גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון
שיחות בספר חגי
מחבר: יהושע רוזנברג
חגי ב'
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
תאריכה של הנבואה הפותחת את פרק ב' בספר חגי הוא:
"בשביעי, בעשרים ואחד לחדש".
החדש השביעי הוא החדש שאנו קוראים היום תשרי, והעשרים ואחד בו הוא היום האחרון של חג הסוכות, היום הנקרא היום בפינו "הושענא רבה". התורה אינה מציינת את היום הזה במיוחד, ואינה קובעת אותו מקרא קדש, כמו את השביעי של פסח, אך אולי בתקופת חגי כבר החלו לציין אותו כיום מיוחד, כפי שנהוג היום, וסביב המזבח שבנו שבי ציון ניצב עם רב. התאריך הוא ארבעה שבועות אחרי התחלת המלאכה. הנביא פונה אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה, ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, ואל שארית העם, דהיינו אל הזקנים אשר זכו לראות בעיניהם את המקדש הראשון, אשר בנה שלמה המלך, ואומר:
"מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון,
ומה אתם רואים אותו עתה? הלוא כמוהו כאין בעיניכם."
הזקנים המשווים את הבית הנוכחי, ההולך ונבנה, עם הבית הקודם, שנחרב, יכולים לקבוע כי כבודו הוא כאין לעומת תפארתו של הבית הראשון. מתוך השוואה זו הם עלולים להגיע לכלל יאוש, או לזלזל חלילה בכבודו של הבית. ועל כן מחזק אותם הנביא:
"ועתה חזק, זרובבל, נאום ה', וחזק יהושע בן יוצדק הכהן הגדול, וחזק, כל עם הארץ, נאום ה', ועשו, כי אני אתכם, נאום ה' צבאות."
אמנם הבית אינו מפואר, אל תתיאשו, ה' ישמור על בריתו, ברית שכרת עם העם בהר סיני, ביציאת מצרים, וישכין את שכינתו גם בבית הזה:
"את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים, ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו".
דבריו רומזים לנאמר בתורה בספר שמות פרק כ"ה:
"ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם".
תפקידו של העם אינו לפאר את המקדש, כי אם לבנותו. אין חשיבות לגודלו של הבנין או לפארו, בנייתו היא החשובה. כאשר תושלם מלאכת הבניה יביאו הגויים את חמדתם וימלאו את הבית הקטן והדל כבוד, עד שכבודו אף יגדל מכבוד הבית הראשון. העושר שביד הגויים של הקב"ה הוא. וכשירצה יביאוהו הגויים לבית ה':
"והרעשתי את כל הגויים, ובאו חמדת כל הגויים, ומלאתי את הבית הזה כבוד,
אמר ה' צבאות.
לי הכסף ולי הזהב, נאום ה' צבאות.
גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צבאות,
ובמקום הזה אתן שלום, נאום ה' צבאות".
דבריו מזכירים אל נבואת הנחמה שבפרק ס' בספר ישעיה:
"והלכו גויים לאורך, ומלכים לנגה זרחך"...
"שפעת גמלים תכסך, בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבואו, זהב ולבונה ישאו, ותהילות ה' יבשרו.
כל צאן קידר יקבצו לך, אילי נביות ישרתונך, יעלו על רצון מזבחי, ובית תפארתי אפאר."
"וינקת חלב גויים, ושוד מלכים תינקי..."
"כבוד הלבנון אליך יבוא, ברוש תדהר ותאשור, יחדיו, לפאר מקום מקדשי, ומקום רגלי אכבד."
"תחת הנחשת אביא זהב, ותחת הברזל אביא כסף, ותחת העצים נחשת, ותחת האבנים ברזל, ושמתי פקודתך שלום, ונוגשיך צדקה."
דברי העידוד והחיזוק של חגי פעלו את פעולתם. העם התעודד והמשיך במלאכת הבניה, כמסופר בספר עזרא פרק ו' פסוק יד:
"ושבי יהודיא בנין ומצלחין, בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא, ובנו ושכלילו מן טעם אלה ישראל..."
"וזקני יהודה בונים ומצליחם בנבואת חגי הנביא וזכריה בר עדוא."
כמו נביאים אחרים מנבא חגי כי בעתיד יכירו הגויים במלכות ה'. נבואותיהם של ישעיהו, חגי וחבריהם, התגשמו בחלקן בימי הבית השני. אנשים רבים מעמי התרבות של אותם ימים, היוונים והרומאים, התחילו להכיר באלוהי ישראל ולבקר בבית המקדש, ואף מקרי ההתגיירות לא היו נדירים. בעיני חגי יום הגאולה אינו רחוק, זרובבל החי בתוכם ייבחר לתפקיד עבד ה', כי הוא נבחר ה':
"ביום ההוא נאום ה' צבאות, אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי, נאום ה',
ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי נאם ה' צבאות".