פתיחתא
עד שאתם אומרים שירים ומזמורים לפני עבודת כוכבים,
צהלי קולך בדברי תורה,
צהלי קולך בבתי כנסיות.
בת גלים, מה גלים הללו מסויימין בים,
כך אבותיהם מסויימין בעולם.
דבר אחר:
בת גלים -
בת גולים, ברתיהון דגלוואי.
בתו של אברהם,
אותו שכתוב בו (בראשית י"ב) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.
בתו של יצחק,
שכתוב בו (שם כ"ו) וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה.
בתו של יעקב,
שכתוב בו (שם כ"ח) וילך פדנה ארם.
הקשיבי הקשיבי למצותי,
הקשיבי לדברי תורה,
הקשיבי לדברי נבואה,
הקשיבי לצדקות ומעשים טובים.
"לישה" ואם לאו לישה, הא אריה סליק עלך, זה נבוכדנצר הרשע.
דכתיב ביה (ירמיה ד') עלה אריה מסובכו.
עניה -
עניה מן הצדיקים,
עניה מדברי נבואה,
עניה ממצות ומעשים טובים.
ענתות-
ואם לאו ענתות, הא ענתותא אתי ומתנבא עליך.
דכתיב: (שם א') דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו'.
כיון שבא הפורענות קונן עליהם: איכה.
אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל,
דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים.
שנאמר (שם) על מה אבדה הארץ, ויאמר ה' על עזבם את תורתי.
רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי,
דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והוון עלין לקרייתא.
ואמרין להון: אייתו לן נטורי קרתא,
והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא.
והוון אמרין להון: אלין נטורי קרתא? אלין חרובי קרתא.
אמרו להון: ומאן אינון נטורי קרתא?
אמר לו: אלו סופרים ומשנים,
שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה.
על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה.
וכן הוא אומר: (תהלים קכ"ז) אם ה' לא יבנה בית וגו'
ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ברבי יצחק אמר:
מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא
על עבודת כוכבים,
ועל גילוי עריות,
ועל שפיכות דמים,
ולא ויתר על מאסה של תורה.
שנאמר: על מה אבדה הארץ?
על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן,
אלא על עזבם את תורתי.
ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי:
כתיב: (ירמיה ט"ז) ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו.
הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו,
מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב.
רב הונא אמר:
למוד תורה אע"פ שלא לשמה,
שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
אמר רבי יהושע בן לוי:
בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת:
אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
שמואל תני לה בשם ר' שמואל בר אמי:
אימתי המלכות גוזרת גזרה, וגזירתה מצלחת?
בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ..
הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') וצבא תנתן על התמיד בפשע.
אין צבא אלא מלכיות,
שנאמר: (ישעיה כ"ד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'.
התמיד אלו ישראל,
דכתיב: (יהושע א') והגית בו יומם ולילה.
בפשע - בפשעה של תורה,
כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ, המלכות היא גוזרת ומצלחת.
שנאמר (דניאל ח') ותשלך אמת ארצה וגו'.
ואין אמת אלא תורה,
שנאמר: (משלי כ"ג) אמת קנה ואל תמכור.
אם השלכת דברי תורה לארץ מיד הצליחה המלכות.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ח') ועשתה והצליחה
אמר רבי יהודה בן פזי:
(הושע ח) זנח ישראל טוב וגו'
ואין טוב אלא תורה.
שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם וגו'.
א"ר אבא בר כהנא:
לא עמדו פילוסופין לאומות העולם, כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי.
אמרו להם: יכולין אנו להזדווג לאומה זו,
אמרו להם: לכו וחזרו על בתי כנסיות שלהם,
אם התינוקות מצפצפין בקולן אי אתם יכולין להם,
ואם לאו אתם יכולין להם.
שכן הבטיחם אביהם ואמר להם:
(בראשית כ"ז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו.
כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
אין הידים ידי עשו.
וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
הידים ידי עשו.
וכן הוא אומר: (ישעיה ה') לכן כאכול קש לשון אש וגו'
וכי יש קש אוכל אש? והלא דרכה של אש אוכלת קש.
ואת אומר, לכן כאכול קש, לשון אש.
אלא קש זה ביתו של עשו..
שנאמר: (עובדיה א') והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש.
לשון אש זה ביתו של יעקב,
וחשש להבה ירפה זה ביתו של יוסף,
שרשם כמק יהיה, אלו האבות שהם שרשיהם של ישראל,
ופרחם כאבק יעלה אלו השבטים שהם פרחיהם של ישראל מפני מה?
(ישעיה ה') כי מאסו את תורת ה' צבאות וגו'.
אמר רבי יודן:
כי מאסו את תורת ה' צבאות,
זו תורה שבכתב;
ואת אמרות קדוש ישראל נאצו,
זו תורה שבעל פה.
וכיון שהשליכו דברי תורה לארץ, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה
(ירמיה פ') כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות.
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ורבנן -
ר' יוחנן אמר:
למלך שהיו לו שני בנים.
כעס על הראשון נטל את המקל וחבטו והגלהו.
אמר: אוי לזה מאיזו שלוה נגלה?
כעס על השני, ונטל את המקל וחבטו והגלהו.
אמר: אנא הוא דתרבותי בישא.
כך גלו עשרת השבטים. והתחיל הקדוש ברוך הוא אומר להם את הפסוק הזה:
(הושע ז') אוי להם כי נדדו ממני.
וכיון שגלו יהודה ובנימן, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא:
(ירמיה י') אוי לי על שברי.
רבי שמעון בן לקיש אמר:
מלך שהיה לו שני בנים.
כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופרפר ומת.
התחיל מקונן עליו.
כעס על השני ונטל את המקל וחבטו ופרפר ומת.
אמר: מעתה אין בי כח לקונן עליהם,
אלא קראו למקוננות ויקוננו עליהם.
כך גלו עשרת השבטים והתחיל מקונן עליהם:
(עמוס ה') שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל.
וכיון שגלו יהודה ובנימין כביכול אמר הקדוש ברוך הוא:
מעתה אין בי כח לקונן עליהם.
הדא הוא דכתיב:
(ירמיה ט') קראו למקוננות וגו' ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי.
"עליהם" אין כתיב כאן, אלא "עלינו". דידי ודידהון.
"ותרדנה עיניהם דמעה" אין כתיב כאן, אלא "עינינו", דידי ודידהון.
"ועפעפיהם יזלו מים" אין כתיב כאן, אלא "ועפעפינו", דידי ודידהון.
רבנן אמרין:
למלך שהיו לו שנים עשר בנים ומתו שנים, התחיל מתנחם בעשרה.
מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בשמונה.
מתו שנים התחיל מתנחם בששה.
מתו שנים התחיל מתנחם בארבעה.
מתו שנים התחיל מתנחם בשנים.
וכיון שמתו כולם התחיל מקונן עליהם.
(הושע ו') והמה כאדם עברו ברית,
זה אדם הראשון.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וצויתיו,
ועבר על צוויי ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין,
וקוננתי עליו איכה.
הכנסתי אותו לגן עדן -
שנאמר (בראשית ב') ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן.
וצויתיו,
שנאמר (שם) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו'.
ועבר על צוויי,
שנאמר (שם ג') המן העץ אשר צויתיך וגו'.
ודנתי אותו בגירושין,
שנאמר (שם) ויגרש את האדם.
ודנתי אותו בשילוחין,
שנאמר (שם) וישלחהו ה' מגן עדן.
וקוננתי עליו איכה,
שנאמר (שם) ויאמר לו איכה.
"איכה" כתיב.
אף בניו הכנסתי אותם לארץ ישראל,
שנאמר (ירמיה ב') ואביא אתכם אל ארץ הכרמל.
וצויתים,
שנאמר (ויקרא כ"ד) צו את בני ישראל.
ועברו על צוויי,
שנאמר (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך.
ודנתי אותם בגירושין,
שנאמר (הושע ט') מביתי אגרשם.
ודנתי אותם בשילוחין,
שנאמר (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו.
וקוננתי עליהם: איכא ישבה בדד:
(יחזקאל כ"ד) לכן כה אמר ה' אוי עיר הדמים
אוי מן קמי דקרתא דשפכו דמים בגווה.
סיר אשר חלאתה בה,
דחפשושיתה בגווה.
וחלאתה לא יצאת ממנה,
וחפשושיתה לא נפקת מן גווה.
לנתחיה לנתחיה הוציאה,
מטליות מטליות היו גולים.
כיצד גלו?
ר' אלעזר אומר:
שבט ראובן ושבט גד גלו תחלה.
ר' שמואל בר נחמן אומר:
שבט זבולן ושבט נפתלי גלו תחלה.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ח') כעת הראשון הקל, ארצה זבולון וארצה נפתלי.
ומה מקיים ר' אלעזר קרייה דר' שמואל בר נחמן?
אלא כעת שגלו שבט ראובן וגד, כך גלו שבט זבולון ושבט נפתלי (שם).
והאחרון הכביד
ר' אבא בר כהנא אמר:
הממם כבמכביד.
הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) וטאטאתיה במטאטא השמד לא נפל עליה גורל.
ר' נחמן בשם ר' אחא אמר:
מהו לא נפל עליה גורל?
אמר הקדוש ברוך הוא:
רשעה שהפלתי קלסים על אומות העולם להגלותם לא גלו,
ואתם למה גליתם?
כי דמה בתוכה היה.
כל כך למה?
להעלות חמה.
ר' יודן שאל לר' אחא
אמר לו: היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים?
אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים,
אלא בעזרת הכהנים.
ולא נהגו בדמו לא כדם איל, ולא כדם צבי,
שבדם צבי ובדם איל כתיב
(ויקרא י"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר.
ברם הכא כתיב
(יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו
לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר.
דבר אחר:
לכן כה אמר ה' אוי עיר הדמים.
אוי מן קמי דקרתא דשפכי דמה לגווה,
גם אני אגדיל המדורה, ארבה בפורענות.
הרבה העצים, אלו הלגיונות.
הדלק האש, אלו המלכים.
התם הבשר, זה הצבור.
והרקח המרקחה. -
ר' יהושע ור' נחמיה בשם ר' אחא אמרי:
לפי שהיו כל ישראל אומרים:
נבוכדנצר כנס כל ממונו של עולם, ולממון שלנו הוא צריך?
אמר הקדוש ברוך הוא:
חייכם שאני עושה ממונכם חביב עליו,
כמו בשמים הללו שהן עולין בסעודה.
והעצמות יחרו,
את מוצא בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא.
והעמידה על גחליה ריקה.
אמר רבי אלעזר:
אלו נאמר שבורה, לא היה לה תקנה לעולם.
וכשהוא אומר "ריקה", כל כלי שהוא ריקן, סופו להתמלאות.
כל כך למה?
למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה וגו'.
כיון שחטאו, גלו.
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכא ישבה בדד.
אימתי?ביום תוכחה, יום שהקדוש ברוך הוא עתיד להתוכח עמהם בדין.
אתה מוצא בשעה שגלו עשרת השבטים, לא גלו יהודה ובנימין.
והיו עשרת השבטים אומרים:
מפני מה הגלה אותנו והם לא הגלה?
מפני שהם בני פלטין שלו,
דלמא משוא פנים יש כאן ח"ו?
אין כאן משוא פנים, אלא עדיין לא חטאו.
וכיון שחטאו הגלה אותם.
אמרו עשרת השבטים:
הא אלהינו הא אלהינו, הא תקיף הא תקיף, הא קשוט הא קשוט,
דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין.
כיון שחטאו - גלו.
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.
דבר אחר:
שן רועה ורגל מועדת
שן מערערה ורגל ממטמטה.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אני אמרתי לישראל בגדו בעבודת כוכבים ובטחו בי,
והן לא עשו כן.
אלא בגדו בי ובטחו בעבודת כוכבים
הדא הוא דכתיב: (ירמיה ב') אומרים לעץ אבי אתה
כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.
כל מי שהוא דן את טיפש, הוא עצמו נידון, הדא הוא דכתיב: חכם נשפט.
"שפט" אין אין כתיב, אלא "נשפט".
דבר אחר:
איש חכם נשפט -
זה הקדוש ברוך הוא
שנאמר (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח
את איש אויל -
אלו ישראל,
שנאמר (ירמיה ד') כי אויל עמי.
ורגז ושחק.
רגזתי ואין נחת,
שחקתי ואין נחת.
רגזתי עליכם בימי פקח בן רמליהו,
שנאמר (ד"ה ב' כ"ח) ויהרג פקח בן רמליהו וגו'.
שחקתי עליכם בימי אמציהו,
שנאמר (שם כ"ה) ואמציהו התחזק וינהג את עמו, וילך גיא המלח.
מהו גיא המלח?
תחת כפי המלח, תחת כפויי מלחמה.
ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום וגו'
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
לא גזרתי מיתה לבני נח, אלא בחרב, ואלו:
ויביאום לראש הסלע וישליכום וכולם נבקעו.
ואין נחת, -
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
מה אלו עושין כאן, יגלו.
כיון שחטאו, גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.
כל המעמיד תלמיד רשע, סופו להתבזות ממנו.
שנאמר יוסר לץ לוקח לו קלון.
הוא דעתיה דר' יצחק.
דא"ר יצחק
כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל, כאלו מעמיד ליסטים.
ובחוצה לארץ, מעמיד עבד.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
כתיב (שם כ') כבוד לאיש שבת מריב
אמר הקדוש ברוך הוא:
כבוד היה לי אלו לא נזדווגתי לאומה זו,
את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אומות העולם,
היה הקדוש ברוך הוא מחזר על פתחיהן של אומות העולם,
לשמוע מה הם אומרים,
ומה היו אומרים?
אלהיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה, ומסיסרא, ומסנחריב וכיוצא בהן.
וחוזרין ואומרין:
ולעולם נער הוא? כביכול הזקינו הדברים,
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ו) ויבא אל הגוים אשר באו שם.
ויחללו את שם קדשי.
לא הוה צריך קריא לומר, אלא "ויבואו". ואת אמרת "ויבא".
אלא כביכול הוא עצמו.
הדא הוא דכתיב: ויבא אל הגוים.
ומה היו אומרים:
אם עם ה' אלה, למה מארצו יצאו?!
דבר אחר:
יוסר, זה ירמיה.
לץ זה דורו שהיו ליצנים.
לוקח לו קלון, שהיו מקללין אותו
דכתיב: (ירמיה ט"ו) לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני
ומוכיח לרשע מומו -
שהיה מוכיח לישראל ואומר להם: איכה.
שבע עבירות עשו ישראל באותו היום:
הרגו כהן ונביא ודיין,
ושפכו דם נקי,
וחללו את השם,
וטמאו את העזרה,
ויום השבת ויום הכפורים היה.
וכיון שעלה נבוזראדן התחיל הדם תוסס.
אמר להם: מה טיבו של דם זה?
אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיינו שוחטין.
מיד שלח ואייתי דמי זבחים ולא אידמו ליה.
אמר להם: אין אמריתו מוטב ואם לאו סריקנא לבשרייהו.
דהנהו אינשי במסרקי דפרזלא.
אמרי ליה: מאי נימא לך?
נביא הוה, דהוה מוכח לן קמינן עליה וקטליניה,
והא כמה שני דלא נייח דמיה.
אמר להו: אנא מפייסנא ליה.
אייתי קומיה סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה וקטלינהון,
עד שהגיע דמם לדמן של זכריה
לקיים מה שנאמר: (הושע ד') פרצו ודמים בדמים נגעו.
ועדיין הדם תוסס.
אייתי בחורים ובתולות, וקטל עילויה ולא נח.
אייתי תינוקות של בית רבן, וקטל עילויה, ולא נח.
אייתי שמונים אלף פרחי כהונה, וקטל יתהון,
עד שהגיע דמם לדמו של זכריה ועדיין היה הדם תוסס.
אמר: זכריה, זכריה: כל טובים שבהם איבדתי,
ניחא לך דליכלינהו לכולהו?
כדאמר ליה הכי, מיד נח.
בההיא שעתא הרהר לעשות תשובה בנפשיה,
ואמר ומה אם על נפש אחת כך,
ההוא גברא דקטל כל הנהו נפשתא,
על אחת כמה וכמה.
ערק ושדר פרדשנא לביתיה ואגייר.
(קהלת י"ב) וינאץ השקד.
זו נבואתו של ירמיה.
הדא הוא דכתיב:
(ירמיה א') ויאמר אלי מה אתה רואה, ואומר מקל שקד אני רואה.
אמר רבי אלעזר:
מה סימנו של שקד זה?
משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר, כ"א יום,
כך מי"ז בתמוז עד ט' באב - כ"א יום.
(קהלת י"ב) ויסתבל החגב -
זה צלמו של נבוכדנצר
דכתיב: (דניאל ג') נבוכדנצר עבד צלם די דהב, רומה אמין שתין, פתיה אמין שית.
אמר רבי יוחנן:
כל דרומיה אמין שתין ופתייה שית, מי יכיל קאים?
אם אין עוביו שליש רומו אינו יכול לעמוד,
ואת אמר (שם) אקימה בבקעת דורא.
אמר רבי לוי:
כקנה היו מעמידין ליה והוא נופל,
מעמידין אותו והוא נופל.
עד היכן?
ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:
עד שהביאו כל כסף וזהב שהוציאו מירושלים,
ושפכו דימום על רגליו.
לקיים מה שנאמר: (יחזקאל ז') כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה.
(קהלת י"ב) ותפר האביונה,
זו זכות אבות.
כי הולך האדם אל בית עולמו,
מבבל היו ושם חזרו.
וסבבו בשוק הסופדים,
זה גלות יכניה.
את מוצא בשעה שירד נבוכדנצר מירושלים,
וגלותו של צדקיה בידו,
יצתה גלותו של יכניה לקראתו,
מכוסים שחורים מבפנים, ולבושים לבנים מבחוץ.
והיו מקלסין לקראתו, נקטה ברבריה והוון שאלין:
מה עביד באבא?
מה עביד באחא?
מה עבד בברי?
ואינון אמרין ליה:
(ירמיה ט"ו) אשר למות למות ואשר לחרב לחרב.
והוון מקלסין בחדא ידא, ומספדין בחדא ידא,
לקיים מה שנאמר: (יחזקאל כ"ד) ופארכם על ראשיכם וגו.'
(קהלת י"ב) עד אשר לא ירתק חבל הכסף,
זו שלשלת יוחסין (שם).
ותרוץ גולת הזהב,
אלו דברי תורה.
(תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב.
ותשבר כד על המבוע,
תרין אמוראין:
חד אמר כדו של ברוך על מבועו של ירמיה.
וחד אמר כדו של ירמיה על מבועו של ברוך.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי.
ונרוץ הגלגל אל הבור,
זו בבל, שהיא זוטא של עולם.
אמר רבי יוחנן:
(ישעיה מד) האומר לצולה חרבי,
זו בבל. למה נקראת שמה צולה?
ששם צללו מי מבול.
דכתיב: (ירמיה נ"ה) גם בבל לנפול חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ.
אמר ריש לקיש:
כתיב (בראשית י"א) וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.
למה נקראת שמה שנער? ששם נגער דור המבול.
דבר אחר:
שנער שהן מגוערין מכל המצוות, מצות תרומות ומעשרות.
דבר אחר:
שנער שהן מתין בתשנק, בלא נר ובלא מרחץ.
דבר אחר:
שנער שהן מתין נערים.
דבר אחר:
שנער עיר ששריה נערים מבעטים בתורה
דבר אחר:
שנער שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא.
ואיזה זה? זה נבוכדנצר.
(קהלת י"ב) וישוב העפר על הארץ כשהיה.
מבבל היו ושם חזרו.
(שם) והרוח תשוב אל האלהים וגו'
זה רוח הקדש.
כיון שנסתלק רוח הקדש, גלו.
וכיון שגלה היה ירמיה מקונן עליהם, איכה ישבה בדד.
הלשון הזה משמש שלשה לשונות: צרות, מרגשות, אפלה.
"צרות" שנאמר (איוב ל"ט) תשואות נוגש לא ישמע
מרגשות שנאמר (ישעיה כ"ב) תשואות מלאה.
אפלה שנאמר (איוב ל') אמש שואה ומשואה.
(ישעיה כ"ב) עיר הומיה,
קרתא מערבבתא.
קריה עליזה,
קרתא דחייתא.
חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה,
ומה הן? מזי רעב ולחומי רשף.
כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו,
מקשיותם נמסרו למלכיות.
דבר אחר:
כל קציניך נדדו יחד. מקשת אסרו,
שהיו מתירין גידי קשתותם ואוסרין בהן.
כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו,
מרחיקים מלשמוע דברי תורה.
כמאן דאמר (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי.
(ישעיה כ"ב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי.
אמר ריש לקיש:
בשלשה מקומות בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, ולא הניחן.
ואלו הן:
בדור המבול, ובים, ובחורבן בית המקדש.
בדור המבול מה כתיב (בראשית ו') ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם.
בים כתיב (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה.
ובחורבן בית המקדש כתיב (ישעיה כ"ב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני
"אל תאספו" אין כתיב כאן אלא "אל תאיצו".
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:
ניחומין אלו שאתם אומרים לפני, ניאוצין הן לי.
למה?
(ישעיהו כ"ב) כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לה' אלהים צבאות.
יום מעורבב יום דביזה יום דבכיה.
בגיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאים עליה.
מקרקר קיר ושוע אל ההר.
שהיו מקרקרים קירות בתיהם,
ועושין אותם מגינים,
ומעמידים אותן על שועיהם.
(ישעיהו כ"ב) ועילם נשא אשפה
רב אמר:
הדא קיבוץ דגירי
(שם) ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן.
שהיו מקרקרים קירות בתיהם,
ועושים אותם מגינים.
(ישעיהו כ"ב) ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב.
רב אמר:
כמלא עומקה של מי ים.
והפרשים שות שתו השערה
משתיי אזלין, ומשתיי אתיין, ומתחמאין סגין.
ויגל את מסך יהודה.
גלי דכסיא.
ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער.
תני רבי שמעון בר יוחאי:
כלי זיין היה לישראל בסיני, והיה שם המפורש חקוק עליו. וכשחטאו נוטל מהן,
הדא הוא דכתיב: (שמות ל"ג) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.
כיצד נוטל מהן?
ר' איבו ורבנן ר' איבו אמר:
מאליו היה נקלף.
ורבנן אמרי:
מלאך היה יורד ומקלפו.
(ישעיה כ"ב) ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו וגו'.
ואת בתי ירושלים ספרתם, ותתצו הבתים לבצר החומה.
מלמד שהיו נותצין בתיהם ומוסיפין על החומה,
ולא כבר עשה חזקיהו כן?
הלא כתיב: (ד"ה ב' ל"ב) ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה וגו.'
אלא חזקיה בה' אלהי ישראל בטח,
אבל אתם לא הבטחתם.
היינו הוא דאמר:
(ישעיה כ"ב) ולא הבטתם אל עושיה ויוצרה מרחוק לא ראיתם.
(ישעיהו כב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד.
אמרו מלאכי השרת לפניו: רבש"ע, כתיב (תהלים צג) הוד והדר לפניו,
ואתה אומר כדין?
אמר להון: אנא מליף לכון,
היינו הוא דאמר: (ישעיה ל"ב)
פשטה ועורה וחגורה על חלצים.
כך תהיו מספידי.
על שדים סופדים, על חורבן ראשון ועל חורבן שני.
על שדי חמד, על בית חמדתי שעשיתי אותו כשדה היינו,
הוא דאמר (מיכה ג') ציון שדה תחרש.
על גפן פוריה, אלו ישראל. כמה דאת אמר:
(תהלים פ') גפן ממצרים תסיע.
דבר אחר:
(ישעיהו כב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד.
זהו שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי בני קרח.
(שם מ"ב) אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו'
כנגד מי אמרוהו בני קרח למקרא הזה?
לא אמרוהו אלא כנגד כנסת ישראל.
שאמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע זכורה אני בטחון ושאנן ושלוה שהייתי שרוייה בו
ועכשיו נתרחק ממני.
ואני בוכיה ומתאנחת ואומרת:
מי ישימני כשנים הראשונים שהיה מקדש בנוי,
ובתוכו אתה יורד משמי מרום,
ומשרה שכינתך עלי.
ואומות העולם מקלסין אותי.
וכשהייתי מבקשת רחמים על עווני,
אתה עונה אותי.
ועכשיו אני בבושה וכלימה.
ועוד אמרה לפניו:
רבש"ע שממה עלי נפשי.
כשאני עוברת על ביתך והוא חרב, וקול דממה בתוכו,
ואומר מקום שזרעו של אברהם הקריבו קרבן לפניך,
והכהנים עומדים על הדוכן,
והלוים מקלסים בכנורות,
יהיו שועלים מרקדים בו?!
הדא הוא דכתיב: (איכה ה') על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו.
אלא מה אעשה שעונותי גרמו לי,
ונביאי השקר שהיו בתוכי שהתעו אותי מדרך חיים לדרך המוות.
לכך נאמר: אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו'.
דבר אחר:
(ישעיהו כב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'
בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להחריב את בית המקדש, אמר:
כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעין בו.
אלא אכבש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ
ויבואו האויבים ויחריבו אותו.
מיד נשבע הקדוש ברוך הוא בימינו והחזירה אחוריו,
הדא הוא דכתיב: (שם ב) השיב אחור ימינו מפני אויב.
באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו.
וכיון שנשרף אמר הקדוש ברוך הוא:
שוב אין לי מושב בארץ, אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון.
הדא הוא דכתיב:
(הושע ה') אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני.
באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר:
אוי לי מה עשיתי?
השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל,
ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון?
ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות.
באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו,
ואמר לפניו רבש"ע: אני אבכה, ואתה לא תבכה.
אמר לו: אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו,
אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה.
שנאמר (ירמיה י"ג) ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו'
אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:
בואו ונלך אני ואתם, ונראה בביתי מה עשו אויבים בו.
מיד הלך הקדוש ברוך הוא ומלאכי השרת, וירמיה לפניו,
וכיון שראה הקדוש ברוך הוא את בית המקדש,
אמר: בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם.
באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר:
אוי לי על ביתי,
בני היכן אתם?
כהני היכן אתם?
אוהבי היכן אתם?
מה אעשה לכם? התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה.
אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה:
אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי
ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו,
ואין לך כאב לא עלי ולא על בני,
לך וקרא לאברהם, ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם,
שהם יודעים לבכות.
אמר לפניו: רבש"ע, איני יודע היכן משה קבור.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא:
בן עמרם, בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים.
מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם:
עמדו, שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקדוש ברוך הוא.
אמרו לו: למה?
אמר להם: איני יודע.
מפני שהיה מתירא שלא יאמרו בימיך היתה לבנינו זאת.
הניחן ירמיה ועמד על שפת הירדן וקרא:
בן עמרם, בן עמרם עמוד, הגיע זמן שאתה מבוקש לפני הקדוש ברוך הוא.
אמר לו: מה היום מיומים שאני מבוקש לפני הקדוש ברוך הוא?
אמר לו ירמיה: איני יודע.
הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת שהיה מכיר אותן משעת מתן תורה.
אמר להם: משרתי עליונים, כלום אתם יודעים
מפני מה אני מתבקש לפני הקדוש ברוך הוא?
אמרו לו: בן עמרם, אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו?
והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם.
מיד אף הם קרעו בגדיהם,
והניחו ידיהם על ראשיהם,
והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש.
כיון שראה אותם הקדוש ברוך הוא, מיד -
ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק.
ואלמלא מקרא שכתוב, אי אפשר לאומרו.
והיו בוכין והולכין משער זה לשער זה,
כאדם שמתו מוטל לפניו,
והיה הקדוש ברוך הוא סופד ואומר:
אוי לו למלך שבקטנותו הצליח, ובזקנותו לא הצליח.
אמר רבי שמואל בר נחמן:
בשעה שחרב בית המקדש,
בא אברהם לפני הקדוש ברוך הוא,
בוכה וממרט זקנו,
ותולש שערות ראשו,
ומכה את פניו,
וקורע את בגדיו,
ואפר על ראשו,
והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק.
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון,
שבאתי לידי בושה וכלימה זאת?
כיון שראוהו מלאכי השרת, אף הם קשרו הספד שורות שורות ואומרין:
(ישעיה ל"ג) נשמו מסלות שבת עובר אורח וגו'
מאי נשמו מסלות?
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
מסילות שהתקנת לירושלם, שלא יהו עוברי דרכים פוסקים מהם, היאך היו לשממה?
שבת עובר אורח.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
דרכים שהיו ישראל עוברים ושבים בהם בחגים, היאך שבתו?
הפר ברית.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע, הופר ברית של אברהם אביהם,
שעל ידו מתישב העולם,
ועל ידו הכירוך בעולם,
שאתה אל עליון קונה שמים וארץ.
מאס ערים
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
מאסת ירושלים וציון לאחר שבחרת בהם,
הדא הוא דכתיב: (ירמיה י"ד) המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך וגו'
[האבות מתוכחים עם הקב"ה על ישראל]
(ישעיה ל"ג) לא חשב אנוש.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
אפילו כדור אנוש שהיו ראש לעובדי עבודת כוכבים,
לא חשבת את ישראל?
באותה שעה נזקק הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת.
אמר להם: מה לכם קושרין מספד בענין הזה שורות שורות?
אמרו לפניו:
רבש"ע, מפני אברהם אוהבך, שבא לביתך וספד ובכה, מפני מה לא השגחת עליו?
אמר להם: מיום שנפטר אוהבי מלפני לבית עולמו, לא בא לביתי,
ועכשיו מה לידידי בביתי?
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, מפני מה הגלית את בני,
ומסרתן בידי האומות, והרגום בכל מיתות משונות,
והחרבת את בית המקדש מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך?
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם:
בניך חטאו ועברו על כל התורה, ועל כ"ב אותיות שבה.
הדא הוא דכתיב: (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך.
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך?
אמר לו: תבא תורה ותעיד בהם בישראל.
מיד באה תורה להעיד בהן.
אמר לה אברהם: בתי, את באה להעיד בהן בישראל שעברו על מצותיך,
ואין לך בשת פנים מפני?
זכרי יום שהחזירך הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך,
עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותך וכבדוך,
ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם?!
כיון ששמעה תורה כך, עמדה לצד אחד ולא העידה בהן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם:
יבואו עשרים ושתים אותיות ויעידו בהן בישראל.
מיד באו עשרים ושתים אותיות.
באה אל"ף להעיד בישראל שעברו על התורה,
אמר לה אברהם: אל"ף את ראש לכל האותיות
ובאת להעיד בישראל ביום צרתם?
זכרי יום שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ופתח בך.
(שמות כ') אנכי ה' אלהיך.
ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני,
ואת באת להעיד בבני?!
מיד עמדה אל"ף לצד אחד ולא העידה בהן.
באתה בי"ת להעיד בהם בישראל,
ואמר לה אברהם: ביתי, את באת להעיד על בני,
שהם זריזין בחמשה חומשי תורה, שאת בראש התורה?
הדא הוא דכתיב: (בראשית א') בראשית ברא אלהים.
מיד עמדה בי"ת לצד אחד ולא העידה כלום.
באתה גימ"ל להעיד בישראל.
אמר לה אברהם: גימ"ל, את באת להעיד בבני שעברו על התורה?
כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני.
הדא הוא דכתיב: (דברים כ"ב) גדילים תעשה לך.
מיד עמדה גימ"ל לצד אחד ולא העידה כלום.
וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם,
נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל.
מיד פתח אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר:
רבש"ע למאה שנה נתת לי בן,
וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים,
אמרת לי העלהו עולה לפני,
ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו,
אלא אני בעצמי כפתתי אותו.
ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בני?
פתח יצחק ואמר:
רבש"ע, כשאמר לי אבא (בראשית כ"כ) אלהים יראה לו השה לעולה בני,
לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח,
ופשטתי את צוארי תחת הסכין,
ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?
פתח יעקב ואמר:
רבש"ע, לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן.
וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע,
ובקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם,
ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה,
לאחר שגדלתים כאפרוחים של תרנגולים
וסבלתי עליהם צער גידול בנים,
כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם.
ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני?
פתח משה ואמר:
רבש"ע, לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה,
ורצתי לפניהם כסוס במדבר.
וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ, גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי,
ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם?
זהו המשל שאומרים בני אדם,
מטוב אדוני לא טוב לי,
ומרעתו רע לי
באותה שעה אמר משה לירמיה:
לך לפני שאלך ואביאם, ואראה מי מניח ידו עליהם.
אמר לו ירמיה: אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים.
אמר לו: אף על פי כן.
מיד הלך משה וירמיה לפניו, עד שהגיעו לנהרות בבל.
ראוהו למשה ואמרו זה לזה:
בא בן עמרם מקברו לפדותינו מיד צרינו.
יצתה בת קול ואמרה: גזירה היא מלפני.
מיד אמר להם משה: בני להחזיר אתכם אי אפש,ר שכבר נגזרה גזירה,
אלא המקום יחזיר אתכם במהרה והניח אותם.
באותה שעה הרימו קולם בבכיה גדולה, עד שעלתה בכייתם למרום.
הדא הוא דכתיב: (תהלים קל"ז) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.
כיון שבא משה אצל אבות העולם
אמרו לו: מה עשו האויבים בבנינו?
אמר להם: מהם הרגו,
ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם,
ומהם אסורים בכבלי ברזל,
ומהם נפשטים ערומים,
ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמים ולבהמת הארץ,
ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים.
מיד פתחו כולם ובכו, וקוננו בקינות ווי על דמטא לבנן,
היכי הוייתון כיתמי בלא אבא?
היכי דמכיתון בטיהרא ובקייטא בלא לבושא ובלא כסו?
היכי סגיתון בטורי ובחצצי חליצי מסאני ובלא סנדלא?
היכי טעניתון מובלי טעוני דחלא?
היכי הוו ידיכון כפיתין לאחוריכון?
היכי לא בלעתון רוקא בפומיכון?
פתח משה ואמר: ליטא שימשא אמאי לא חשכת, [=ארורה השמש, מדוע לא חשכת]
בשעה דעאל שנאה לבית מקדשא.
אהדר ליה שמשא: בחייך משה רעיא מהימנא,
היכי אהוי חשוכא, דלא שבקין לי, [=איך יכולתי להחשיך, שלא הרשו לי]
ולא רפו לי דנקטין לי בשיתין שוטי דנורא, [=שהכוני בשישים שוטי אש]
ואמרין לי: פוק ונהר נהוריך. [=ואמרו לי צא והאר אורך].
תוב פתח משה ואמר:
ווי על זיוך מקדשא היכי חשך,
ווי כי מטא זמניה דיחרב והיכלא מכלי,
ודרדקי דבי רב מתקטלין,
ואבוהון אזלין בשביה וגלותא ובחרבא.
תוב פתח משה ואמר:
שבאי אי בחייכון,
אתון קטולי לא תקטלון קטולא אכזראה
ולא תשוון כלאה גמירא,
ולא תקטלון ברא באנפוהי דאבא וברתא באנפה דאמא,
דמטא זימנא, דמרי שמיא חושבנא חשיב מנכון,
וכשדאי רשיעיא לא עבדין הכי,
אלא מותבין ליה לברא בכנפיה דאמיה,
ואמרין ליה לאבוה קום נכסיה.
בכיא אמיה ונתרין דמעתא עלוהי,
ואבוהי תלה ליה רישיה.
ועוד אמר לפניו:
רבש"ע, כתבת בתורתך (ויקרא כ"ב) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד,
והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה ואתה שותק?
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה:
רבש"ע, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה,
ועבד בשבילי לאבא שבע שנים,
וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי,
יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי,
והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה,
והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי,
כדי שלא יוכל אבי להחליפני.
ולאחר כן נחמתי בעצמי,
וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה,
ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי,
ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל.
ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי,
והיה מדבר עמה והיא שותקת,
ואני משיבתו על כל דבר ודבר,
כדי שלא יכיר לקול אחותי,
וגמלתי חסד עמה,
ולא קנאתי בה,
ולא הוצאתיה לחרפה.
ומה אני שאני בשר ודם, עפר ואפר,
לא קנאתי לצרה שלי,
ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה,
ואתה מלך חי וקיים, רחמן,
מפני מה קנאת לעבודת כוכבים,שאין בה ממש?
והגלית בני ונהרגו בחרב,
ועשו אויבים בם כרצונם?
מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר:
בשבילך רחל, אני מחזיר את ישראל למקומן.
הדא הוא דכתיב:
(ירמיה ל"א) כה אמר ה': קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים
רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו.
וכתיב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו'
וכתיב: ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם:
בית וועד בנו למעלה מקברו של חזקיהו,
בשעה שהיו הולכים לשם היו אומרים לו למדנו.
ר' חנין אמר:
ספר תורה נתנו למעלה מקברו של חזקיהו,
ואמרו: זה שהוא מוטל בארון זה,
קיים מה שכתוב בזה.
ורבנן אמרי:
הציעו לו טפיטיות מפתח בתיהם עד קברי בני דוד.
וכל כך למה?
כדי שלא יתיחפו רגליהם.
אף על פי כן נתיחפו רגליהם.
אמר להם ירמיה: מה אם בשעה שהצעתם טפיטיות
מפתח בתיכם עד קברי בני דוד, נתיחפו רגליכם,
לכשיתנגפו רגליכם על הרי נשף על אחת כמה וכמה.
עשר מסעות נסעה השכינה:
מכרוב לכרוב,
ומכרוב למפתן הבית,
מן מפתן הבית לכרובים,
ומן הכרובים לשער הקדמוני,
משער הקדמוני לחצר,
מן החצר לגג,
מן הגג למזבח.
מן המזבח לחומה,
מן החומה לעיר,
מן העיר להר הזיתים.
מכרוב לכרוב -
דכתיב: (יחזקאל י') וירם כבוד ה' מעל הכרוב מכרוב למפתן הבית.
דכתיב: (יחזקאל ט') וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו
אל מפתן הבית.
ממפתן הבית לכרובים -
דכתיב: (יחזקאל י') ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים.
"ויצא" לא היה צריך קרייה למימר, אלא "ויבא". ואת אמר ויצא.
מהו ויצא?
אמר רבי אחא:
למלך שהיה יוצא מפלטין שלו בכעס,
משהיה יוצא, היה חוזר ומגפף ומנשק בכותלי פלטין ובעמודי פלטין, ובוכה ואומר:
הוי שלום בית פלטין שלי,
הוי שלום בית מלכותי,
הוי שלום בית יקרי,
הוי שלום מן כדון הוי שלם.
כך משהיתה שכינה יוצאת מבית המקדש,
היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי בית המקדש,
ובעמודי בית המקדש,
ובוכה ואומרת:
הוי שלום בית מקדשי,
הוי שלום בית מלכותי,
הוי שלום בית יקרי,
הוי שלום בית מקדשי,
הוי שלום הכרובים.
לשער הקדמוני -
דכתיב: (יחזקאל י') וישאו הכרובים את כנפיהם וגו'.
משער הקדמוני לחצר -
דכתיב: (שם) והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'.
מן החצר לגג -
דכתיב: (משלי כ"ה) טוב שבת על פנת גג מן הגג למזבח.
דכתיב: (עמוס ט') ראיתי את ה' נצב על המזבח מן המזבח לחומה.
דכתיב: (עמוס ז') והנה ה' נצב על חומת אנך.
דבר אחר:
מהו אנך?
זו סנהדרין של שבעים ואחד.
מנין "אנ"ך":
(עמוס ז) ויאמר אה' הנני שם אנך בקרב עמי ישראל, לא אוסיף עוד עבור לו.
אמר רבי יהודה בר' סימון
מן החומה לעיר -
דכתיב: (מיכה ו') קול ה' לעיר יקרא מן העיר להר הזיתים.
דכתיב: (יחזקאל י"א) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר.
אמר רבי יונתן:
שלש שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזתים,
סבורה שמא ישראל יעשו תשובה.
לא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת:
(ירמיה ג') שובו בנים שובבים.
(מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם.
וכיון שלא עשו תשובה אמרה:
(הושע ה') אלך אשובה אל מקומי.
על אותה שעה הוא אומר:
(ירמיה י"ג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך.
בטרם יחשיך לכם מדברי תורה,
בטרם יחשיך לכם מדברי נבואה (שם)
ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.
וקויתם לאור בבבל,
ושמה לצלמות במדי,
ושית בערפל ביון,
ואם לא תשמעוה באדום.
במסתרים תבכה נפשי מפני גוה.
מה תלמוד לומר מפני גוה?
אלו עובדי כוכבים שהם מתגאים ואומרים:
(דברים ל"ב) אי אלהימו צור חסיו בו.
דבר אחר:
מפני גוה - מפני מלאכי השרת שהם מתגאים ואומרים:
(תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו וגו'.
(ירמיה י"ג) ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'.
את מוצא, עד שלא גלו ישראל היו עשויים עדרים עדרים:
עדרי כהונה לבד,
עדרי לויה לבד,
עדרי ישראל לבד.
וכיון שגלו, נעשו עדר אחד.
כי נשבה עדר ה'.
"כי נשבו" אין כתיב כאן, אלא "כי נשבה" עדר ה'.
אני אין בי כח לא להרוג, ולא לרדוף,
אלא אני אומר שירה ואתה עושה.
אמר לו: הקדוש ברוך הוא, אני עושה.
שנאמר (שם כ') ובעת החלו ברינה ותהילה,
נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו:
עמד חזקיהו ואמר:
אני אין בי כח לא להרוג,
ולא לרדוף,
ולא לומר שירה,
אלא אני ישן על מטתי, ואתה עושה.
אמר לו: הקדוש ברוך הוא: אני עושה.
שנאמר (מ"ב י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.
כמה נשתייר מהם?
רב אמר:
עשרה.
שנאמר (ישעיה י') ונער יכתבם.
שכן דרכו של נער להיות כותב יו"ד.
ר' אלעזר אומר:
ששה.
שכן דרכו של נער להיות שורט שריטה.
רבי יהושע בן לוי אומר:
חמשה.
שנאמר (שם י"ז) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר.
ר' יהודה ור' סימון אמרו:
תשעה.
הדא הוא דכתיב: (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה.
ר' תנחום בן חנילאי אמר:
ארבעה עשר.
הדא הוא דכתיב: שנים שלשה גרגרים בראש אמיר.
ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה.
בין כדברי אלו ובין כדברי אלו,
הכל מודים שנבוכדנצר היה אחד מהם,
אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא עלה והחרב בית המקדש.
אמר: לא בעי אלא מצמצמא יתי, [=אין ה' רוצה אלא למשוך אותי למלחמה]
מעבד לי כמא דעבד לסבי. [ויעשה לי כמו שעשה לסבי - סנחריב].
מה עשה? בא וישב בדפני של אנטוכיא,
ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים,
ועשה שם שלש שנים ומחצה.
בכל יום מקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה,
בקש לחזור. נתן הקדוש ברוך הוא בלבו,
התחיל ממדד בחומה, והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה,
עד ששקעה כולה,
וכיון ששקעה כולה, נכנסו השונאים לירושלים.
על אותה שעה הוא אומר:
לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים.
כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.
דבור זה משמש שלשה לשונות:
זעקה, שועה, נאקה.
זעקה -
דכתיב: (שמות ב') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם.
שועה -
דכתיב: (ירמיהו ח) קול שועת בת עמי.
נאקה -
דכתיב: ( שמות ב') וישמע אלהים את נאקתם.
רבי הונא רבה דצפורין אומר:
לשון פרפור הוא.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל') ונאק נאקות חלל.
וכתיב (איוב כ"ד) ונפש חללים תשוע.
(ירמיה ח') הה' אין בציון אם מלכה אין בה?
אילו היה שם, לא היו גולים.
וכיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.
מקרא קראו וקרבוהו, מקרא קראו ורחקוהו.
מקרא קראו וקרבוהו,
(בראשית ל"ה) גוי וקהל גוים יהיה ממך.
מקרא קראו ורחקוהו,
(שם מ"ח) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
שאינן נחשבין עם אחיהם.
אמר רב יהודה אמר שמואל:
יום שהותרו שבטים.
רב מתנה אמר:
יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה.
ר' אליעזר הגדול אמר:
ניחא בחמשה עשר.
מכאן ואילך תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה.
ואמר רב מנסיא:
וקרי ליה יום תבר מגל, [=יום ששברו בו את המגל לציין שאין צורך עוד בעצים]
מכאן ואילך המוסיף [=תורה] יוסיף, ודלא מוסיף - יסיף [=יספה]..
ר' אבין ור' יוחנן אמרי:
יום שביטל החפר מן מתי מדבר.
אמר רבי לוי:
כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר:
צאו לחפור!
והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן.
לשחרית היה מוציא כרוז ואומר:
קומו והפרישו המתים מן החיים!
והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט,
חסרו שש מאות אלף.
ובשנת הארבעים האחרון עשו כן, ומצאו עצמן שלמים.
אמרו: דומה שטעינו בחשבון?
וכן בעשור,
ובאחד עשר,
ובשנים עשר,
ושלשה עשר,
וארבע עשר.
כיון דאיתמלא סיהרא,
אמרו דומה שהקדוש ברוך הוא ביטל אותה גזירה מעלינו,
וחזרו ועשאוהו יום טוב.
וגרמו עונותיהם ונעשה אבל בעולם הזה, בחורבן הבית פעמים.
הדא הוא דכתיב: (איוב ל') ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים.
(במדבר י"ד) ויבכו העם בלילה ההוא.
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.
שלשה דברים צוה נבוכדנצר לנבוזראדן על ירמיהו:
(ירמיה ל"ט) קחנו ועיניך שים עליו.
עליו ולא על אומתו.
ואל תעש לו מאומה רע.
לו לא תעשה, אבל עם אומתו עשה כרצונך לרעה.
כי כאשר ידבר אליך כן עשה עמו ולא לאומתו.
והיה ירמיה רואה כת של בחורים נתונים בקולרין,
ונותן את ראשו עמהם. ונבוזראדן בא ומעבירו מהן.
וחוזר ורואה כת של זקנים שלולים בשלשלאות,
ונותן את צוארן עליהם.
ובא נבוזראדן ומעבירו מהן,
אמר נבוזראדן לירמיה:
חזי חד מן תלת מילין אית בך:
או נביא שקר את, או מבעט ביסורין את, או שופך דמים את.
או נביא שקר את -
שכל הדין שנייא את מתנבא על הדא קרתא דהיא חרבה,
וכדו דחרבה נפשך באישה עלך סגיא.
[=כל השנים האלה אתה מתנבא על העיר הזאת שתחרב,
וכאשר היא חרבה - נפשך רעה עליך מצער].
או מבעט ביסורין את
דאנא לית אנא בעי למעבד בישא,
ואת בעי למעבד לך בישא,
למימר לית יסוריא חשיבין עלי מידי.
[=שאני איני רוצה להרע לך, ואתה רוצה יסורים
מכאן שאין יסורים חשובים בעיניך].
או שופך דמים את,
דמלכא פקיד לי עליך סגי בדיל דלא למעבד לך בישא,
ואת בעי למעבד בישא,
בגין דישמע מלכא ויקטלוניה לההוא גברא.
[=שהמלך פקד עלי שלא להרע לך, ואתה רוצה רעה,
כדי שישמע המלך ויהרגני].
ובסוף אמר לו: אם טוב בעיניך, בא ואשימה עיני עליך,
ולא קבל עליו. כמו שנאמר בסוף הפרשה.
עד שנאמר לו מפי הגבורה
הדא הוא דכתיב: (ירמיה מ') הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר.
מה היה אותו הדבר?
אלא, שאמר לו: ירמיה -
אין את יתיב הכא, אנא אזיל עמהון,
ואין את אזיל עמהון אנא יתיב הכא
אמר לפניו: רבש"ע, אין אנא אזיל עמהון.
מה אנא יכיל מהני להון?
אלא ייזול מלכהון ברייהון עמהון,
דהוא יכול מהני להון סגיא.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה מ') אחר שלח נבוזראדן רב טבחים את ירמיהו,
והוא אסור בזיקים.
אמר רבי אחא:
כביכול הוא והוא [=ירמיהו והקב"ה] אסור בזיקים.
ודכוותיה כתיב: ואני בתוך הגולה.
עד היכן היתה נבואתו של ירמיהו?
ר' יעקב ור' אבא,
ואית דאמר: ר' אלעזר ור' יוחנן:
חד אמר עד (ירמיה ל"א) מזרה ישראל יקבצנו.
וחרינא אמר עד (שם) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.
ובחזירתו היה מוצא אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים,
והיה מלקטן, ומגפפן, ומחבקן, ומנשקן, ונותנן לתוך טליתו,
ואומר להם: בני לא כך הזהרתי ואמרתי לכם:
(שם י"ג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך,
ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.
על אותה שעה נאמר:
(שם ט') על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה,
נצתו מבלי איש עבר, ולא שמעו קול מקנה.
מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו.
על אותם הרים נאים ומשובחים אשא בכי ונהי,
על נאותיו של יעקב שנהפכו לקינה ולא שמעו קול מקנה,
כי לא שמעו לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה,
אלא מקנה, אלא לקול דבר המקנא,
שהיו מקניאים אותו בעבודת כוכבים.
הדא מה דאת אמר: (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים.
לפיכך, (ירמיה ט') מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו.
אמר רבי יוסי בר חלפתא:
חמשים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל.
מה טעם? מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו.
בהמה בגימטריא חמשים ושתים.
אמר רבי חנינא:
קודם לארבעים שנה היו נוטעים תמרים בבבל,
לומר שמיני מתיקה מרגלת לשון לתורה.
אמר רבי חנינא בר' אבהו:
שבעה מאות מיני דגים טהורים,
ושמנה מאות מיני חגבים טהורים,
ועופות לאין מספר,
וכולן גלו עם ישראל לבבל.
וכשחזרו, חזרו עמהם, חוץ מדג אחד ששמו שיבוטא.
ודגים היאך גלו?
ר' הונא בשם ר' יוסי:
אמר דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו.
אמר רבי זירא:
בא וראה כמה היא חצופה ארץ ישראל,
שעדיין עושה פירות.
ולמה עושה פירות?
ר' חנינא ורבי יהושע בן לוי:
חד אמר: על שם שמזבלין אותה.
וחרינא אמר: על שם שהם מהפכים בעפרה.
אמר רבי יודן:
שבע שנים נתקיים בהם גפרית ומלח.
וכל כך למה?
על שם (דניאל ט) והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה.
כותיים שבה כיצד עושין?
זורעין אותה מטליות מטליות.
זורעין כאן והיא נשרפת, זורעין כאן והיא נשרפת.
עובדא הוה בחד דהוה קאים ורדי בבקעת בית ערבא,
ותקף ידיה אסיכתיה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה.
לקיים מה שנאמר (דברים כ"ט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה.
רבה בר כהנא אמר:
אינן לא ממחילות הארץ ולא משממות הארץ, אלא לפניו,
לקיים מה שנאמר: (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ
ולעתיד לבא הכל חוזר.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ו) והארץ הנשמה תעבד
תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר.