הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב
שיחות בספר זכריה
מחבר: יהושע רוזנברג
זכריה י"ב
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
בפרק י"ב מתאר זכריה את הגויים אשר יתאספו לעלות על ירושלים, אך עצתם תופר. ה' יושיע את עירו. את דבריו פותח זכריה בתיאור גדולתו וגבורתו של בורא העולם:
"נאום ה' נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו".
מי שברא שמים וארץ ונפח באדם נשמת חיים, בכוחו לעשות הכל כרצונו. אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אך תוכן הדברים דומה לנבואת ישעיה הנביא בפרק מ"ב:
"כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה, נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה".
לגויים אשר יעלו על ירושלים ויצורו עליה תהיה ירושלים סף-רעל. בפירושה של התיבה "סף" נחלקו המפרשים. בפירוש הפסוק בספר שמות פרק י"ב פסוק כב: "...וטבלתם בדם אשר בסף" נחלקו התנאים במכילתא דר' ישמעאל פרשת בא מסכתא דפסחא:
"'אשר בסף' - מגיד הכתוב שעוקה חוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה. ואין סף אלא אסקופה שנאמר 'בתתם סיפם את ספי' וגו' (יחזקאל מג ח) וכתיב 'וינועו אמות הספים' (ישעיה ו ד) דברי ר' ישמעאל.
ר' עקיבא אומר אין סף אלא כלי, שנאמר 'והספים והמזמרות והמזרקות והכפות' וגו' (מלכים א' ז נ)"
לפי באורו של ר"ע תהפך ירושלים לכוס תרעלה לעמים אשר יצורו עליה. כך למשל פירשו בילקוט שמעוני חלק ב' רמז תקע"ח:
"מהו סף רעל?
דהוא עתיד להשקות את העמים כוס התרעלה של דם, ואין סף רעל אלא דם שנא' 'ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף'."
לפי פירושו של ר' ישמעאל אפשר לומר שירושלים תהיה כמפתן משוח ברעל אשר כל העובר מעליו ימות. כך גם תרגמו השבעים והפשיטתה. לא על ירושלים לבדה יצורו הגויים אלא על יהודה כולה:
"וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלים."
לא רק סף תרעלה תהיה ירושלים לצריה אלא גם אבן מעמסה אשר הנושא אותה נפצע:
"והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים, כל עומסיה שרט ישרטו"...
צבא העמים הצרים על ירושלים יובס:
"ביום ההוא נאום ה' אכה כל סוס בתמהון, ורוכבו בשגעון,
ועל בית יהודה אפקח את עיני, וכל סוס העמים אכה בעוורון".
המדרש בילקוט שמעוני, קושר את המלחמה שמתאר זכריה עם מלחמת גוג ומגוג שעליה ניבא הנביא יחזקאל:
"ושלשה פעמים גוג ומגוג באים על ירושלים ובשלישית הם באים ועולים לירושלים והם הולכים ליהודה ומתיראין מהם שהם גיבורים שנאמר: 'וגברתים בה'' (זכריה י')... באותה שעה הקב"ה נותן לבני יהודה גבורה והם שולפים כלי הזין שלהם ומכים לאותם האנשים שמימינם ומשמאלם והורגים אותם."
דברי המדרש מבוססים על פרקנו, ובעיקר על פסוק ו:
"ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר,
ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים סביב,
וישבה ירושלים, עוד תחתיה בירושלים".
הנביא יחזקאל, מתאר בפרקים ל"ח ל"ט את המלחמה שילחמו הגדולים בעמי תבל בישראל, ואת מפלתם. רגילים לכנות את המלחמה הזאת: מלחמת גוג ומגוג. המלחמה הזאת תתרחש ב'אחרית השנים' (פסוק ח) או ב'אחרית הימים' (פסוק טז), תהיה המלחמה האחרונה, אחריה לא תפרוצנה עוד מלחמות. המלחמה תהיה נוראה, הרי ישראל ימלאו חללים רבים, עם ישראל יתעסק בקבורתם כדי לטהר את הארץ.
בפרק י"ב מהלכות מלכים הלכה ב' אומר הרמב"ם:
"יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא ליישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר 'הנה אנכי שולח לכם את אליה' וגו'... וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו..."
יחזקאל, בפרק ל"ח, מדגיש את גודלו ועוצמתו של צבא מגוג, משך ותובל.
"קהל רב צינה ומגן, תופשי חרבות כלם...
ועלית כשואה, תבוא כענן לכסות הארץ..."
"ובאת ממקומך מירכתי צפון, אתה ועמים רבים אתך, רוכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ"...
צבאו הגדול של גוג מצויד במיטב הנשק, ובכמות רבה מאוד. עם ישראל לא יצטרך להילחם. ה' הוא הנלחם להם בגוג.
"והכיתי קשתך מיד שמאלך וחיצך מיד ימינך אפיל...
לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה".
ואף זכריה מדגיש את יד ה' בנצחון על הגוים:
"והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה...
ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים...".