש ואין אומרים למי שלא ראה וגם מהרש"א סוף אגדות אלו סיים וז"ל
אין הדברים יוצאין ממשמען, אף שהמפרשים האריכו בדרוש. (עיון יעקב עמ' 142) חידושי הגאונים: ואני בתומי אלך. ואומר הנך רואה שכל החכמים הנ"ל האף
אמנם שאפשר קרוב לודאי שלא קראו בספרי חכמי הטבע המחוברים בענינים כאלה.
מ"מ טבע האמת הניעם לאמר שענינים כאלה נמצאו בטבע המציאות. אמנם מפני שמצאו
בדברי חז"ל דברים מחוסרים הבנה על פשטן. גלל כן עשה כל אחד מהם רמזים
וציורים בדבריהם. כפי העולה על רוחו. וכפי אשר יסבול טבע נושא המאמר: אבל האמת
עד לעצמו שכל הדברים הללו הם במציאות. ובאשר שבימים ההם לא נתפרסמו ענינים כאלה
בספר בדפוס כנודע. מפני כך סיפרו חז"ל דברים אלו להודיע לבני אדם גבורות ה'
אשר עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר. ומה שבא סתום בדבריהם הוא
מחסרון ידיעתנו בתיבות ומליצות שהיו משתמשין בהן בזמן ההוא. כי המליצה וצחות
הלשון משתנה בכל אומה מזמן לזמן. כנודע. וביותר באומה הישראלית אשר הלכה בגולה
מדחי אל דחי מפוזר ומפורד בארבע כנפות הארץ. ענין זה היא סיבה קרובה לבלבול
הלשונות. וגלות בבל יוכיח שהיתה רק שבעים שנה. והיה ביניהם החרש והמסגר. בכל זאת
נתבלבל הלשון ברובם. כמבואר להדיא בכתוב. וענין זה היא הסיבה עצמית לכמה דברים
שאין אנו יכולים לעמוד על אמתתן בתלמוד: זהו כלל דעתי בענינים כאלה. ומי שיחפוץ
בדרוש ורמז ירוה צמאונו בספרי דורשים ומפרשים (דברי חכמים וחידותם): ואלה הם
דברי הגאון הצדיק מו"ה אברהם זוטרא זצ"ל בספרו מלחמות ה' וז"ל:
דע אם המצא תמצא איזו אגדתא אשר לא נדע לפרשה לא נתלה החסרון בידיעתם. אלא
בידיעתנו. כי הרבה המקום והזמן גורם כי בלי ספק כמה דברים אשר היו פשוטים בימים
ההם כאשר נכתב הש"ס. נעלמו עתה ממנו באשר נתרחק ממנו המקום אשר ישבו שם
החכמים והזמן. ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסרותיכם. וכמו מה שמספר הגמרא בענין
רנבה בר בר חנה איזו דברים מדגים גדולים אשר גם עליהם מתלוצצים האפיקורסים. אבל
כל מי שידע שמץ דבר מחכמת הטבע. יראה היטב כי רבה בב"ח לא דבר חלילה דברי
הוללות אלא מספר לנו טבע הדג הגדול שקורין וואלפיש. (חידושי
הגאונים על עין יעקב עמ' 138) רבי דוד ניטו[13] [ה'תי"ד 1654 – ה'תפ"ח 1728] ולהוכיח מה שאמרתי אביא מאמר של רבה בפ' הספינה (דף ע"ג ע"א וז"ל אמר רבה האי
גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיורתי ברישא). ר"ל שהגל
שראוי להטביע הספינה דהיינו כשיש רוח סערה בים נראה עליו כמין ניצוץ של אש. ואם
יסופר זה למי שלא ראהו או למי שלא קרא בדברי החובלים והמלחים יחשוב בדעתו שזה
הבל. עוד איתא התם (שם דף
ע"ג ע"ב) אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינן במדברא
ואתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא
אורחא לדוכתא פלן. אמרין ליה כמה מרחיקנן ממיא ואמר לן הבו עפרא יהבינן ליה ואמר
לן דמרחיקנן תמניא פרסי אפכית ולא יכולת לי'. ואין ספק שמי שיושב שליו בביתו
ורענן בהיכלו ולא יצא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב יאמר ג"כ שזה דבר בלתי
אפשר. אבל מי שראה או שמע שיש הולכי מדבריות באפריק"א ובאסי"אה
וערביים ההולכים כל ימיהם במדבר בישימון דרך כהולך במסלה יודה ויאמר שדברים אלו
הן כפשוטן ממש. ואעפ"י שדברי חז"ל אין צריכין חיזוק עכ"ז אומר מה
ששמעתי וקריתי כזה ממש וכו'. (כוזרי שני, מטה דן עמ' 104) רבי צבי הירש חיות[14] [ה'תקס"ו 1806 – ה'תרט"ז 1855] ונבא עתה לבאר המופתים יוצאים מגדר הטבע, אשר נמצאו ברוב
ענין בספרי התלמוד ובבריתות, ולהזכיר גם כן דעת רבותינו הקדמונים, והחלטת דעתם
וחריצת משפטם, כגון מה שאמרו חז"ל (תענית י"א ע"א) שנקדה לו חמה לנקדימון בן גוריון: ולר'
פנחס בן יאיר נקרע נהר גינאי (חולין
ו' ע"א): וכן הנסים שהראה ר' אליעזר בן הורקנוס, לחזק דבריו בעובדא
דתנור עכנאי, מכותלי בית המדרש מן אמת המים (ב"מ נ"ט ע"ב): וכן כל הניסים
אשר ארעו לחוני המעגל ולר' חנינא בן [ד]רוסא, הנזכרים אצלנו במסכת תענית, בפירקי
דחסידי, ועוד הרבה ניסים ונפלאות יוצאות מגדר הטבע והמציאות, אשר באו בארוכה
בתלמוד ויאריך הספור להעתיקם הנה, רק באתי לעורר כי לדעת רובי החכמים, ראוי לקחת
הדברים כפשוטם, ולהאמין שהם דברים ככתבם, וכן ארעו נסים הללו לצדיקים וקדושים
הללו באמת, וכמו שהחוב על איש אשר בשם ישראל יכונה, להאמין כי הנסים הכתובים בכתבי
קודש, המה כפשוטם, ונעשו בפועל ממש, כן ראוי וישר להאמין, כי שינה ד' את הלוך
הטבע, עבור החסידים והקדושים מבעלי התנאים והאמוראים, וכן הוא דעת רבינו האי
גאון מובא בכותב לעין יעקב פרק שני דחגיגה,...והנה אם אמת שהצעתי לפני הקורא דעת
הגאונים, כי הרבה אגדות יכולין להתפרש ע"ד מראות החלום, אבל צריכין להודות
כי בהרבה אגדות, אין אפשרות להבינם כי אם כשיקחו הדברים על פשוטם דברים ככתבם,
וכשיטת רבינו האי גאון דהקב"ה לא אפס חסדו ואמתתו מאתנו וכמו שהיתה השגחתו
הפרטית מחופפת על עדת הנביאים, לפעול על ידם למענם ובעבורם נסים נגלים יוצאי'
מהלוך הטבע, כן פועל בכוחו זה, גם עבור הצדיקים אשר מקדישים עתותם לעבודת ד',
ואשר הכינם מדעם ושכלם, לעמוד לשרת לפני ד' בקודש, וכן הוא דעת הרשב"א בחי'
אגדות, מובא בכותב לע"י פ"ק דחולין, בעובדא דר' פנחס בן יאיר שנקרע
נהר גינאי ע"י ר"פ בן יאיר, וכ' וז"ל ממה שנתפרסם פרסום רב
בתורה, גם בספרי התלמוד, שמחוייבים להאמין, הוא התחדש אות ופלא לעת צורך לעם כלו
ע"י הנביא, או אפילו לאחד מן החסידים, ונמשך הענין מאבות לבנים, עד שתמצא
לרבותינו ז"ל, בהרבה מקומות מספרים גם כן, כמו שקרה לר' אליעזר בן הורקנוס
וחכמים בתנורו של עכנאי, וענין רבה ורבא (אולי כוונתו לרבה בהך דפרק הפועלים שהזכרנו דאמרו מאן לוכח רבה בר
נחמני, ורבא היינו דשלחו לי' שלמא מרקיע) וכדומה עכ"ל הרשב"א והנה
ראינו בזה שתי שיטות שונות, ואין בידי להכריע, אכן עין בקורת יודע להבחין,
ולהכיר מן המאמרים בעצמם, איזהו מהם מוכרחים אנו לקחת על פשוטם, ואיזהו מהם
יכולים להתפרש שהיו בחלום ובדמיון. (מבוא התלמוד פרק כח כתבים כרך א' עמ' שלה) רבי שמואל אליעזר הלוי איידליש[15]
[מהרש"א] [ה'שט"ו 1555 – ה'שצ"ב 1631] המהרש"א מציע פירוש אלגורי לכל האגדות של רבב"ח,
אולם במשפט הפתיחה שלו מסתתרת התלבטות, שמתוכה משמע שיש מקום משמעותי להבנת
הדברים כפשוטם. אף כי באמת כי אין להכחיש פשטי הדברים כמ"ש (תהילים קז,כג) יורדי הים
באוניות עושי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי ה' וגו' ותרומם גליו יעלו וגו'
מ"מ יש כאן דברים בגו.
(חידושי אגדות מהרש"א ב"ב עג.) וביתר
פירוט כתב בהקדמתו על חידושי הלכות, המופיעה בראש פירושו למסכת ברכות, תוך כדי
התייחסות מפורשת וברורה ל'אגדות רבב"ח': גם האגדות הזרות לפי פשוטן ורחוקות לפום ריהטא מן השכל לא
נתתי לבי לבאר בהם רזים ורמזים בחכמות וסודות נסתרים כי לא נסיתי בהם כאשר גליתי
והודעתי כבר וקיימתי בעמני כבוד אלהים הסתר דבר אך ראיתי שהדברים לא יצאו מפשון
רק שאמרו זה בדרך משל ומליצה הקרבים לפי פשוטו של דבר כמו ספר משלי שדרשו בו
חז"ל דברים הקרובים למשל אל הנמשל כמו שתראה ממני מבואר באגדות דרבב"ח
פרק הספינה ומאגדה דבכורות פ"ק בענין ויכוח של ריב"ח עם סבי דבי אתונא הרב יוסף חיים [בן איש חי] (להלן יובאו דברים נוספים לשיטתו) בפירושו 'בן יהוידע'
לסיפור האחד עשר והשנים עשר מסביר, שהדברים ניתנים להבנה כפשוטם. "זאת
המעשה אפשר להיות במציאות ולכן לא פירשתי בה רמז" (ב"ב עג: ד"ה דהוה) ובהמשך דבריו
"גם דבר זה אפשר להיות במציאות". (שם ד"ה תא ואוחי)[16] ·
מעשיות רבב"ח כגוזמאות לחידוד התלמידים.
רבי ידעיה הפניני [הברדשי][17] [ה'ל 1270 – ה'ק 1340 ] החלק השלישי כל המאמרים המספרים בשום חדוש יוצא מן המנהג ועל
הכלל בשנוי אי זה טבע שלא ימשך לנו ממנו שום תועלת מבואר באמונה או שום חזוק,
אלא שיזכירו על צד הספור לבד לתועלת הרוחת התלמידים וצורך הכנסתם במלי דבדיחותא
להניח מכובד העיון ועמל הגרסא וזה בספורי רבה בר בר חנא וזולתם מהדומים להם
רבים, הנה נפרש ל זה בודאי ויוציאוהו מגלויו ואף על פי שהוא בלי [ספק] אפשר בחֹק
יכולת האל ומבלי שימשך ממנו שום היזק מפורסם באמונה. (נדפס בתוך
שו"ת הרשב"א סימן תי"ח מהד' מכון ירושלים עמ' רכא) רבי ישעיה מטראני אחרון [הריא"ז][18] [ה'תתק"ע 1210 – ה'מ 1280] ולפי שראיתי מבני פריצי עמינו המלגלגין ובוזין בדברי חכמים,
ומלמדין המדרשים לכומרי אומות העולם לתעתע ולהלעיג על תורתנו, באתי לבאר על ענין
המדרשין, ומה היתה כוונת חכמי תורתנו בהם. דע והבן, כי המדרשים הם על שלושה
דרכים, יש מהם שהן דרך גוזמא, כמו שאמרו בפרק גיד הנשה דברה תורה בלשון הבאי,
דברו נביאים בלשון הבאי, דברו חכמים בלשון הבאי, כענין ערים גדולות ובצורות
בשמים, וכן ותבקע הארץ לקולם, וכיוצא בהם, ויש מהם רבים, כדברי רבה בר בר חנה
האמורים בפרק המוכר את הספינה, שהם בדרך גוזמא, שדרך בני אדם לדבר כן. וגם יש מן
המדרשין שהם על דרך מעשה נסים, שמראה הקב"ה כחו וגבורתו לחסידיו, ומראה להם
מעשים נוראים ומותמהים, כמו שנא' בדניאל וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר
היו עמי לא ראו את המראה, וכן יונה בן אמיתי שבלעו הדג והקיאו, ורבים כיוצא בהם.
וכאלה יימצאו רבים בדברי חכמים, כמו שנאמר בפרק חזקת הבתים על ר' בנאה, שהיה
מציין המערות, וכשהגיע למערת אברהם אבינו, מצא אליעזר עבד אברהם שהיה עומד לפני
הפתח, וכל הענין האמור שם. ועוד אומר שם שהיה מגוש אחד שהיה חוטט מערות המתים,
וכשהגיע למערת אחד מן החכמים תפשו החכם בזקנו, וכל אותם הענינים מעשה נסים, כמו
שהיו נעשים ונגלים לנביאים, מה שאין כן לשאר בני אדם. ויש מאלה רבים, כמעשים
שלרבה בר בר חנה, שהן דברים מותמהין שהיה מראה הקב"ה לחסידיו המאמינים בו
בלב בר[19]. ·
מעשיות רבב"ח
כסודות התורה, כוונות פנימיות. רבי יעקב ריישר הנ"ל דודאי יש בכל ענינים אלו וגידוליהם סודות רמזים ונפלאות על מה
עשה ד' ככה (עיון יעקב, הסיפור הרביעי) רבי אליהו
מוילנא [גר"א] [20] [ה'ת"פ 1720 – ה'תקנ"ח 1797] והסוד גנוז וקבור שם, ולא ידע איש את קבורתו כנ"ל
ול"ל רשו לאפקא מינה כו' וכמ"ש שם דף ר"פ ע"א ומה דאתמר בך,
ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה[21]...
והענין כי סוד משה הוא תורתו, הלכה למשה מסיני שהוא הסוד, והוא גנוז ברמז והן
הגדות שהן בש"ס כמו המעשים דרבב"ח וסנחריב שהן לפי הנראה ח"ו כמו
דברים בטלים ובהן גנוז כל האורה והתורה תורת משה כל רזין דאורייתא. וזה שבקש משה
שלא יגנז הסוד באלו הדברים, ולא ניתן לו וזהו מחולל מפשעינו שנעשה חול דברי' של
חול והוא בפשעינו כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם. (גר"א, יהל אור, ביאורים על הזוה"ק
עמ' 56) להבין משל ומליצה ועכשיו בא לבאר ענפי הבינה, משל
ומליצה שניהם בתורה שבכתב. והמשל הוא ספורי התורה, ומליצה הוא הפנימי. וצריך
להבין שניהם, שלא להיות מכחיש פשוטי הספורים, אבל להיות מאמין אותם כהויתם, עם
שלא תועיל מאוד ידיעתם, דמאי דהוה הוה, אבל דעותינו קצרות מלהשיג תועלת פשוטיהן.
דברי חכמים וחידותם להבין נגליהם ופנימיהם. וזה היתרון הנפלא נמצא לתורה
האלוקית על כל חיבור ספרי שאר החכמות והנימוסין שנעשו על דרך משל וחידה, כי מהם
שיכונו אל מה שיאמר בהם ולא אל זולתו, ומהם שיכונו אל הפנימי שבהם, והחיצוני הוא
דבר רק שאין בו ממש. וזאת התורה – החיצוני והפנימי ממנה, הכל אמת ומכון. והוא
ענין נפלא, לא יאות כלל, אלא אל יכולת החכמה האלהית לבד. וההבדל אשר בין 'משל'
ובין 'חידה' שהמשל הוא לקוח מהקדמות ידועות, כמו בתורה שבכתב כל הספורים הם כעין
המתנהג בינינו, אבל החידה הוא לקוח מהקדמות שאינם מפורסמות, כמו 'מעז יצא מתוק' (שופטים יד,יד) או בדברי
חז"ל - הרבה בר בר חנה (ב"ב
עג.) עם שהחיצוני הם בודאי היה אמת אבל לא מפרסמות. (ליקוטי הגר"א, בתוך משלי ע"פ הגר"א
השלם א,ו) רבי צדוק רבינוביץ הכהן מלובלין[22] [ה'תקפ"ג 1823 – ה'תר"ס 1900] דידוע מדברי רז"ל (חגיגה ה:) ע"פ מה שיחו, דשיחה
נקרא רק שיחת חולין ובודאי אין רוצה לומר דשיחת חולין של ת"ח תורה (סוכה
כא:) , היינו שיש להם כוונה פנימית לד"ת, דזה נקרא תורה באמת ולא שיחת
חולין. וד"מ מאמרי רבב"ח בב"ב וכיוצא בו סיפורי מעשיות, רק שגנוז
בהם כוונה פנימית הוא ד"ת ממש ולא שיחת חולין, רק שיחת חולין נקרא מה שבאמת
אין כוונתו רק לדברי חול. (רסיסי לילה עמ' 44) רבי ישעיה הלוי הורביץ [של"ה][23] [ה'ש"כ 1560 – ה'ש"צ 1630] כלל כבוד אלקים הסתר דבר: בכלל הקודם לזה הבאתי דברי הרמב"ם שהפליג בסיפור שבח
ההגדות ודרושים ואיך שמרמזים נפלאות אשריו אשרי דבריו אבל מ"מ יש גבוה על
גבוה סודות הגנוזות שהם גבוהות מסודות שחושב הרמב"ם בביאור ההגדות והדרשות
והם סודות חכמת הקבלה בסוד שמותיו יתברך כמו שהתורה כולה שמותיו כן דברי
רז"ל וזהו אמיתות הענין ומי שזכה לראות מאורות סודות הקבלה אז ישכיל ויבין
נפלאים והפל' פלא בדברי רז"ל. והרב המקובל ר' טודרוס הלוי חיבר ספר נקרא
אוצר הכבוד והוא ביאור האגדות ע"פ הסוד ועוד יש דברים כהנה וכהנה בסודות
רז"ל וע"ז נאמר ארוכ' מארץ מדה ורחבה מיני ים. כי לדבר ממידותיו של
הקב"ה בסוד שמותיו אין לדבר סוף ותכלית, כלל הענין כשהם מדברי' בתחתונים
רומזים בעליונים ומה שהבי' שלטי הגבורים בשם ריא"ז ענין דברי הבאי בפסוקים
ובמדרשים דבריו הם הבאי. אבל הענין הוא ע"ד כי לא דבר רק הוא מכם,
ודרז"ל אם רק הוא מכם. הכוונה בזה הדיבור הוא רק מצד מציאותו למטה אבל מצד
שורשו למעל' הוא גדול במאוד וזה"ש מכם הוא רק. כלומר מצד המציאות שלכם למטה
נראית רק והבאי. מענין ערים גדולות ובצורות בשמים, מצד בחינתם למט' הוא דברי
הבאי אבל מצד שרשם וכחם של מעלה דהיינו כח האמורים למעלה יש לו אחיזה גדולה
בשרשו ומתפשט כחו במאור במערכת השמים והו' ע"ד המוזכר בזוהר ובתיקונים אית
הבל ואית הבל אית הבל למטה והוא הבל הבלים אבל יש הבל למעלה והוא ההבל של תורה
והב"ל הוא לה"ב אש קול ה' חוצב להבות אש. ונגד שבעה הבלים של מטה אומר
במתן תור' שבעה קולות וקול הבל פה והם ז' הבלים של מעלה כן ענין הבאי כמו הבל.
ועוררני לזה החכם מהרמ"ע ז"ל ונתן סי' לדבר הבא"י ר"ת
הג"ה ברכ"ו א"ת ה' כי למעלה בשרשו הוא שפע רב וברוך ה' לעולם אמן
ואמן. ומאמרי רבה בר בר חנה בפרק הספינה שזכרם ריא"ז כמו
שהבאתיו בכלל שלפני זה חוץ מכבודו לא ידע ערכם כי אלו המאמרים בהם סודות גדולות
ונפלאות ונזכיר מאמר אחד מהם בדברי מרע"ה אשר גילה לרשב"י ע"ה
וממנו תלמוד לכל המאמרים ודבר זה תמצא ברעיא מהימנ' פרשת פנחס וז"ל
ואע"ג דאוקמוה רבנן במילין אחרנין שבעין פנים לתורה דהכי אורח מארי רזין
אמרין מרגלית לתלמידיהון ולא אשתמודען בי' ברמיזה אהדר לון ההיא מלה במלי
שחוק.
(תורה שבע"פ כלל יח
עמ' יז) הרב יוסף
חיים [בן איש חי] בפירושו
בן יהוידע במספר סיפורים מתוך אגדות רבב"ח מסביר שהדברים קשורים לתורת
הסוד. הנה המאמר הזה [הסיפור השלישי] מוכח מתוכו, שהוא מדבר בענין
הקליפות וכוחם, ולכן לא פרשתי בו כלום (ב"ב עג. ד"ה הורמיז) נ"ל בס"ד שהיה הולך ומתעסק בלימוד הסוד (ב"ב עג: ד"ה זמנא חדא) רבנו יום טוב אלאשבילי [ריטב"א][24] [ה'י 1250 – ה'פ 1320] אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא וכו'. יש במעשיות שבפרק זה ענינים
זרים לבני אדם לפי שלא הורגלו בהם, והם דברים קרובים מאד להיודעים בטבעם, כענין
גודל הדגים שבים וגודל סערת גלי הים, ויש גם במעשיות אלו ענינים נרמזים שלא היו
נראין להם במראית העין אלא במראה החלום, וזה כי כשהחכמים הולכים בים אוקיינוס
ורואין שם נפלאות השם יתברך, וגם שהם שם מתבודדים ומחשבים בענינים נוראים
ונפלאים, ובעת השינה יראה להם כענין הרהורים ענינים נפלאים מורים על הענין,
והגאנים כתבו כי כל היכא דאמרינן הכא לדידי חזי לי במראה החלום היה כשהיה מהלך
בים אוקיינוס, ומפני שיש טופלי שקר מלגלגים על דברי רבותינו ז"ל נרמוז בקצת
אלו הענינים קצת רמזיהם הקרובים יותר לפשט, וישמע חכם ויוסף לקח. וכללא דהאי
סוגיא דכל נחותי ימא דאמרינן הוא ים אוקיינוס. (חידושי הריטב"א, מהדורת מוסה"ק מסכת ב"ב עמ'
תקצא)[25] רבי יוסף חיים עבדאללה [בן איש חי][26] [ה'תרל"ד 1834 – ה'תרס"ט 1909] ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע
ביה. הנה בודאי כל זה ראה במראה החלום. ולא הוה הכי ממש. דהא מלכי מצרים החנוטים
שהיו קודם פרעה ואחר פרעה, מצויים עתה כמו שהן בעיר מצרים. ואין קומתם משונה
מבני אדם אשר בזה"ז. ועל כן מוכרח לומר דלא הוה הכי ממש. אלא כך נראה לו
במראה החלום. ואפילו אם נפרש: לעולם קומתם דמיא לקומה של זמן הזה. ונמצא רק אחד
לבדו היתה קומתו גבוהה מקומת כל חביריו מאוד. שהוא שיעור הנזכר כאן. מכל מקום
נראה יותר שכל זה במראה החלום. ושם בהמשך בסיפור ונראה בודאי שזה המראה הראה לו
בחלום.
(בניהו עמ' לט) ושם בהמשך בסיפור הי"ג, "ונראה בודאי שזה המראה
הראה לו בחלום". ·
מעשיות רבב"ח כחידות ומשלים.
רבי יוסף חיים הנ"ל הנה נודע כל מאמרים אלו לא דברו בהם דברים כפשוטן, אלא הם
דברי משל, ואפילו שיש בהם דברים שאפשר להיות במציאות, עם כל זה לא נאמרו אלא דרך
משל וחידה והמה הנקראים במשלי (א
,ו) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם.
(בן יהוידע ב"ב עג.
ד"ה האי גלא) ובהמשך פירושיו לאגדות רבב"ח באים הדברים לידי ביטוי
מספר פעמים. גם בספר תשובותיו 'תורה לשמה' נדון ענין המשל והחידה באגדות
רבב"ח: מאמרי רבב"ח וכדומה שהם תמוהים אם הם דרך משל וחידה למה
לא נתפרש במאמר עצמו שהוא נאמר ע"ד החידה והמשל. או לפחות סתם הש"ס
אשר מביא המאמר הזה היה מפרש עליו שאינו כפשוטו. (שאלה שסח)[27] ·
מעשיות רבב"ח כדברי נבואה.
רבנו הלל בן שמואל מווירונה[28] [ד'תתק"פ 1220 – ה'נ"א 1291] אמנם החלק השלישי, שהוא מאמרים דומים לנבואה, הם רוב אותם הדברים
שאמרום כדרך מעשה שהיה, כלומר הגדת ספורים תמוהים מאוד שתמצא בדבריהם, כמו מעשה
באחד, מעשה ברבי פלוני, פעם אחת היה כך וכך, ודומה לזה מן הספורים הנפלאים
הרחוקים מהאמין שהיו כך, כמו שהם כתובים, ושאי אפשר היותם כן בשום צד ובשום
ענין, אם לא בנס מבטל סדרי הטבע. והנס אין לו צורך שם, לא לפי העת ולא לפי המקום
ולאי לפי האיש. וידוע שלא יעשה נס מבטל סדרי הבריאה, אלא לצורך גדול מאד מאד,
ולא כאשר יזדמן כדי לשמח בו בני האדם. ואלה המאמרים הם כמו: לדידי חזי לי, שבפרק
המוכר את הספינה, ודומים להם, שענינם כמו מקל שקד אני רואה דירמיהו. כן הוא
לדידי חזי לי – אלי היה נראה שהיה כך וכך. שכל אלה הם ענינים שהיו באים להם
במראה הנבואה והיה נאצל עליהם רוח הקודש בחלום או בהקיץ, ורואים ענינים מורים על
העתידות ועל הנסתרות במדרגה דומה למדרגת הנביאים הראשונים, ואולי יותר מהמה.
וזאת אמונתי בכל אותם המאמרים ודומיהם. על כל פנים והיא אמונה נכבדת ומהדרת
חכמינו ע"ה, הרבה יותר ויותר מאמונת החסידים השוטים שבהמון עמינו, שלוקחים
המאמרים ההם כפשוטן וככתבם, ומייחשים בזה לחכמי התלמוד דברי הבל וענינים נמנעים,
אין בם מועיל. (תגמולי הנפש עמ' 184) הדברים
שהובאו במבוא מייצגים את עיקריהן של הגישות המרכזיות בהבנת 'מעשיות רבב"ח'
אך אינם מתיימרים להקיף את כל מה שנכתב ונאמר בסוגיה זו, בבחינת "לא עליך
המלאכה לגמור". גם
מהחלקים האחרים של אסופה זו, עולות שאלות מעניינות וחשובות, הראויות לתוספת
העמקה והרחבה. למשל מה היה האזור הגיאוגרפי בו עסקו בפרשנות ובדרשנות של 'אגדות
רבב"ח' באופן בולט. מהו מרווח השנים שבהן פרחה ספרות רבנית העוסקת בעניין,
ומה היה הגורם המזמן לעיסוק המוגבר בנושא באותן שנים. במקורות
שנלקטו ניתן למצוא תשובות לשאלות אלו, אולם לא זאת היתה מטרתה של החוברת. באסופה זו
התמקדנו באיסוף החומר, בריכוזו ובמִיוּנוֹ. ואידך
פירושה הוא זיל גמור (שבת ל"א.). |
[1] על
מקום הופעתם של נושאים מסוימים בתלמוד, כתב ר"צ הכהן מלובלין דברים ברורים:
"וידוע כי חז"ל קבעו כל דבר בתלמוד במקום הראוי ולא על צד ההזדמן".
(קדושת השבת עמ' 12) "וקבלתי דכל המאמרים בגמ' אע"פ שכפי הפשט נ' דנמשכו
אגב גררא מ"מ על האמת יש להם שייכות גמור להמקום שנקבעו שם. ושם הוא עיקר
מקומו הראוי". (ישראל קדושים 17)
[2]
ישנן סיבות נוספות לצירוף, למשל קשר אסוציאטיבי של מילים מרכזיות ועוד.
[3]
רבב"ח היה אמורא בבלי בדור השלישי של האמוראים. הוא נחשב לתלמידו המובהק של
רבי יוחנן, ומסר מאמרים רבים בשמו. הרמב"ם, בהקדמה לי"ד החזקה כתב:
"ומגדולי החכמים שקבלו מרבי יוחנן רבה בר בר חנא". וכתב בעקבות זאת
המהר"ל: "כי רבה בר בר חנא היה נודע שמו שהוא בעל תורה". (נצח
ישראל פרק לא) נראה שנולד בבבל ועלה ללמוד תורה בארץ ישראל. הוא נדד בארצות רבות,
בים וביבשה, וחכמים נהנו לחקור אותו על מה שראה ושמע.
ישנן ידיעות מועטות על
משפחתו, יש הסוברים שהיה בנו של רבה בר חנא, ומכיוון ששמו היה דומה לשם אביו נקרא
על שם אבי אביו, חנא (אחיו של רבי חייא).
להרחבת העיון בדמותו
וביחוסו, ראה מסכת סנהדרין ה. תוס' ד"ה "רבה בר בר חנה" ושם בלוי
'משנת משה' סנהדרין עמ' י'; חתם סופר ב"ב פרק חמישי (עד.) ד"ה
"שמעתי"; משנה הלכות ח"ט סימן שד; מלמד להועיל ח"ג סימן פח;
ובנוסף: היימאן, "תולדות תנאים ואמוראים" חלק שלישי עמ' 1076 ואילך;
מרגליות, אנ. לחכמי התלמוד והגאונים ח"ב עמ' 311; נפתל, התלמוד ויוצריו
ח"ג עמ' 170; אלבק, מבוא לתלמודים עמ' 305.
[4]
מחכמי ספרד, מקובל וחכם תכונה בדור הגירוש, נהרג על קידוש השם בליסבון. ספרו עוסק
בתולדות הפרעות והגזרות על היהודים; אייזנשטיין אוצר ישראל ח"ד עמ' 209.
[5]
מהד' שוחט בעמ' פז- פט ושם בהמשך הסבר מפורט לפרטים המרכיבים את אחת המעשיות של
רבב"ח וראה עוד שם, עמ' לט.
[6]
תולדות חייו ופועלו של המהר"ל נסקרו בספרים רבים, ראה: חומש גור אריה השלם,
מכון ירושלים תשמ"ט עמ' 19 – 18 ובהערות; מרגליות, אנ. לתולדות גדול ישראל
ראש ח"ג; גיטסדינר, המהר"ל מפראג חייו ותקופתו.
[7] על
ענינו של המהר"ל בויכוחים אלה, ראה 'באר הגולה' מהד' הרטמן, מבוא עמ' 22;
מרדכי ברויאר, ספר אסיף עמ' 129: 'ויכוחו של המהר"ל מפראג עם הנוצרים- מבט
חדש על ספר באר הגולה'.
[8]
שורות אלה מופיעות במהדורה שיצאה לאור בחיי המהר"ל שנת שנח והובאו בשער הספר
'באר הגולה' של מהדורת הרטמן, מכון ירושלים תשס"ג.
[9]
ראה אזכורים באוצר ויכוחים עמ' 85, 156, 187; מן החובה לציין שדברי המהר"ל
בבאר הגולה נכתבו גם כנגד 'בני עמנו' שכתבו על אגדות חז"ל דברים שאינם
ראויים, וידוע פולמוסו החריף ביותר כנגד 'מאור עיניים' לר' עזריה מן האדומים
שהתייחס בספרו לאגדות רבב"ח (באר הגולה ו' עמ' קכו).
[10]
וראה למשל אגדות רבב"ח - הרב קוק ותנועת ההשכלה - ר' בועז דהן "בין החומות"
מ"ב עמ' 254. כאן המקום להודות לספרן המלומד בספרית הישיבה, ר' בועז דהן
שסייע העיר הוסיף והחכים בשלבי העיסוק בנושא.
[11]
לתולדות חייו ושיטתו בפרשנות המקרא: פירוש התורה רשב"ם מהד' ראזין בדפי
הפתיחה; אייזנשטיין אוצר ישראל ח"י עמ' 151.
[12]
לשיטתו בפירוש אגדות חז"ל לתלמוד, ראה: פרנקל, דרכי האגדה והמדרש ח"ב
עמ' 518.
[13]
גדול בתורה בחכמה ובמדע, דיין דרשן ורופא בליוורנו, שימש כרב לקהילת הספרדים
בלונדון; חיד"א ב'שם הגדולים' מערכת הספרים 'מטה דן'; אייזנשטיין אוצר ישראל
חלק ז' עמ' 66.
[14]
משכיל במדע ובחכמה. אייזנשטיין אוצר ישראל ח"ד עמ' 270.
[15] על
חייו וחיבוריו ראה מרגליות 'תולדות אדם' - המהרש"א; ארנד, חידושי אגדות של
המהרש"א מחנים 7 עמ' 166 ואילך; אייזנשטיין אוצר ישראל ח"י עמ' 149.
[16] גישה
זו, המנסה לקרב ככל הניתן אל הפשט, מופיעה גם במאמרו של רבי יוסף זכריה משאויל
'תהלוכות האגדות' פרק י"ב, הנדפס בתוך ספרו, שו"ת זכר יהוסף.
[17]
מגדולי התורה והחכמה בשיר בפיוט ובלשון, רופא ופילוסוף בפרובינציה, חיבר את הספר
'בחינת עולם'.
[18] בן
בתו של הרי"ד מגדולי חכמי איטליה, פוסק ומפרש. ראה אודותיו 'תשובות
הרי"ד' - פרק ו' מהד' מכון התלמוד הישראלי השלם עמ' כה.
[19]
זוהי התייחסות נוספת בדבריו למעשיות רבב"ח, כאשר הדגש על מעשה ניסים, בניגוד
למובא בשמו קודם לכן. הדברים הללו הובאו בלשון זהה בדברי 'שלטי גיבורים' לר' יהושע
בועז במסכת עבודה זרה בדפי הרי"ף ו.; בהתייחס לדבריו בעניין הגוזמאות ראה
התייחסות כללית לעניין זה באגדות חז"ל במאמר אודות דרשות חז"ל לרבנו
אברהם בן הרמב"ם עמ' צב (מהד' מרגליות); 'משנה הלכות' חלק חמישי סימן
ק"ע.
[20]
ראה אודותיו: הרב מימון, תולדות הגר"א בתוך ספר הגר"א ירושלים
תשי"ד, ובמקומות רבים נוספים.
[21]
וראה עוד אצל הרב יצחק הוטנר במאמרי 'פחד יצחק' לסוכות - מאמר כד.
[22]
ראה אודותיו 'מאת לצדיק' עמ' 15, 'הכהן' על תולדותיו ועל כתביו – ח. בן ארזה,
ובמקורות המצוינים שם.
[23]
ראה אודותיו, אייזנשטיין 'אוצר ישראל' ח"ד עמ' 126.
[24]
ראה אודותיו, מרגליות, אנ. לתולדות גדולי ישראל ח"ג עמ' 725; שו"ת הריטב"א
מהד' מוסה"ק במבוא.
[25] על
גישתו הכללית של הריטב"א לאגדות חז"ל ראה: תא שמע, הספרות הפרשנית
לתלמוד, ח"ב עמ' 72; על עניני חלום באגדות חז"ל ראה חיות, מבוא לתלמוד
פרק כח; מאמר רש"ר הירש על אגדות חז"ל, בתוך ספר 'אסיף' עמ' 285.
[26]
ראה אודותיו, בהקדמה, 'בן איש חי' מהדורת מרכז הספר (מהד' מנוקדת).
[27]
וראה שם מה שהשיב בסוגיא זו, לאו דווקא בעניין אגדות רבב"ח.
[28]
גדול בתורה ובחכמת הרפואה, פילוסוף, חי באיטליה. ראה אודותיו 'תגמולי הנפש' מהדורת
סירמוניטה ירושלים תשמ"א בהקדמה.