"ואשא את עיני וארא... " / יהושע רוזנברג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

"ואשא את עיני וארא... "

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה ב'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

"ואשא את עיני וארא... "

 

בפרק ב' שניים מן החזונות שחזה זכריה. מראת הקרנות, ומראה נושא החבל, וכן קריאה ליושבים בגולה לשוב לציון, והבשורה לציון.
מראה הקרנות
הנביא נושא את עיניו ורואה ארבע קרנות. קרנות הם כנראה קרנים, והרמז הוא למשהו מנגח. ואולי הכוונה לאילי מצור שבהן נוגחים את החומות כדי לפזר את אבניהם. הנביא שואל, כדרכו, את המלאך הדובר בו:
"מה אלה"?
 
והמלאך משיב:
"אלה הקרנות אשר זרו את יהודה, את ישראל וירושלים."
 
למה מרמז המספר ארבע שבחזון הקרנות? לדעת רש"י המספר ארבע רומז לארבע רוחות השמים, והקרנות הם הבבלים אשר בארבע רוחות השמים אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלים עד אשר זרום. יתכן שהכוונה לכל שונאי ישראל באשר הם שם, בכל ארבע רוחות השמים. יש המבארים כי הכוונה לארבעת המלכויות אשר הרעו לישראל באופן מיוחד. כיוון שהמלאך מדבר בלשון עבר: "אלה הקרנות אשר זרו את יהודה וגו'" אפשר לראות בעמון ומואב, אדום ופלשת, שבגדו ביהודה והיו לה לאויבים, את הקרנות, ואפשר גם שהם: מצרים, אשור, בבל ופרס. אבל יתכן ולשון העבר בה משתמש הנביא, אינה אלא לשון העבר הרגילה בנבואה, הרוצה לחזק את הרושם שהנבואה תתגשם, ואזי יש כאן רמז לארבעת ממלכות המנויות בדרך כלל כצוררות לישראל: בבל, פרס, יון ורומא. בכל דור רצו פרשניו למצוא עידוד בכתובים ולזהות את שונאי ישראל שייענשו עם הגויים הצוררים בזמנם.
בברית בין הבתרים מצטווה אברהם לבתר עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ואת הציפור, התור והגוזל לא בתר. ומבאר רש"י:
"לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמ' 'סבבוני פרים רבים' וגו' ואומר: 'האיל אשר ראית בעל קרנים מלך פרס' (דניאל ח' כ) ואומר 'הצפיר השעיר מלך יוון', וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר 'יונתי בחגווי הסלע', לפיכך בתר הבהמות רמז שיהיו האומות כלים והולכים. "
 
רד"ק מזהה רמזים אחרים:
"באמרו עגלה רמז לגלות ראשון שהיא גלות מצרים שנקראו עגלה כמו שאומר: עגלה יפה-פיה מצרים... ועז ואיל אמר על גלות בבל ועל גלות רומי שאנחנו בו היום שהוא מלכות רביעית, ואיל הם מדי ופרס..."
 
בהמשך הנבואה רואה זכריה ארבעה חרשים. חרשים הם אומנים, בעלי מלאכה. אנו מכירים במקרא חרשי עץ - נגרים בלשון היום, וחרשי מתכת - אומנים במתכת, נפחים או מסגרים. הנביא מזהה מיד שלפניו חרשים, ולפי המפרשים אלי מצור, הכוונה כנראה לחרשי מתכת, שהרי אינו שואל מה אלה, אלא:
"מה אלה באים לעשות".
 
ותשובת המלאך:
"ויבואו אלה להחריד אותם, לידות את קרנות הגויים, הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה."
 
הנביא משתמש במילה קרן בשתי משמעויות. במשמעות הקונקרטית, קרן ממש, ובמשמעות המושאלת: כבוד ותפארת. העונש לגויים יהיה מידה כנגד מידה.
בתלמוד הבבלי מסכת סוכה דף נ"ב ע"ב אומרת הגמרא:
"ויראני ה' ארבעה חרשים. מאן נינהו ארבעה חרשים? [מי הם אותם ארבעה חרשים?] - אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק [הכוהן הגדול שיהיה בעת ביאת המשיח].
 
רש"י מבאר שהם נקראים חרשים כיוון שהם אומנים הבאים לבנות את המקדש. אליהו חרש אבן, שבנה מזבח בהר הכרמל, ומצינו שהוא עתיד להשתלח. וכהן צדק הוא שם בן נח ונקרא חרש: "ויחזק חרש את צורף", ובבראשית רבה מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחזקו, ונקרא חרש על שם בניין התיבה, שבנה עם אביו. על דבריו של רבי שמעון חסידא מקשה רב ששת:
מתיב רב ששת: אי הכי, היינו דכתיב " ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה" הני לשובה אתו! - אמר ליה: שפיל לסיפיה דקרא, "ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה" וגו'.
[תרגום: מקשה רב ששת: והרי מהפסוק "ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה", משמע שהם לצריה של יהודה ואינם גואלים לישראל? והשיב לו: רד וקרא את סופו של מקרא: "ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגויים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו'",]
 
משמע שארבעת החרשים באים להפיל את הקרנות שהם סמל לאויבים.
 
מראה נושא החבל
חזון חבל המידה, בו רואה הנביא איש ובידו חבל מידה והוא מודד בו את ירושלים, בא להראות את ההבדל בין ירושלים עכשיו לבין ירושלים בעתיד שבו מספר תושבי ירושלים יהיה כה גדול עד שלא תוכל לשבת בתוך חומה אלא תתפשט ותהיה עיר פרזות:
"פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה. ואני אהיה לה, נאום ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה."