היה דבר ה' ביד חגי הנביא...
שיחות בספר חגי
מחבר: יהושע רוזנברג
חגי א'
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
שלשת הנביאים האחרונים בסדרת תרי עשר הם נביאי שיבת ציון, נביאי הבית השני: חגי, זכריה ומלאכי.
הכינוי "נביאים ראשונים" מצוי בזכריה פרק א':
"אל תהיו כאבותיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשונים לאמר..."
בבבלי סוטה דף מ"ח ע"ב:
אמר רב נחמן בר יצחק:
מאן נביאים הראשונים?
לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו,
דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל, ועדיין היו משתמשים בבת קול.
כלומר: חגי זכריה מלאכי, נביאים אחרונים הם. נביאים ראשונים הם הנביאים שנבאו לפני חורבן הבית הראשון. בסדר הזה - חגי זכריה מלאכי - הם מסודרים בתנ"ך שלנו. האם הם מסודרים בסדר כרונולוגי? בספר עזרא נזכר חגי פעמיים, ובשתי הפעמים הוא מופיע לפני זכריה:
"והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלם" (עזרא פרק ה')
"ושבי יהודיא בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה, וזכריה בר-עדוא, ובנו ושכלילו מן-טעם אלה ישראל, ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס". (עזרא פרק ו)
לפי זה, יתכן שחגי היה מבוגר מזכריה. בירושלמי ראש השנה פ"א ה"א אנו דנים בשאלה מאיזה חודש מתחילה השנה. אצל מלכי ישראל מתחילה שנה חדשה בחדש ניסן. מלך שהוכתר, למשל, בטבת - הרי שבחדש אייר נאמר: השנה השנייה למלכותו, למרות שלא חלפה שנה מלאה מיום ליום, מיום הכתרתו. ר' לעזר בשם ר' חנינה מוכיח מן הכתובים בחגי ובזכריה, שאף למלכי אומות העולם אין מונים אלא מניסן. בחגי נאמר: "בששי בשנת שתים לדריוש" ואילו ספר זכריה פותח: "בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש", אילו היו מונים מתשרי, היה צריך להיות כתוב בשמיני בשנת שלש לדריוש, שהרי הששי הוא אלול והשמיני הוא חשון, ואילו התחילה השנה בתשרי הרי שבתשרי שבין הששי לשמיני כבר נתחדשה שנה, וכיוון שכתוב שנה שנייה - מכאן שמתחילים למנות שנים בניסן. לדעתו של אמורא בשם חיפה, שמיני נאמר תחילה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ומבאר ר' דוד פרנקעל, בעל קרבן העדה:
שמיני נאמר תחילה - לעולם מתשרי מנינן, אלא שנבואת זכריה נאמרה תחילה קודם נבואת חגי, והשמיני לעולם קודם הששי.
לפי פשוטן של מקראות נראה שהסדר שלפנינו הוא הסדר הכרונולוגי.
לפי הכותרת של ספרו, התחיל חגי להנבא בשנת שתיים לדריוש, כלומר בשנת 620 לפנה"ס. ובתלמוד הבבלי מסכת מגילה דף ט"ו ע"א נאמר:
"חגי זכריה מלאכי כולם נתנבאו בשנת שתיים לדריוש."
נבואות חגי נוגעות לתקופה קצרה של כארבעה חדשים: מראש חדש אלול עד כ"ד בכסלו בשנת שתים לדריוש מלך פרס. על פי הברייתא במסכת בבא בתרא ט"ו ע"א, כתבו את הספר אנשי כנסת הגדולה.
בחלק גדול מנבואתו מתווכח הנביא עם קהל שומעיו תוך נסיון להוציא את העם מאדישותו ולזרזו להקים את המקדש השני. חגי מעורר את זרובבל בן שאלתיאל, מנהיגם של שבי ציון, שנתמנה על ידי מלך פרס כפחת יהודה, ואת יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, להמשיך בבנית בית המקדש. לאחר סיום בניית הבית, מאוכזב העם ממראהו הצנוע, והנביא מעודד את העם וקורא לו לשמור על קדושת הבית.
על מוצאו ועל קורות חייו של חגי אין הכתובים מלמדים אותנו מאומה. פסוקים הנושאים אופי סיפורי, שבהם מסופר על חגי בגוף שלישי, מעטים הם בספר. מתוך שלושים ושמונה פסוקים שיש בספר חגי, עשרים ושמונה הם דברי חגי עצמו, ורק היתר מדברים על חגי. בתקופה בה ניבא, גר חגי ביהודה, אולי בירושלים, אך אין לנו מידע האם היה מגולי בבל ששבו ארצה אחרי הצהרת כורש, או שהיה מאלה שנותרו בארץ בתקופת גלות בבל.
פעמים רבות מודגש בספר, שחגי הוא שליח ה' ודבריו הם נבואת ה': בפתיחה נאמר:
"היה דבר ה' ביד חגי הנביא".
בפתיחת פרק ב':
"ויהי דבר ה' ביד חגי הנביא לאמר",
ובפרק ב' פסוק כ:
"ויהי דבר ה' שנית אל חגי."
פעמים אחדות מודגש:
"כה אמר ה' צבאות",
"נאום ה' צבאות",
"אמר ה' צבאות".
בפרק א' מסופר כי זרובבל ויהושע וכל שארית העם שמעו בקול ה':
"וישמע זרבבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול ה' אלהיהם ועל דברי חגי הנביא, כאשר שלחו ה' אלוהיהם, וייראו העם מפני ה'".
בהמשך הכתובים מכונה חגי מלאך ה', כלומר: שליח ה':
"ויאמר חגי מלאך ה', במלאכות ה' לעם לאמר..."
הספר מסתיים במילים:
"נאום ה' צבאות."