פרשה א

אמר רבי יהושע בן קרחה:
שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה.

ור' ברכיה אמר:
שהכחיש ראשן של ישראל בצום ותעניות.

ר' לוי אמר:
שהשקה אותן רוש ולענה.

ורבי יודא בר' סימון אמר:
שבקש לקעקע ביצתן של ישראל.

ור' תחליפא בר בר חנה אמר:
שהיה אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר. וכי אחיו היה, והלא זה כשדי וזה מדיי?
אלא זה ביטל מלאכת בית המקדש, וזה החריבו, לפיכך השווה אותם הכתוב כאחד.
הדא הוא דכתיב: (משלי י"ח)
גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית.
גם מתרפה במלאכתו זה אחשורוש שביטל מלאכת בית המקדש.
אח הוא לבעל משחית זה נבוכדנצר שהשחית בית המקדש.

דבר אחר:
אחשורוש -

ר' יהודה ור' נחמיה:
חד אמר:
אחשורוש שהרג אשתו מפני אוהבו,
הוא אחשורוש שהרג אוהבו מפני אשתו.

ור' נחמיה אמר:
אחשורוש שבטל מלאכת בית המקדש,
הוא אחשורוש שגזר עליו שיבנה.
וכי הוא גזר, והלא כורש גזר? אלא כתיב (עזרא ו) בשנת חדא לכורש מלכא.
באותה שעה נכנסו כל סנקליטין [=יועצים] שלו אצלו.
אמרו לו: אביך גזר עליו שלא יבנה, ואת גוזר עליו שיבנה, וכי יש מלך מבטל גזירות מלך?
אמר להם: הביאו לי קינסין [=גזרות] הנעתקין.
מיד הביאו לו.
הדא הוא דכתיב: (עזרא ו') והשתכח באחמתא בבירתא [=ונמצא באמתחת עור בבירה].
מה כתיב ביה (שם ד') כען שימו טעם לבטלה
[=עתה שימו חוק לבטל את האנשים מעבודתם].
אמר להם: ומי כתיב לעולם? לא כתיב אלא עד מני טעמא יתשם
[=עד שממני יושם חוק].
מאן אמר לי שאילו היה אבא קיים לא היה בונה אותו?
לפיכך הוא כוללו עם הנביאים.
הדא הוא דכתיב: ושבי יהודיא בנין ומצלחין וגו':

חמשה לרעה וחמשה לטובה:

חמשה לרעה -
(בראשית י') הוא היה גבור ציד.
(שם ל"ו) הוא עשו אבי אדום.
(במדבר כ"ו) הוא דתן ואבירם.
(דה"ב כ"ח) הוא המלך אחז.
הוא אחשורוש.

חמשה לטובה -
(ד"ה א' א') אברם הוא אברהם.
(שמות ו') הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה.
(ש"א י"ז) ודוד הוא הקטן.
(דה"ב ל"ב) הוא יחזקיהו.
(עזרא ז') הוא עזרא עלה מבבל.

ר' ברכיה בשם רבנן דתמן -
אית לן חד דטב מכולהון:
(תהלים ק"ה) הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו, שמדת רחמיו לעולם.

ר' לוי ורבנן -
ר' לוי אמר:
אחשורוש הוא ארתחששתא.

ורבנן אמרי
אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו.
למה קראו הכתוב ארתחששתא? שהיה מרתיח ותש.

ר' יצחק ורבנין:
ר' יצחק אמר:
אחשורוש שבאו כל הצרות בימיו:
שנאמר: אבל גדול ליהודים.
הוא אחשורוש שבאו כל הטובות בימיו:
שנאמר: שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב.

רבנן אמרי
"אחשורוש", עד שלא נכנסה אסתר אצלו,
"הוא אחשורוש" משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות.

ועדיין לא מלך מהודו ועד כוש.
והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא?
אלא, כשם שמלך מהודו ועד כוש, כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה.

ודכוותיה (מלכים א' ד') כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה.
והלא מתפסח ועד עזה דבר קל הוא?
אלא כשם ששלט מתפסח ועד עזה, כך שלט מסוף העולם ועד סופו.

ודכוותיה (תהלים ס"ח) מהיכליך על ירושלם לך יובילו מלכים שי.
והלא מהיכל לירושלם דבר קל הוא?
אלא כשם שהקרבנות מצויים מהיכל לירושלם,
כך דורכיאות עם דורניאות [=שיירות דרכים עם דורונות - מתות]
עתידות להיות מצויות למלך המשיח.
הדא הוא דכתיב: (שם ע"ב) וישתחוו לו כל מלכים.

ר' כהן אחוה דר' חייא בר אבא אמר:
כשם שהשכינה מצויה מהיכל לירושלם,
כך תהיה השכינה ממלאה מסוף העולם ועד סופו.
הדא הוא דכתיב: (שם) וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:

ר' אלעזר בשם ר' חנינא
והלא מאתים וחמשים ושתים אפרכיות [=מדינות חסות] הן בעולם, ודוד שלט בכולן.
הדא הוא דכתיב: (ד"ה א' י"ד) ויצא שם דוד בכל הארצות

שלמה שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (מלכים א' ד') ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו'

אחאב שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (שם י"ח) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וגו'.
וכי אדם משביע במקום שאינו שולט?
ועוד מן הדא (שם כ') ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים וגו'.

והשאר היכן הם?

ר' לוי ורבנן.
ר' לוי אמר:
כלו ברעב בימי אליהו.

ורבנן אמרי:
בן הדד בא ולקחן.
הדא הוא דכתיב: (שם) ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלכים אתו,
וסוס ורכב ויעל ויצר על שומרון וילחם בה.
אנן בעיין עשרים, ותימר שלושים ושנים? אלא יש אפרכייא שהייתה קשה,
והיה נוטל ממנה שנים ועושה אותן עירבון תחת ידו.

ר' ברכיה ורבנן.
ר' ברכיה אמר:
בני אכפייה ובני אמוריי.

ורבנן אמרי:
בני אוכייפי, שהיו מרוצצין בארכוף.
ובני אמוריי, שהיו תמורות של אבותיהן.
וכן הוא אומר: (שם ב' י"ד) ואת בני התערובות, שהיו מעורבותיהן של אבותיהן.

נבוכדנצר שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (דניאל ב') ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא וגו'.
[=בכל מקום שבו דרים בני אדם וחיות - נתן ביד נבוכדנצר].

כורש שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (עזרא א') כל הממלכות נתן לי ה'.
דריוש שלט בכולן
הדא הוא דכתיב: (שם ו') באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו'

אחשורוש שלט בחציין
למה בחציין?

ר' הונא בשם ר' אחא ורבנן -
ר' הונא בשם ר' אחא:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה חלקת את מלכותי,
שאמרת "הוא האלהים אשר בירושלם", חייך שאני חולק מלכותך.

ורבנן אמרי:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה חלקת בנין ביתי,
שאמרת "רומיה אמין שתין פתיה אמין שתין", חייך שאני חולק מלכותך.
ויימר מאה ועשרים ושש. מה תלמוד לומר שבע ועשרים ומאה מדינה?
אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה נתת עליה אחת לביתי משלך,
שאמרת (עזרא א') מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל,
אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי, שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון.
הדא הוא דכתיב: שבע ועשרים ומאה מדינה:

ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
כתיב (דניאל ז') ושער ראשה כעמר נקא,
שאין לכל בריה אצלו כלום.

ר' יודן בשם ר' איבו
כתיב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו'.
וכי לסיוען של אומות הקדוש ברוך הוא צריך, שאמר ומעמים אין איש אתי?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא:
לכשאבקר פנקסותיהן של אומות העולם, ולא תמצא להן זכות לפני,
באותה שעה (שם) "ואדרכם באפי וארמסם בחמתי".

ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר סימון אמרי:
כתיב (זכריה י"ב) והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים וגו'.
אבקש - וכי מי מעכב?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא:
לכשאבקר פנקסותיהן של אומות העולם ולא תמצא להן זכות לפני,
אותה שעה אבקש להשמיד את כל הגוים.

ר' סימון בשם רבי יוחנן:
כתיב (דברי' ל"ב) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם.
וכי גבורה היא שאדם אומר לכשיתמוטטו שונאיהם של ישראל אני פורע מהם?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא: לכשיפסקו מצות הרגילות שבינותם,
ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה לי נקם ושלם.

ר' ברכיה בשם ר' לוי,
ור' הונא בשם ר' לוי,
ור' יודן בשם רבי לוי,
שלשתן אמרו פסוק אחד: (תהלים כ"א) תמצא ידך לכל אויביך ימינך תמצא שונאיך.
תהא ידך מצויה ליפרע מאויביך.
תמצא להם מדת הדין.
תמצא להם מיעוט זכיותיהן שעשו.
לכך נאמר ימינך תמצא שונאיך.

דבר אחר:
שבע ועשרים ומאה מדינה.

ר' יודא ור' נחמיה
ר' יודא אמר:
כבש שבע שהן קשות כעשרים, כבש עשרים שהן קשות כמאה.
ר' נחמיה אומר:
נטל אוכלוסין משבע, וכבש עשרים. נטל אוכלוסין מעשרים, וכבש מאה.

כיצד כבשן?

ר' יודא ור' נחמיה
ר' יודא אמר:
כחצי עטרה. שאת מכבש את החיצונות, והפנימיות נכבשות מאליהן.
אמר ר' פנחס העולם הוא עשוי כעטרה, ור' אבון אמר כאפי קבאי.
ור' נחמיה אמר:
כאמת המים. אתה מכבש את החיצונות והפנימיות נכבשות מאליהן.

ר' עקיבא
היה יושב ודורש, ונתנמנמו התלמידים. בעא לערערה יתהון [=רצה להעיר אותם].
אמר: מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה?
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא:
תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה,
ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה.

אמר רבי לוי:
כל מקום שנאמר שדה - הוא עיר. עיר - מדינה. מדינה - אפרכיה.
שדה הוא עיר מניין ?
שנאמר: (מלכים א' ב') ענתות לך על שדך.
עיר - מדינה מניין?
שנאמר: (יחזקאל ט') עבור בתוך העיר בתוך ירושלם.
מדינה - אפרכיה מניין?
שנאמר: שבע ועשרים ומאה מדינה.

זה הוא אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין לפני הקדוש ברוך הוא,
שהיו אומרים לפניו: ריבונו של עולם, בית המקדש חרב, ורשע זה יושב ועושה מרזיחין?!
אמר להם תנו ימים כנגד ימים.
הדא הוא דכתיב: (נחמיה י"ג) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו'.

רב חלבו אמר:
"אללא" "ווי" היו אותן הימים.

אמר רבי ביבי:
ההם - הה לאותן הימים.
האי מאן דאמר: (יחזקאל ל') הלילו הה ליום.

אמר ר' יצחק:
נהיה לאותן הימים "הה". היאך דאת אמר: (מיכה ב') ונהה נהי נהיה:

אמר רבי יצחק:
אומות העולם אין להם ישיבה.
איתיבון: והכתיב "כשבת המלך"?
אמר להם: {ב}שבת המלך אין כתיב כאן, אלא {כ}שבת המלך. ישיבה שאינה ישיבה.
אבל ישיבתן של ישראל ישיבה.
שנאמר: (שופטים י"א) {ב}שבת ישראל בחשבון ובבנותיה.

ר' כהן בשם ר' עזריה:
על כסא מלכותו. מלכתו כתיב. בא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו.
אמרו לו: כל מלך שאינו קוזמוקרטור [=שליט] בעולם אינו יושב עליו.
עמד ועשה לו כסא משלו כדמותו.
הדא הוא דכתיב: על כסא מלכותו - על כסא מלכתו כתיב.
וכי איזה כסא היה?
(ד"ה ב' ט') ויעש המלך כסא שן גדול.

אמר רבי אחא:
והכתיב (מלכים ב' י') ולאחאב שבעים בנים בשומרון.

אמר רבי הושעיא רבה:
כשם שהיו לו שבעים בנים בשומרון, כך היו לו שבעים בנים ביזרעאל.
וכל אחד ואחד היו לו שני פלטירין, אחד לימות החורף ואחד לימות הקיץ.
הדא הוא דכתיב: (עמוס ג') והכיתי בית החורף על בית הקיץ.

ר' יודא ברבי סימון אמר:
ארבעה.
שנאמר: ואבדו בתי השן.

ורבנן אמרי:
ששה.
שנאמר: וספו בתים רבים נאם ה'.

וכאן הוא אומר כסא שן גדול?

ר' הושעיא רבה אומר:
שהיה עשוי כטירכי [=תבנית] מרכבתו של מי שאמר והיה העולם, הקדוש ברוך הוא.
וכן הוא אומר: שש מעלות לכסא, שש כנגד ששה רקיעים.

ולא שבעה הן?

אמר ר' אבון:
הן דמלכא שארי טיטיוון [=מקום מושב המלך אינו נמנה].
שש כנגד שש ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, ציה, נשיה, תבל.
וכתיב (תהלים ט') והוא ישפוט תבל בצדק.
שש כנגד ששה סדרי משנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות.
שש כנגד ששת ימי בראשית.
שש כנגד שש אמהות שרה רבקה רחל ולאה בלהה זלפה.

אמר רבי הונא:
שש כנגד שש מצות שהמלך הוא מוזהר עליהם ומצווה.
דכתיב: (דברים ט"ז) לא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. (דברים ט"ז) לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד.
עלה במעלה ראשונה הכרוז מכריז ואומר לו (שם י"ז) לא ירבה לו נשים.
בשנייה מכריז לא ירבה לו סוסים.
בשלישית מכריז וכסף וזהב לא ירבה לו.
ברביעית לא תטה משפט.
בחמישית לא תכיר פנים.
בששית לא תקח שחד.
וכן הוא אומר: וידות מזה ומזה אל מקום השבת.
בישיבתו בא לישב אומר לו: דע לפני מי אתה יושב, לפני מי שאמר והיה העולם.

אמרו:
כיוון שמת שלמה, עלה שישק מלך מצרים ונטלו [= את הכיסא] מהם.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
הוא שישק הוא פרעה.
ולמה נקרא שמו שישק? מפני שבא בשקיקות על ישראל,
ואמר הריני נוטל אותו בכתובת בתי.
עשה מלחמה עם זרח הכושי ונטלו ממנו.
עשה אסא מלחמה עם זרח הכושי ונפל בידו ונטלו ממנו.
תאנא [=למדנו] אסא וכל מלכי יהודה ישבו עליו,
וכיוון שעלה נבוכדנצר והחריב את ירושלים הגלה אותו לבבל,
ומבבל למדי,
וממדי ליון,
ומיוון לאדום.

אמר רבי אלעזר בר' יוסי:
אני ראיתי שבריו ברומי. נבוכדנצר ישב עליו, כורש ישב עליו.
אחשורוש בא לישב עליו לא הניחוהו.
אמרו ליה: מי שאינו עשוי קוזמוקרטור [=שליט] בעולם אינו יושב עליו.
עמד עשה משלו בדמים.
הדא הוא דכתיב: על כסא מלכותו. מלכתו כתיב.

(מ"א י') וראש עגול לכסא מאחריו.

אמר רבי אחא:
כהדא קדירתא דדרגיש, וידות מזה ומזה.
עלה במעלה הראשונה והארי פושט לו יד.
ובשנייה נשר פושט לו יד אל מקום השבת.
כך מקבלין אותו.
ובמקום השבת שרביט הזהב מאחוריו,
ויונה נתונה בראשו, ועטרה של זהב בפיה,
כדי שיהא המלך יושב בשבת,
ועטרה של זהב נוגע ואינו נוגע.

אמר רבי איבו:
כתיב (תהלים כ"ב) כי לה' המלוכה ומושל בגוים. ותימר על כסא מלכותו.
אלא: לשעבר הייתה מלוכה בישראל,
כיוון שחטאו ניטלה מלכות מהם, וניתנה לאומות העולם.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל') ומכרתי את הארץ ביד רעים.

אמר רבי יצחק:
ביד אפוטרופסין רעים. למחר כשישראל עושין תשובה,
הקדוש ברוך הוא נוטלה מעובדי כוכבים ומחזירה להם בישראל.
אימתי? ועלו מושיעים בהר ציון:

רבי פנחס בשם ר' חננאל אמר:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כורש ייחס שם מדינתו ושם אפרכיא שלו,
שאמר "בירושלם אשר ביהודה", אף אני אייחס שם מדינתך ושם אפרכיא שלך.
שנאמר: אשר בשושן הבירה.

ר' יהודה ור' נחמיה.
ר' יהודה אמר:
בשנת שלש למלאכת הכסא. כיוון שגמר מלאכת הכסא עשה משתה לכל שריו ועבדיו.
ור' נחמיה אמר:
בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש.
כיוון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלש שנים, עשה משתה לכל שריו ועבדיו.

אמר רבי שמואל בר אימי:
ארבעה דברים טובים היו באותו האיש:
עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא,
והמתין ארבע שנים,
עד שמצא אשה ההוגנת לו,
ולא היה עושה דבר עד שנמלך.

אמר רבי פנחס:
וכל מי שהיה עושה בו טובה היה כותבה.
הדא הוא דכתיב: וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי וגו':

אנטונינוס עשה סעודה לרבי.
אמר לו: שמא לא יצאת ידי קנדלה פטים [=האם האכלת את המשרתים שהכינו הנרות?].
אמר ליה: מה הינון חשיבין עלוי?
אמר ליה: שמא יתנו שמן פקטים בקנדילים [=שמן עכור בנרות] ויקלקלו את הסעודה.
אמר ליה: והדא מנא לך?
אמר ליה: מאחשורוש.
דכתיב ביה: עשה משתה לכל שריו ועבדיו.

תני בשם ר' נתן:
מעשרה מדות אלו -
עשרה חלקים של זנות בעולם. תשעה באלכסנדריא ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של עשירות בעולם תשעה ברומי ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של עניות בעולם תשעה בלוד ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כשפים בעולם תשעה במצרים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של טפשות בעולם תשעה בישמעאלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של בריות בעולם תשעה בישמעאלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כנים בעולם תשעה בפרסיים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של נוי בעולם תשעה במדי ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כעירות בעולם תשעה במזרח ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של כח בעולם תשעה בכשדים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של גבורה בעולם תשעה ביהודה ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של יופי בעולם תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של חכמה בעולם תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של תורה בעולם תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של חנופה בעולם תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה כ"ג) כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ.

דבר אחר:
חיל פרס ומדי. פעמים שהוא מקדים מדי לפרס, ופעמים שהוא מקדים פרס למדי.
כשהמלכות במדי, פרס טפילה לה.
כשהמלכות בפרס, מדי טפילה לה.

פרס
למה קורין אותה פרס? שקיבלה את המלכות פרוסות:

אחד בימי תרדה,
ואחד בימי אדרכיאן,
ואחד לעתיד לבא.

הדא הוא דכתיב: והיה זה שלום העיר וגו'

מדי
למה קורין אותה מדי? דמודייא להקדוש ברוך הוא.

אמר רבי חייא בר אבא
מלכי מדי תמימים היו,
ואין להקדוש ברוך הוא עליהם אלא עבודת כוכבים שמסרו להם אבותיהם.

ר' אלעזר אמר:
פרתמים - אלו שני לגיונותיו של מלך.
שאין המלך נקרא אגוסטוס (= קיסר) עד שקורין אותו הם תחלה.

ואלו הן:
אמר ר' יצחק:
דיקומיוני ואגוסטיאני הן הן שנתנו עצה לנבוכדנצר, ועלה והחריב בית המקדש,
וקעקע הקדוש ברוך הוא את ביצתן, והעמיד אחרים תחתיהם.

ואלו הם:
ר' יהודה בר' סימון בשם ר' אלעזר אמר:
יכולני ובר קוריאני.

ור' הונא אמר:
בני טעמיא ובני סגניא דיליה.

ור' יצחק אמר:
בני טעמיא בני עצתיא דיליה.
האי מאן דאמר: (דניאל ב') באדין דניאל התיב עטה וטעם וגו'.

ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן.
רבי אלעזר אמר:
להדא ארכיוון דגדר שהמלך יושב לדין מלמעלה, וכל העם יושבין לפניו על הארץ.

ור' שמואל בר נחמן אמר:
לבסילקי גדולה שמליאה בני אדם, שהמלך יושב במסיבו וכל העם שטוחין על פניהם לפניו.
לכך נאמר ושרי המדינות לפניו.